העובדה שבג"ץ פסל בהחלטה פה אחד של תשעה שופטים, את התיקון לחוק למניעת הסתננות, אשר אפשר כליאה ללא משפט של עד 3 שנים – היא החלטה חשובה ומתבקשת. ההישג הזה הוא פרי מאבק ממושך, בכנסת ומחוץ לה, אשר החל לפני חמש שנים, כשלראשונה ניסתה הממשלה לקדם את חוק ההסתננות. גרסתו המקורית של החוק כללה סעיף פלילי, אשר קבע עונש של עד עשרים שנות מאסר לא רק למי שמגיע ארצה באופן לא חוקי, אלא גם למי שעושה כל מעשה של סיוע לאדם כזה בזמן שהותו בארץ.
את החוק שבוטל הביאה לכנסת ממשלת קדימה–העבודה–ליברמן, והציג את החוק בכנסת שר ממפלגת העבודה. החוק עבר בקריאה ראשונה ברוב של 21 חברי כנסת, כאשר אני הייתי המתנגד היחיד. המשכנו לנהל מלחמת התשה נגד החוק הזה בכנסת, ובגלל שהוקדמו הבחירות – הממשלה לא הספיקה להשלים את חקיקתו.
אחד הצעדים הראשונה שעשתה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו שקמה בעקבות הבחירות, ממשלת הליכוד–העבודה–ליברמן, היה לחדש את תהליך החקיקה של החוק הזה. בהצבעה שהתקיימה אז – שוב הייתי המתנגד היחיד, והפעם מול 57 חברי כנסת שתמכו בו.
בעלי המצפון משמיעים קול
לאחר ההצבעה בכנסת, אז לפני כארבע שנים, התחוללה סערה ציבורית, ואנשי רוח רבים מתחו ביקורת על החוק הבלתי מוסרי והבלתי מצפוני הזה. בין אלה שהביעו את התנגדותם הציבורית לחוק, היו ארגונים של ניצולי שואה. מרגש היה לקרוא את המכתב שכתב נשיא ארגון "יד ושם", בו הזכיר כי במהלך המאה העשרים היו אלה יהודי אירופה שהפכו פליטים וניסו להימלט לארצות שונות, אך בכולן מצאו את השערים סגורים. בזמנו, מתחו הארגונים היהודיים ביקורת נוקבת ומוצדקת על כך שאומות העולם מנעו מקלט מפליטים שנמלטו על נפשותיהם. לכן, החוק המוצע היום בכנסת – כתב נשיא "יד ושם" – הוא לא רק חוק בלתי אנושי, העומד בסתירה להתחייבויותיה של מדינת ישראל לפי אמנת הפליטים מ-1951, אלא הוא גם חוק בלתי יהודי, במובן זה שהוא מנוגד לחלוטין ללקחים מההיסטוריה היהודית של המאה העשרים.
הפגנה מול מתקן הכליאה של הפליטים בנגב, נובמבר 2012 (צילום: אקטיבסטילס)
מעצר ללא משפט
בעקבות אותה ביקורת ציבורית, חזרה בה הממשלה, באופן כמעט חסר תקדים, מהצעת החוק. במקום זאת, היא גיבשה חוק שונה באותו נושא, אשר נועד לאפשר מעצר מינהלי של מבקשי מקלט אפריקאים אשר נכנסים לארץ בצורה בלתי חוקית – מה שהממשלה מכנים "מסתננים". סביב חוק זה התנהל מאבק פרלמנטארי עיקש, אבל בסופו של דבר – הממשלה הצליחה להשלים את חקיקת החוק. הכדור עבר אפוא למגרשו של בית המשפט העליון, אשר הכריע כי חוק זה הוא בלתי–חוקתי, שכן הוא פוגע פגיעה קשה בכבוד האדם ובחירותו.
פסיקת בג"ץ היא הישג חשוב מאוד במערכה לזכויות אדם בישראל. אבל המאבק נגד רדיפת הפליטים אינו יכול להסתפק בזה. הפסיקה אומנם מונעת את האפשרות של כליאה ללא משפט של פליטים אפריקאים, אבל עדיין נותרבפנינו האתגר של מציאת פתרון צודק ורציני לעשרות אלפי מבקשי המקלט אשר חיים כיום בישראל.
בעיר תל–אביב עצמה, חיים קרוב ל-50,000 פליטים אפריקאים בתנאים ירודים ביותר, ואילו בשאר חלקי הארץ חיים עוד 15-10 אלף פליטים. רבים מהם חיים ברחוב, הם לא זוכים לסיוע מרשויות הרווחה, ואין להם גישה לשירותי בריאות בסיסיים. כתוצאה מכך, נוצר מצב שהפך את שכונות הדרום של תל–אביב לשטח הפקר אחד גדול.
חשוב לזכור, שמדובר בשכונות שהן ממילא שכונות עניות, אשר סובלות מאפליה ומהזנחה עירונית ארוכת שנים. לכן, נוצרו חיכוכים והתנגשויות בן התושבים המקומיים לבין הפליטים האפריקאים.
הימין הקיצוני מנצל את המצב
מי שניצלו את המצב החברתי הקשה הזה כדי לנסות ולגזור קופון פוליטי, אלה הכהניסטים. כאשר מיכאל בן–ארי כיהן כח"כ מטעם האיחוד הלאומי, הוא הקים לשכה פרלמנטארית בשכונת התקווה, וכאשר התמודד בבחירות האחרונות – מטה הבחירות של הרשימה שלו שכן שם. כוונת הכהניסטים הייתה לגייס אלפי קולות בשכונות הדרום של ת"א, על בסיס הסתה גזענית נגד הפליטים האפריקאים.
אחד המאמצים הגדולים שהשקענו בבחירות האחרונות לכנסת, היה מצד אחד לבלום את ההסתה הגזענית של הימין הקיצוני, ומן הצד השני – להפנות את האצבע המאשימה כלפי המדיניות הממשלתית והעירונית, אשר הפקירה את שכונות העוני של ת"א. המאמצים האלה נשאו פרי, והרשימה הכהניסטית לכנסת זכתה שם בעשרות קולות בלבד, וכתוצאה מכך – גם לא עברה את אחוז החסימה.
התשובה של השמאל
כדי לגבש תשובה אמיתית להסתה הגזענית נגד הפליטים האפריקאים, הכרחי שנעמיד חלופה כוללת למדיניות הממשלתית ביחס לפליטים. ראשית, יש לשנות את המדיניות המעוותת, לפיה מדינת ישראל מסרבת לבדוק את בקשות המקלט של האפריקאים הנכנסים לתחומה שלא כחוק, כדי שלא תצטרך להכיר בהם כפליטים. יש לייצר מנגנונים אשר יבחנו את בקשות המקלט שלהם בהקדם, כדי לקבוע בצורה מוסמכת – מי זכאי למעמד של פליט לפי אמנת האו"ם.
בנוסף, יש לקבוע כי כל עוד מבקשי המקלט מאפריקה לא יכולים לחזור לארצות מוצאם, צריך לאפשר להם לעבוד באופן חוקי. אם נאפשר להם לעבוד ולחיות בכבוד, הם לא ייאלצו להצטופף באזורים העניים ביותר של ת"א. במקביל, יש לעצור לחלוטין את מדיניות "הדלת המסתובבת" של הבאת עובדים מחו"ל. מדינת ישראל מתירה את הבאתם מדי שנה של עשרות אלפי עובדים זרים, באופן חוקי, לעבודה בבניין, בחקלאות ובענפי השירותים. אם נפסיק את הבאת העובדים הזרים, יתפנו מקומות עבודה רבים, ואותם יש לפתוח בפני הפליטים האפריקאים. ולבסוף, אין להסתפק במתן היתרי עבודה, ויש להעניק לפליטים מעמד משפטי מוסדר, מעמד של תושבות חברתית, אשר יאפשר להם לקבל שירותי בריאות ורווחה בסיסיים.
דב חנין