"דו"ח העוני מראה שרבע מהמשפחות בהן יש מפרנס אחד נמצאות מתחת לקו העוני. זה אחד הביטויים של המציאות הבלתי אפשרית שבה יותר ויותר אנשים עובדים בישראל חיים היום בעוני", כך אמר אמש (שלישי) ח"כ דב חנין (חד"ש(. חנין הוסיף: "זו הסיבה שיצאנו למאבק הקשה להעלאת שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה. רק העלאה משמעותית ואמיתית של שכר המינימום תחלץ את העובדים העניים ממעגל העוני. למרות התמיכה הציבורית הרחבה, עדיין לא הצלחנו במאבק הזה, אני מתחייב להמשיך בדרך הזאת וקורא להפוך את סוגיית שכר המינימום לאחת הסוגיות המרכזיות של מערכת הבחירות".
"יותר ממיליון וחצי ישראלים חיים בעוני. אסור לנו להשלים עם נתון כזה – לא כנבחרי ציבור ולא כחברה. המספר הזה איננו גזירה משמיים. זוהי תוצאה של מדיניות כלכלית אנטי חברתית שהוביל ראש הממשלה נתניהו, של הנחות במס לטייקונים על חשבון קיצוץ בקצבאות, בשירותים החברתיים וברשתות הביטחון האחרונות. המדינה צמצמה בשנים האחרונות את האפשרות להיחלץ מעוני. השכר נשחק באופן קיצוני, מערכת הרווחה קוצצה, הבריאות הציבורית יובשה וכך גם הדיור הציבורי. כדי לחסל את העוני יש צורך במהפך של ממש במדיניות הכלכלית".
אתמול פורסם שיותר מ-1.6 מיליון בני אדם בישראל חיים מתחת לקו העוני, מהם יותר מ-750 אלף ילדים. כך עולה מדו"ח העוני והפערים החברתיים של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2013 שהתפרסם אתמול. מדובר אמנם בירידה קלה בשיעורי העוני לעומת שנת 2012, אך עם זאת מציג הדו"ח עלייה בשיעורי העוני בקרב משפחות עובדות, ומבהיר כי שיעור העוני בישראל עדיין נחשב אחד החמורים בין המדינות הקפיטליסטיות המפותחות. על פי הדו"ח, שנכתב על ידי החוקרים מירי אנדבלד, נתנאלה ברקלי, ד"ר דניאל גוטליב ואורן הלר מאגף מחקר ותכנון במוסד לביטוח לאומי, ב-2013 חלה ירידה בממדי העוני של משפחות, נפשות וילדים: שיעור המשפחות החיות בעוני ירד מ-19.4% ב-2012 ל-18.6% ב-2013. שיעור העוני של נפשות ירד מ-23.5% ב-2012 ל-21.8% בשנה לאחר מכן, ושיעור הילדים החיים במשפחות עניות ירד מ-33.7% ב-2012 ל-30.8% ב-2013. במספרים, מדובר ב-432,600 משפחות, הכוללות 1,658,200 נפשות ובהן 756,900 ילדים. זאת, בהשוואה ל-439,500 משפחות, 1,754,700 נפשות ו-817,200 ילדים שחיו בעוני ב-2012.
דו"ח מרכז טאוב: אחת מ-6 משפחות נמצאת מתחת לקו העוני
"אחת משש משפחות נמצאת מתחת לקו העוני, משפחה ממוצעת לא גומרת את החודש ומחירי הדיור זינקו ב-53%" – זו תמונה המצב העגומה שעולה מדוח "מצב המדינה "2014 של מרכז טאוב, שהתפרסם הבוקר. הדו"ח, המציג תמונת מצב חברתית–כלכלית מקיפה של ישראל 2014 בהשוואה למדינות אחרות ובהשוואה לעבר, מרכז מחקרים בתחומי החברה, הכלכלה, התעסוקה, החינוך, הרווחה, הבריאות וההוצאות הציבוריות.
הפרק העוסק ביוקר המחייה אינו מפתיע, וקובע כי משפחה ישראלית ממוצעת לא יכולה לעמוד בהוצאות החודשיות בהתחשב בהכנסותיה. עבור משפחה ממוצעת, בכל המגזרים, ההוצאות גבוהות מההכנסות, בעיקר בשל מחירי הדיור הגבוהים. בממוצע, בקרב יהודים לא–חרדים ההוצאות החודשיות גבוהות ב-864 שקלים מההכנסות. אצל מוסלמים גירעון זה עומד על 1,919 שקל ואצל החרדים מסתכם הגירעון ב– 3,209 שקל. על פי המחקר, עבור יהודים לא–חרדים רכישת דירת מגורים היא הגורם שמעביר אותם ממאזן חודשי חיובי לשלילי. משק הבית הממוצע לא יכול לרכוש דירה ללא סיוע, לרוב מחסכונות ההורים, ואלו הולכים ומצטמצמים.
הדו"ח מצביע על עלייה חדה של 53% במחירי הדיור בשנים 2013-2007. על אף עליית המחירים, שיעור משקי הבית שאין בבעלותם דירה דווקא ירד מ-27.7% ב-2006 ל-26.5% ב-2012. מנגד, שיעור משקי בית שבבעלותם שתי דירות או יותר עלה כמעט פי ארבעה – ממצא המשקף את התרחבות פעילותם של משקיעים בשוק הנדל"ן. גם שיעור משקי הבית הצעירים, שבעליהם בגילי 34-25 שאין בבעלותם דירה, עלה מ-43% ב-2003 ל-54% ב-2012. מנגד, שיעור האזרחים בגיל 65 ומעלה שאין בבעלותם דירה נמצא דווקא בירידה.
גם היקף הסיוע הממוצע בשכר דירה עבור מי שזכאי לכך נשחק באורח ניכר: מסיוע של 40% משכר הדירה הממוצע בשנת 2005, ל-25% משכר הדירה בשנת 2012. מקורה של הירידה הוא בעלייה השיטתית של מחירי השכירות בשיעור של כ-5% בממוצע לשנה. זאת, לעומת עלייתו המזערית של היקף הסיוע, שעומד על 0.3% בממוצע לשנה. כמו כן, התקצוב לדיור מוגן פחת עם הזמן ודווקא בתקופה שבה יש גידול של האוכלוסייה המבוגרת הזקוקה לסיוע. כמו כן, שיעור הקשישים המתגוררים בשכירות בדיור הציבורי נמצא בירידה – מ-13.6% ב-2003 ל-11.4% ב-2011 .
60% מהערבים מתחת לקו העוני
שיעור העוני בקרב מבוגרים, כלומר ישראלים שעברו את גיל הפרישה, דווקא נמצא בירידת מתמדת לעומת העלייה בשיעור העוני בכלל האוכלוסייה. בשנת 2011, הכנסתם הממוצעת של משקי הבית העניים שיש בהם מבוגרים הייתה נמוכה ב-24% מקו העוני. זאת, לעומת ההכנסה הממוצעת של משקי בית בלי מבוגרים – שעמדה באותה השנה על 36%. מאז, עומק העוני בשתי הקבוצות עלה ומצב המבוגרים העניים חמור כיום יותר מבעבר.
בחלוקה לקבוצות אוכלוסייה, עולה מהדו"ח כי שיעור העוני הגבוה ביותר הוא בקרב ערבים מבוגרים – כמעט 60% מהם נמצאים מתחת לקו העוני. זאת, בהשוואה לכ-18% מיוצאי ברית המועצות, ו-11% בלבד בקרב יהודים ישראלים ותיקים, שנולדו בישראל או עלו אליה לפני שנת 1990.
מנתוני הדו"ח בתחום החינוך עולה בעשור האחרון תמונה מעודדת מעט באשר להפרדת היהודים והערבים במערכת החינוך. נמצא כי ישנה מגמה איטית של עלייה בשילוב בבתי הספר השונים. ד"ר אורי שויד ופרופ' יוסי שביט, ראש תכנית המדיניות החינוך במרכז טאוב, חקרו ומצאו כי מספר התלמידים בבתי הספר המעורבים, הכוללים יהודים וערבים, גדל ב-59% בשנים 2003–2013. בסך הכול, כ-110 אלף תלמידים, שהם 6% מכלל תלמידי ישראל, לומדים במסגרות שיש בהן מפגש כלשהו בין שתי הקבוצות. עם זאת, האינטרגרציה היא בעיקרה פועל יוצא של יוזמות חברתיות ושל ריבוי השכונות המעורבות – ולא מדיניות מכוונת של מערכת החינוך. מנגד, באותה תקופה גדל מספר התלמידים בבתי הספר שאין בהם ערבים ב-9%, ומספר התלמידים בבתי הספר שאין בהם יהודים ב-33%.
