מאת יפעת סולל

    דבר אינו מחזק את הקפיטליזם הישראלי כמו 9 מיליוני השקלים, שהעביר נתניהו לעמותות שמחלקות מזון. כל שנה, יותר אנשים צובאים על פתחן של העמותות, ודאי כעת, בעיצומו של המשבר הכלכלי, המשמש הצדקה לפיטוריהם של אלפי עובדים, המאבדים את הכנסתם.

  במערכת הפוליטית הישראלית קיים שיתוף פעולה מפליא בין מייצגי האינטרסים של בעלי ההון (אנשי הליכוד, קדימה, מפלגת העבודה וישראל ביתנו), לבין אלה המייצגים חלק מעניי ישראל: המפלגות החרדיות. אלה גם אלה, מאמינים, כי הסדר החברתי מחייב קיומם של אנשי הון, אשר בעת רצון נותנים נדבה לעניים. ההצדקות שונות, אבל התוצאה זהה: כדאי לעשירים לזרוק מטבע לרעב, כי זו מצווה (אומרים החרדים), וכי כך מונעים ייאוש (אומרים בעלי ההון). 

  מניעת ייאוש היא אינטרס מרכזי של ההון ושוחרי חיזוקו, שכן אנשים מיואשים יכולים לעשות מהפיכה, לארגן הפגנות, או לבחור במפלגה שמייצגת את האינטרסים הכלכליים שלהם. לו היו מקבלי המזון מהעמותות מצביעים לפי האינטרסים שלהם, דמותה של הכנסת ה-18 הייתה שונה לחלוטין ונתניהו לא היה ראש ממשלה. נכון, ישנן גם דרכים אחרות בישראל לשמר שלטון: תמיד אפשר לצאת למלחמה קטנה בצפון או בדרום ולהשכיח (עד תום הקמפיין) את המצב החברתי-כלכלי. אבל בינתיים חלפו הבחירות ואיתן המלחמה, אך המשבר הכלכלי נותר במקומו.  

  אין דבר 'טבעי' ברעב גם במדינה, בה שולטים השוק  החופשי והקפיטליזם. הפיטורים בחודשים האחרונים נועדו לקצץ בהוצאות, כדי לשמר את שער המניות של החברות הגדולות בבורסה. בכמה מקרים, נעשה שימוש במשבר, כדי להצדיק פיטורים, שאין להם כל הצדקה. הממשלה  הייתה יכולה וצריכה למנוע את רוב הפיטורים, ולא בדרך של מתנות לבעלי ההון.  

    גם לאחר הפיטורים, המפוטרים ברובם לא היו צריכים להגיע למצב של הזדקקות לתרומות מזון. חקיקת המגן הייתה צריכה לתת מענה למפוטרים, באמצעות פיצויי פיטורים ודמי אבטלה, המאפשרים חיים בכבוד לתקופות ביניים ממושכות של חיפוש עבודה (כמקובל באירופה), ולא לשלושה חודשים ובתגמול חלקי. 

  גם כל הקשישים, הפונים לעמותות לחלוקת מזון, לא היו אמורים להיות שם. מדינה בעלת אחריות מינימלית דואגת שלאזרחיה הזקנים תהיה קיצבה, המאפשרת להם קיום בכבוד, ואינה משליכה לעברם 2,532 שקלים (לכל היותר, אם עברו את גיל 80), האמורים להספיק לכיסוי כל ההוצאות  עבור מזון, תרופות, חשמל ועוד. 

    כדאי להזכיר, כי מנכ"ל משרד הרווחה, הקורא להגדלת תקציבי העמותות לחלוקת מזון, עמד בראש ועדה, שאך לפני שנה פרסמה דו"ח בנושא הביטחון התזונתי. הדו"ח קבע, שחלוקת מזון אינה הפתרון, וכי המדינה צריכה לשנות את מדיניות הקיצבאות, כך שתובטח הזכות לקיום בלי תורי המזון המביישים. אך מנכ"ל משרד הרווחה הבין, כנראה, כי לממשלת נתניהו, כמו לממשלת אולמרט לפניה, אין עניין בשינוי סדרים חברתיים, וכל עניינה בהשקטת הציבור. כפקיד נאמן, הוא התיישר עם עמדת שרו וממשלתו, ומנסה להשיג עוד כמה פירורים לצלחת הנדבות.  

  נתניהו, כנראה, לא יחזור על שגיאות שעשה בכהונתו  הקודמת כראש הממשלה. הפעם הוא אינו מאשים את המובטלים והעניים במצבם. הפעם הוא מדבר על "המשבר", מגלה אמפתיה ואפילו יושב עם יו"ר ההסתדרות (המשתף איתו פעולה בשימור המערכת) ועם נציגי הארגונים החברתיים לדיונים משותפים.

    נתניהו למד, כי כאשר מטיחים את האמת הקפיטליסטית, הציבור כועס. לכן הדרך היעילה, מבחינתו, להמשיך ולהגדיל את הפערים, לצמצם את מדינת הרווחה ולהגדיל את הכנסות בעלי ההון היא להצהיר מעל כל במה, שהוא 'מבין את הקשיים' של הציבור ו'מזדהה עם העניים'. וכ"הוכחה" אולטימטיבית להזדהותו – להעביר כמה מיליוני שקלים לעמותות לחלוקת מזון, כדי שלא יהיו רעבים בחג. אחרי החג, יאושר תקציב המדינה, שיטיל גזירות, יצמצם תקציבי חינוך ורווחה ולא ימנע את הפיטורים הבאים. כך נשמר השקט החברתי עד החג (היהודי) הבא.