כוחות משטרה הרסו בשבוע שעבר את הכפר הערבי-בדואי אום אלחיראן, כדי להקים על אדמותיו גרעין התיישבות יהודי. על רקע זה שוחח "זו הדרך" עם ח"כ יוסף עטאונה (חד"ש), תושב חורה שבנגב וממנהיגי מאבק הכפרים הלא מוכרים.

בשבוע שעבר היית לצד התושבים בעת שהמשטרה הרסה שוב את אום אלחיראן. מה קרה שם?

בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי, 14 בנובמבר, קיבלתי הודעה שכוחות משטרה עצרו את המנהיגות של היישוב אום אלחיראן. המעצרים היו הכנה להשלמת הרס הכפר. עוד קודם לכן, אילצו רשויות האכיפה את התושבים להרוס את בתיהם בעצמם, תוך שימוש באיום לפיו מי שלא יהרוס את הבית בעצמו – לא יקבל פיצויים ולא יוצעו לו פתרונות דיור. עד יום רביעי בשעה מאוחרת בלילה, עבדו תושבי אום אלחיראן כדי להרוס את הבתים שלהם עצמם. המבנה היחיד בכפר שעדיין עמד על תלו היה המסגד.

מוקדם בבוקר הגעתי לאום אלחיראן. היו שם גם פעילים יהודים שבאו להתנגד להריסה. אני מעריך ומוקיר אותם מאוד, כי חשוב שהמאבק יהיה מאבק ערבי-יהודי משותף. אולם למרות המאמצים שלנו ושל התושבים, כל הניסיונות למנוע את הריסת המסגד נכשלו. באותם רגעים המראות באום אלחיראן היו מהקשים ביותר שראיתי בחיי. לפי הקף כוחות המשטרה שהגיעו ליישוב והציוד שהיה להם – כולל ליווי של מסוק – אפשר היה לחשוב שמדובר במבצע לכיבוש הכפר. זה היה כוח שלא היה מבייש שום מבצע צבאי. אין שום הצדקה או צורך להתנהגות כזו של המשטרה מול אזרחים. תושבי אום אלחיראן הם אזרחים שהמדינה העבירה אותם לכברת קרקע זו ב-1953, וגם בג"ץ קבע שהם ברי רשות. ובכל זאת, לאחר שבעים שנה, שוב החליטה המדינה לגרש אותם.

מה שהכי כואב בהריסה הוא הגזענות. מגרשים ערבים-בדואים ובמקומם יתיישב גרעין התיישבות של יהודים בשם דרור. לא מגרשים את הכפר כדי להקים איזו תשתית לאומית שתשרת את כלל האוכלוסייה. ובכלל, הרי המדינה העבירה את התושבים לשם ויכלה להסדיר את היישוב. לפני יותר מעשור החל תהליך הסדרה באום אלחיראן. אך במקום להשלימו, הוחלט לגרש את התושבים ולהקים יישוב יהודי. ההשקפה של הממשלה בנגב בשנים האחרונות זו ההשקפה שמנחה את פעילות הצבא בצפון עזה – טיהור אתני.

ב-2017 חתמה המדינה עם רבים מתושבי אום אלחיראן על הסכם. אך אז חזרה בה בטענה שההסכם נחתם ללא סמכות. למרות זאת, קיימו התושבים שיח עם מוסדות התכנון ועם רשות ההסדרה לבדואים וניסו למצוא פתרונות. אבל נראה שבתקופה זו המדינה מכירה רק שפה אחת: שפת הבולדוזרים וההריסות. כך היא פעלה גם בוואדי אלח'ליל, באום בטין ובמקומות אחרים.

האם אתה מזהה שינוי בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית?

מדיניות ההריסות מתנהלת מאז 2016 לפי אותם מסמכים משפטיים מנחים. עם זאת, אין ספק שתחת הממשלה הנוכחית חלה עליית מדרגה חמורה מאוד בתדירות ההריסות ובשיטות הפעולה האלימות. ראשית, האחריות ליחידת האכיפה עברה למשרדו של בן גביר, שדורש לעמוד במכסה שבועית של הריסות. שנית, השר עמיחי שקלי, הממונה על החברה הערבית-בדואית בנגב, התגאה בשבוע שעבר בוועדת השרים לענייני החברה הבדואית בעלייה של 400% בצווי ההריסה לערבים בנגב.

תפקידו של השר שקלי כאחראי לרשות ההסדרה הוא להכין תוכניות להכרה בכפרים ולפתח את התוכניות של היישובים הקיימים כדי לתת מענה לאזרחים. אך במקום לספק פתרונות ולמלא את תפקידו, שקלי מתגאה בהרס. בממשלה הנוכחית זה הפך לטרנד – מי יכול לקחת קרדיט על יותר הריסות בתים. אני אומר את זה בכל ראיון וגם במליאת הכנסת: כך לא מתייחסת מדינה לאזרחיה. בענייני קרקעות, במיוחד בנגב, המדינה מתייחסת לערבים הבדואים כאל אויבים.

מה צפוי לאוכלוסייה הערבית-בדואית בחודשים הבאים?

המדיניות של אי-הכרה, של ריכוז הערבים-בדואים ושל מניעת שירותים כמו חינוך ובריאות כדי לעקור תושבים מהכפרים, מומשה תמיד תחת הסיסמה הגזענית "מקסימום ערבים על מינימום קרקע". השר שקלי אומר בצורה חד-משמעית, שהאג'נדה היחידה שיש לו כיום היא – "תוכנית המיקודים". המשמעות היא שמרכזים ביישוב כמו חורה, רהט או כסיפה, שממילא סובל ממצוקה, אוכלוסייה נוספת. אך לאורך השנים, למרות כל הניסיונות והקשיים, מצליחה החברה הערבית-בדואית בנגב להתאחד ולהיאבק. גם כשהממשלה הורסת, אנשים לא עוזבים. תושבים שהורסים להם את הבית – עוברים לגור באוהל. וכמו שראינו באום בטין – הם יכולים  להישאר על האדמה גם בלי אוהל, מתחת לעץ.

בחצי השנה האחרונה, בצל המלחמה, התקיימו כמה מפגשים עם שותפות השלום וארגונים אחרים, בהם דנו כיצד אפשר לרתום את החברה היהודית לקחת חלק במאבק. גם בהפגנות נגד המלחמה בעזה, אנחנו קושרים בין המלחמה המתחוללת שם למלחמה שמנהלת הממשלה נגד הבדואים בנגב. במקרה של הריסות בתים, הנוכחות של פעילים יהודים במאבק היא חשובה מאוד. כידוע, כאשר המשטרה רואה מולה שחורים היא פועלת אחרת מאשר מול לבנים. לכן חשוב מאוד שהמאבק הזה יהיה מאבק משותף של ערבים ושל יהודים. אין דרך אחרת לבד ממאבק ערבי-יהודי משותף.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/133509