עקירת קהילות הרועים הנוכחית החלה כבר לפני שנתיים. הקהילות הקטנות לא הצליחו להחזיק מעמד מול המתקפות היומיומיות של המתנחלים וכוחות הכיבוש בגיבוי המלא של ממשלת הדמים. כבר אז התייצבו פעילים לימין קהילות אלה, אבל מאמציהם לא הספיקו מול משאבי המתנחלים, ולכן נעקרו קהילות גם לפני המלחמה ובמהלכה.
באזורים כמו מסאפר יטא התפתחה מסורת ארוכת שנים של התנגדות משותפת, המגובה באמצעים חומריים כמצלמות איכותיות שבכוחן לתעד מרחוק, רכבים ותשתית אירגונית. אך בצפון בקעת הירדן ובמרכזה החלה נוכחות מגינה קבועה של הפעילים רק מעט לפני שפרצה מלחמת השמד. מאז נמשך הניסיון להתמודד עם הרס ועקירה במצב חירום תמידי, שאינו מאפשר בניית התארגנות שדי בה לעצירת הגירוש.
קהילת זנותא במסאפר יטא חזרה אמנם (21.8) לאדמתה בצפון הבקעה. אך קהילת אום ג׳מאל נעקרה ונותר רק אחד מתושביה שנאחז באדמתו, מה שמעמיד אותנו על 18 קהילות עקרות מתחילת המלחמה.
מצלמה מול רובה
חשוב להבהיר, כי פעילות סולידריות באזורים אלה בדמות ליווי רועים ותמיכה בקהילות נערכה באזורים אלו במשך שנים, אבל נוכחות פיסית קבועה בשטח וסיוע מול מתקפות המתנחלים הם עדיין דבר חדש.
בעוד המתנחלים מתחמשים ברחפנים, באפודי מגן ובנשק, עדיין עומדים מולם הפלסטינים והפעילים עם אותו כלי המוכר מההפגנות: הוצאת מכשיר נייד ותיעוד האירוע. אך התיעוד עצמו באופן זה עלול להגביר את החיכוך, כי זה מחייב להתקרב למתנחלים ככל שניתן. איכות התיעוד לעיתים גרועה לא מאפשרת זיהוי של המתנחלים מרחוק והבנת כל האירוע ולכן לא מספקת הרתעה בשל איכות התיעוד לצרכי תקשורת ומאבק משפטי. יכולת התיעוד יוצרת גם לעיתים מצגי שווא, שבאזורים מסוימים יש יותר אלימות כשלמעשה יכולת האירגון והתיעוד של הפעילים היא מה שמגיע לידי ביטוי ולא רמת האלימות הכל אזור. לא די בתיעודי כדי לבלום את הטיהור האתני או לחולל שינוי ביחס הכוחות ולבטל את עדיפות המתנחלים בשטח.
נדרש עוד סיוע מערבים פלסטינים אזרחי ישראל ומהעולם
המאמץ הרב שהושקע בעמידה מול שטף התקיפות גובה את מחירו. אחרי 10 חודשים, במהלכם ירדו פעילים לשטח ונאבקו בתנאים קשים אך ללא כלים מספיקים, ברורה ההיחלשות והעייפות. משום כך, חיוני שכוחות פוליטיים נוספים יתערבו ויתמכו.
במציאות הקיימת בשטח, הפתח האמיתי לשינוי יחס הכוחות, הוא כריתת ברית בין פלסטינים אזרחי ישראל לבין הקהילות המאוימות שמתאימה למצב החירום. ברית פוליטית כזו תתרום לבלימת הטיהור האתני. הקשרים קיימים, היכולת לבנות בריתות קיימת, אבל יכולתו של השמאל היהודי לעמוד במשימה נשחקה מאוד. לכן נדרש לשלב בסיוע נוסף את הידע במאבק ואת הכלים הפוליטיים של הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל.
בחודשי המלחמה נפלו ונופלים לידי המתנחלים שטחים עצומים בגודל של רצועת עזה כולה ואף יותר. כבר כעת, באופן שלא קדם למלחמה, בכוחם של המתנחלים להרחיב את התנחלות כמו כוכב השחר לממדי עיר ענקית. אפילו שתי ערים יכולות להיבנות בשטח דרומית להתנחלות בכיוון יריחו. אם כל קהילות אלפארסייה יעקרו ממקומן, יכולה גם התנחלות רותם ודומותיה להתאחד לעיר. מימוש תוכנית אלון על סטרואידים כבר מעניק בסיסי תקיפה על עיירות וכפרים פלסטיניים, כפי שנוכחנו לדעת בפוגרומים המתעצמים.
אסון העקירה עלול להיות בלתי ניתן לתיקון. לכן על הכוחות הפוליטיים האחראיים בקרב אזרחי ישראל להתגייס עכשיו, לבלום את הטיהור האתני ולהחזיר את הקהילות לבתיהן בכפריהן. אין זה אומר שנדרש דווקא להגיע לשטח אל מול המתנחלים, אך ישנן עוד מגוון דרכים פוליטיות, מהתגייסות לתמיכה חומרית, קשרים ותמיכה מורלית, לפעול בהן. אין זה מוריד מחובתם של פעילים יהודים והציבור היהודי בכלל להתגייס להגיע לשטח שכן בעת מסוכנת זו, מעטים בעלי היכולת הזו שיכולים לעמוד מול אלימות המתנחלים בביטחון יחסי.
