הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות חה"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת) ציינה אתמול (שלישי) את היום הבינלאומי למען זכויות אנשים עם מוגבלויות בדיון על שני נושאים: הנגשת שירותי בריאות לנשים עם מוגבלויות ונשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה.

יו"ר הוועדה אמרה בפתח הדיון: "היום הזה מצוין בכנסת יחד עם כל העולם, כדי להכריז על המחויבות שלנו כמוסד וכחברי כנסת לפעול למען זכויות אנשים ונשים עם מוגבלויות, מתוך הבנה ששנים רבות הנושא לא קיבל תשומת לב ראויה, והחברה הישראלית לא מיצתה את הפוטנציאל הקיים בבעלי המוגבלויות, ולא נהנית מהם כפי שהייתה יכולה". לדבריה "אין מוסדות רבים שמתסכלים במשקפיים מגדריות כדי להבין מה עובר על נשים עם מוגבלויות באופן ספציפי, ולא על אנשים עם מוגבלויות בכלל. הנשים סובלות גם מחסמים בהיותן נשים וגם בהיותן עם מוגבלויות. לצערי, משרדי הממשלה ענו שהם מטפלים באנשים עם  מוגבלויות באופן כללי, ולא עוסקים בהפרדה בין גברים ונשים. הם אומרים זאת בגאווה כי לכאורה הם שוויוניים, אך הם לא מבינים שזה בדיוק המתכון לא להיות שוויוניים. רק הסתכלות מדוקדקת של הבנת ההבדלים הקיימים בחסמים, תאפשר שוויון וטיפול נכון". ח"כ תומא–סלימאן האשימה את משרד האוצר "שלא מצא לנכון לשלוח נציג לדיון ונימק זאת בכך שבימים אלה הכנסת מצויה בתהליך של קביעת תקנות נגישות, גם לבריאות. זהו תהליך חיובי,  אבל מן הראוי היה שיגיעו לדיון, שכן הרבה מהתכניות שמשרדי הממשלה האחרים מגישים נעצרות בפתחו של משרד האוצר בשל הקצאת תקציבים".

לדברי אורטל לוי, מנהלת "רעות דלת פתוחה": "אנשים עם מוגבלות נתפסים באופן דו קוטבי – כנטל אשר צריכים עזרה וגם כמקור להשראה, אבל ברגע שרואים אותם בשני המקרים כאובייקט, אז לא באמת לומדים את רצונותיהם וצרכיהם. הרבה פעמים יש מן 'סנוור מהמוגבלות' ובשירותים השונים מדברים מעליהם, כאילו הם לא שם או לא יכולים להבין וזו תופעה קשה ומשפילה". מנהל עמותת "אלומות", פטריק לוי, הוסיף: "הזדעזענו לגלות  שיותר מ-60% מהשנים שהיו בקבוצות שפתחנו לנשים עם מוגבלויות חוו לפחות פעם אחת אלימות מינית, שזה גבוה אף יותר מהאלימות המינית כלפי נשים בכלל".

לדברי אורלי בוני, ממונה על שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות במשרד הבריאות: "אנו מאוד עסוקים בנושא של הנגשת שירותי בריאות האישה בכל הארץ. התקנות עדיין בדיונים בכנסת, ולא רק בגלל משרד האוצר, אלא גם כי לא פשוט לתקן את התקנות לשביעות רצונם של כולם. מערכת הבריאות פרוסה בכל הארץ, ונותנת שירות לכל אוכלוסיית ישראל, על כן היא מאוד מורכבת, ואנו נדרשים להגיע להסכמות בין מוסדות וארגונים רבים. בתי החולים וקופות החולים פועלים על סמך טיוטת התקנות, למרות שהתקנות לא נחקקו. נגישות האישה חשובה לנו ויש הדרכות לצוותים, גם בנושא הריון ולידה, אשר יודעים לקבל אנשים עם מוגבלויות. בצפון יש בעיה של מרפאות גניקולוגיות לנשים בכלל, ובפרט לבעלי מוגבלויות. המשרד לא אחראי על הקמתן פתיחתן של מרפאות חדשות לבריאות האישה, אבל איפה שיש , אנו פועלים כדי  שיהיו מונגשות. אני לוקחת אחריות על הפצתו והנגשתו של המידע, שכנראה לא מגיע לאזרחים". על כך הגיבה סנדרה מרון, ממכבי שירותי בריאות: "התקנות של משרד הבריאות היו כבר לקראת אישור, לפני שהתחלפה הממשלה ורק ביום שלישי שעבר התחילו מחדש דיון בכל התקנות. אנחנו לא יכולים להנגיש כל עוד אין תקנות, כי כל השקעה שאנו נבצע אולי לא תהיה בתקנות את תנגוד אותן, ואז נצטרך להרוס. עולה מיליוני שקלים רק כדי למפות אילו מרפאות נגישות ולאילו סוגי מוגבלויות. אם הציבור לא יודע על המרפאות והשירותים המונגשים הקיימים, אז הטענות מוצדקות".

יו"ר הוועדה מתחה ביקורת על המהלך ואמרה: "אתם עובדים על התקנות כבר עשור, מאז 2005, ולכן אי אפשר לחכות לתקנות עד אין קץ. לא מספיק לקבל מידע מקופת חולים אחת ולהרגיש שהכל בסדר, מה גם שרואים שלא הכל בסדר. צריך מדיניות ברורה של משרד הבריאות  ומחויבות  מצד קופות החולים, כבר בהתקשרותם עם משרד הבריאות, לטובת נגישות ואי אפשר לסמוך על הרצון הטוב". ח"כ תומא–סלימאן סיכמה חלק זה של הדיון: משרד הבריאות הוא האחראי על בריאות הציבור במדינה, ולכן אני דורשת לקבל ממנו, ולא מקופות החולים,  את המידע על מספר המרפאות המונגשות, מיקומן, ולאילו מוגבלויות הן מונגשות.  זו גם הזדמנות שמשרד הבריאות ידע מה קיים ומה לא. אם אומרים שהמידע מונגש, העדות צריכה לבוא מהלקוחות. הם יושבים פה ואומרים אחרת –  כלומר נכשלתם".

בתחילת חלקו השני של הדיון הציגה שלי מזרחי סימון, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, מסמך שגיבשה לדיון: "ניסינו לבדוק אם ניתנים דגשים שונים לשילוב נשים עם מוגבלות בתעסוקה, האם יש תכניות מיוחדות והאם המשרדים מודעים לחסמים של נשים. ההתייחסות שקיבלנו מהמשרדים היא שתופרים לכל אדם, בהתאם לצרכיו, חליפה אישית, ללא התייחסות למגדר. יש תכניות מעטות שמיועדות לנשים, אבל למיטב הבנתנו הראייה היא להתייחס לכל אדם". מן המסמך עולה כי שיעור הנשים עם מוגבלות אשר מועסקות בשירות המדינה הינו נמוך מאוד – 1.4%. כמו כן, מקרב כלל הנשים עם מוגבלות המועסקות בשירות המדינה, שיעורן של הנשים אשר היו בעלות מוגבלות טרם כניסתן לשירות המדינה הוא רק כרבע.

עו"ד עבאס עבאס, מעמותת אלמנארה, מסר: "נשים ערביות מופלות שלוש פעמים: על רקע מגדר, על רקע המוגבלות ועל הרקע השייכות למיעוט הערבי בישראל.  בין האתגרים המרכזיים שהיא מתמודדת איתם זה החסם לצאת מהבית –  החסם הפנים משפחתי והחסם החברתי, בשל סטיגמות חברתיות שנשתמרו. אנו כארגון קידמנו וניסנו לקדם קבוצות לתעסוקת נשים, אך כשמגיעים לבאר קשה לשתות ממנה. אנו עמלים על ההכשרה אך נתקלים במחסום של אי העסקת אנשים עם מוגבלות. מעסיקים לא מודעים להתאמות שמשרד הכלכלה יכול לתת לטובת העסקת בעלי מוגבלות. למשל, מקום עבודה יכול לקבל מענק של עד 60 אלף שקל להתאמת סביבת העבודה לאדם עם לקות ראייה". אפנאן כבהא, פעילה בעמותת אלמנארה, הוסיפה: "אני אמנם עם מוגלות אבל בעלת תואר שני בחינוך מיוחד, נחמדה ויש לי חיוך יפה, אז למה שלא יקבלו אותי לעבודה? אבל לא חוזרים אלי, או שאומרים של נמצאתי מתאימה לעבודה, וכך כבר שלוש שנים אני מחפשת עבודה".

יו"ר הוועדה: מקומם מאוד שאישה שנלחמה והגיעה להשכלה לא מוצאת תעסוקה בהתמחות ובמומחיות שלה. כמי שקיבלה בעבר נשים עם מוגבלויות לעבודה, אני יכולה להעיד שמי לא מעסיק אותן לא יודע מה הוא מפסיד. אנו מסיימים את הישיבה ללא ידע חדש ממשי על תעסוקת נשים עם מוגבלויות. חלק מהקושי מללמוד את המצב זו חלוקת התכניות בין הגופים והמשרדים השונים. אני דורשת לקבל  מידע על פגישות ועדת ההיגוי לנושא, ומה תואם בן ומה מסקנותיה. אעקוב מול המשרדים השונים כדי להבין את התכניות הקיימות וכמובן נרצה לקבל את הפילוח המגדרי של הנתונים  מכלל המשרדים הנוגעים בדבר. אי ביצוע של הפילוח מראה שמשרדי הממשלה גם הם עם מוגבלות – הם לוקים בעיוורון מגדרי".