אחד המהלכים המסוכנים ביותר שמקדמת הממשלה, זו המתקפה החמורה שלה נגד הדמוקרטיה. המתקפה מתבטאת בחבילה של חוקים המכונים "חוקי משילות", ובמרכזם הרעיון האנטי–דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה. מהלך זה נועד לחסום את הכניסה לכנסת בפני מפלגות קטנות, ליצור חומות גבוהות מסביב למועדון הפוליטי כך שכוחות חדשים לא יוכלו להיכנס פנימה, למנוע ולהקשות את הייצוג הפוליטי הפלורליסטי של האוכלוסייה הערבית, להקשות ולפגוע ביכולתן של קבוצות מיעוט להיכלל בזירה הפרלמנטארית ולהשפיע בתוכה.
ח"כ דב חנין נואם בעת אסיפה בגן מאיר במרכז תל–אביב (צילום: מורן בית הלחמי)
מהלכים אלה מנומקים בצורך לחזק את המשילות בישראל, אבל האמת היא שבישראל אין בעיית משילות אמיתית. ראש ממשלה בישראל שיודע לאן הוא רוצה ללכת, מסוגל, אם הוא רוצה, להוביל את מדינת ישראל למלחמה. ראינו את זה במלחמת לבנון השנייה, ראינו את זה במלחמת עזה הראשונה, וראינו את זה גם במלחמת עזה השנייה. כאשר ראש ממשלה מחליט להוביל למלחמה, הוא יכול לעשות זאת גם בלי החלטת ממשלה ובלי החלטת כנסת. כאשר ראש ממשלה מחליט ליזום מהלך של פינוי חבל ארץ שלם מיושביו במסגרת של תוכנית התנתקות, הוא יכול גם את זה לעשות, אפילו כאשר הרוב בממשלה נגדו, ואפילו כאשר הרוב בכנסת מטיל ספק בכוונותיו. ראש ממשלה שיודע מה היעד שלו, מיישם זאת, כפי שלמדנו מהניסיון. לכן, אין בישראל כלל בעיה של משילות, אלא בעיה של מושלים. יש לנו ממשלה שלא יודעת לאן היא רוצה ללכת.
אחת התוצאות המרכזיות של העלאת אחוז החסימה, תהיה פגיעה ברצונו של הבוחר. דוגמא מוכרת לכך, היא הדוגמא של טורקיה: בפעם הראשונה שמפלגתו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ ארדואן, הגיעה לשלטון, היא זכתה ב-35% מהקולות, אולם קיבלה שני–שלישים מהמושבים בפרלמנט. דבר זה קרה בגלל אחוז החסימה הגבוה הנהוג בשיטת הבחירות בטורקיה, שהשאיר מחוץ לפרלמנט את המפלגות החילוניות. התוצאה הייתה, שמפלגה שזכתה במיעוט מהקולות, נהנתה מרוב מוחלט בפרלמנט והרכיבה ממשלה בלי צורך בקואליציה.
הדוגמא השנייה לעיוות רצון הבוחר בגלל העלאת אחוז החסימה, זו גרמניה. בבחירות שהתקיימו בגרמניה לפני מספר חודשים, ניצחה המפלגה הנוצרית–דמוקרטית, ואילו המפלגה הסוציאל–דמוקרטית הוכתה מכה קשה והפסידה חלק ניכר ממצביעיה ומחברי הפרלמנט שלה. אולם קרה דבר מוזר: למרות שהסוציאל–דמוקרטים נחלשו, לנוצרים–הדמוקרטים לא הייתה ברירה אלא לצרף את יריביהם הסוציאל–דמוקרטים לממשלה, ולהעניק להם מספר תיקים מרכזיים וחשובים. למה זה קרה? בגלל אחוז החסימה הגבוה, אשר הותיר מחוץ לפרלמנט את המפלגה הליברלית, שהייתה השותף הקואליציוני הפוטנציאלי של הנוצרים–דמוקרטים. מפלגה זו לא עברה את אחוז החסימה, קולות מצביעיה נזרקו לפח, וכתוצאה מכך – הסוציאל–דמוקרטים, אשר נחלשו אלקטוראלית, למעשה התחזקו פוליטית.
אולם לא רק בעולם, אלא גם בישראל יש דוגמאות לעיוות רצון הבוחרים בגלל העלאת אחוז החסימה. הדוגמא המוכרת ביותר, אלה הבחירות לכנסת בשנת 1992. בבחירות אלה הצביעו הבוחרים ברובם בעד גוש מפלגות הימין, ולמרות זאת – יכול היה יצחק רבין להקים ממשלה עם רוב פרלמנטארי, וזאת כיוון שהמצב בכנסת לא שיקף את המצב בקרב הבוחרים. דבר זה נגרם בשל מפלגת ימין בשם מפלגת התחייה, ששנה קודם לכן תמכה בהעלאת אחוז החסימה מ-1% ל-1.5%. אך מועמדיה של התחייה לא נבחרו, שכן לא עברו את אחוז החסימה, שהם עצמם השתתפו בהעלאתו. הקולות של מצביעי מפלגת התחייה הלכו לאיבוד, והתוצאה הייתה שמצביעי ימין רבים לא נספרו, ולגוש המרכז והשמאל היה רוב בכנסת.
מקרה הפוך קרה בבחירות האחרונות. בבחירות אלה הצביע רוב של המצביעים למפלגות המרכז והשמאל. למרות זאת, למרבה הצער, קמה פה ממשלת ימין קיצוני, אחת הממשלות המסוכנות ביותר בהיסטוריה של ישראל, אף–על–פי ששותפים בה גם אנשים ממחנה המרכז. זו ממשלה שעושה בדיוק את ההיפך ממה שרוב בוחרי ישראל, להבנתי, רצו שיתרחש. הדבר הזה נגרם בגלל קולות שהלכו לאיבוד. 370,000 קולות הלכו לאיבוד בבחירות האחרונות, קולות של מצביעים שתמכו במפלגות במחנה המרכז והשמאל אשר לא עברו את אחוז החסימה.
נוסף על עיוות רצון הבוחר, חשוב להדגיש כי העלאת אחוז החסימה מהווה גם מתקפה על זכותו של הציבור הערבי בישראל לקיים פלורליזם של עמדות, לבחור בין מפלגות שונות, ולהצביע לכנסת לפי ערכיו ולפי השקפתו. לכן, ברור לי לחלוטין מדוע ליברמן תומך בחוק הזה: הוא מעוניין לגרש מישראל את האזרחים הערבים. והדרך לטרנספר של האזרחים הערבים מחוץ לחברה הישראלית, מתחילה בטרנספר של חברי הכנסת הערבים ושל חברי הכנסת שמייצגים את האוכלוסייה הערבית אל מחוץ לזירה הפוליטית הישראלית.
כוונתו של ליברמן ברורה. אבל מדוע חברי כנסת ממפלגת "התנועה" וממפלגת "יש עתיד" נותנים לזה יד? מדוע הם נותנים יד למהלך האנטי–דמוקרטי המסוכן הזה, אשר פוגע בכנסת כמסגרת בה מיוצגים כל הכוחות הפוליטיים הפועלים בחברה הישראלית? כנסת שאיננה מייצגת את הציבור, אין לה זכות להיות הגוף המרכזי, המוביל והקובע בחברה דמוקרטית.
ח"כ דב חנין (חד"ש)
דברים במליאת הכנסת (10.2) שפורסמו בגיליון השבוע של "זו הדרך". בהצבעה שנערכה לאחר מכן, זכתה עמדת הממשלה ברוב של 42 קולות, מול 32 שהתנגדו לה, ולכן הוחלט להמשיך ולקדם את הדיון בחוק.