לאחרונה, התפרסמו בתקשורת ידיעות בדבר ניתוק מים לעשרות אלפי תושבים, והתקיים דיון בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת. עוד פורסמו בתקשורת תוצאותיו של סקר, ממנו עולה כי 88% מהישראלים סבורים כי מחירי המים גבוהים מדי, 42% אומרים שהם קיבלו חיוב מים הגבוה מהצריכה האמיתית שלהם, ו-75% חושבים שהסמכות לנתק מים לא צריכה להיות בידי תאגידי המים. שיעור דומה השיב, כי יש לבטל לחלוטין את תאגידי המים.
אני סבור, כי הסנקציה של ניתוק מים למי שמפגרים בתשלום חשבונות המים – היא סנקציה בלתי-סבירה ובלתי-מידתית לחלוטין. במיוחד, כאשר הדברים אמורים בשמירה על היגיינה ציבורית והיגיינה משפחתית, למשל במשפחות בהן יש ילדים ותינוקות. מים הם מצרך בסיסי, שאין קריטי וחשוב ממנו. לכן, אני חושב שהסנקציה של ניתוק מים צריכה לחלוף מן העולם. במקום זאת יש לייצר מנגנון אשר יבטיח כי מי שמשתמט מתשלום – ישלם בעבור המים שצרך בעקבות הליך משפטי.
למען הסר ספק, אינני מבקש לגונן על אנשים שבאופן עקבי משתמטים מתשלום חשבונות המים. אני יודע שיש אנשים, אשר חובם בגין שימוש במים תפח למאות ואלפי שקלים, ללא סיבה מוצדקת. אני מבקש לגונן על אותם אנשים אשר נקלעו למצוקה, אשר בעטיה הם אינם מסוגלים לשלם. אני מבקש לגונן על המשפחות העניות, בהן חיים גם ילדים, אשר מצבן הכלכלי הוא כה קשה, עד כי נמנעת מהם האפשרות לעמוד בתשלומי המים.
גם אם הממשלה לא תקבל את עמדתי ואת החוק שאני מציע לחוקק – בדבר איסור גמור על ניתוק מים לחייבים – עדיין יש מקום, לדעתי, כי הממשלה תייצר מבחן סוציו-אקונומי לעניין ניתוק המים.
דבריו של יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, בכנסת. בתיאום עם הממשלה, הוחלט להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר, ולהעבירה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת (19.2). הדברים פורסמו בגיליון השבוע של "זו הדרך"