רפואה לעשירים במקביל לרפואה לעניים היא רפואה לא צודקת, היא רפואה חולה. אסור ליצור מצב שבו אדם לא יקבל ממערכת הבריאות את מה שמגיע לו, את מה שאפשר לתת לו, משום שאין לו כסף.
המודל של שירותי רפואה פרטיים (שר"פ), הנהוג בישראל, הוא המצאה ייחודית בתחום ההפרטה. כמו במערכות אחרות במדינת ישראל, גם במערכת הבריאות אנו עדים ל-"קומה" של רפואה פרטית, לעשירים בלבד, אשר מוקמת ונבנית על בסיס התשתית הציבורית. המשמעות היא, שמערכת הרפואה הפרטית מושתתת על מימון ציבורי: המבנה של בית החולים או המרפאה, הלוגיסטיקה, הכשרת הרופאים, הכשרת האחיות – כל אלה הן הוצאות ציבוריות.
מחאה של פעילי "רופאים לזכויות האדם" נגד השר"פ בפתח שוק הכרמל בתל-אביב, 16 בינואר האחרון (צילום: רל"א)
אבל שר"פ הם לא רק בלתי-צודקים, אלא הם גם – כפי שאנחנו למדים מהמקרה של בית-החולים "הדסה" – פשוט לא עובדים. בית-החולים "הדסה" נקלע למשבר לא משום שהרופאים או האחיות לא עשו את עבודתם כהלכה; "הדסה" נקלע למשבר בגלל ההתנהלות השגויה, אשר במרכזה נמצאת פרקטיקת השר"פ.
הוויכוח בין המצדדים בשר"פ לבין המתנגדים, הוא עימות בין שתי השקפות עולם: השקפת עולם אחת, דוגלת בהפרטת שירותים חברתיים, בפירוק הסדרי הרווחה, והיא לא חומלת על חולים עניים ומוכנה להשליך אותם מאחור. ואילו השקפת העולם השנייה אומרת שבני-אדם הם בני-אדם, וזכאים לטיפול רפואי בגלל היותם תושבי ישראל. בשאלה העקרונית הזו יש להכריע: האם הזכאות לטיפול רפואי תהיה מותנית במחלה או בעושרו של החולה?
דבריו של ח"כ דב חנין (חד"ש) במליאת הכנסת (19.2), כפי שפורסמו בגיליון השבוע של "זו הדרך", בעת הנמקת הצעת חוק שהגיש, בדבר איסור מתן שירותי רפואה פרטיים בבתי-חולים ציבוריים. ההצעה נדחתה ברוב של 46 מתנגדים מול 23 תומכים.