מאת יוסי דהאן. הטור פורסם באתר "העוקץ".

היום מתפרסמת ב"הארץ" כתבה של אור קשתי על יוזמה חדשה של שר החינוך גדעון סער והתאחדות התעשיינים. על פי התכנית מפעלים יאמצו בתי ספר תיכוניים ותלמידיהם יעבדו במפעלים יום בשבוע. בכנס השנתי של התאחדות התעשיינים, שהתקיים ביום חמישי שעבר, אמר שר החינוך, גדעון סער, כי "במדינות מתקדמות, ליד או כחלק מהחינוך הטכנולוגי, קיימת גם מערכת המשלבת לימודים ועבודה, כי יש צורך באלטרנטיבה לימודים נוספת לתלמידים הזקוקים לכך".

לא קשה לנחש מי התלמידים "הזקוקים לכך"? מי אלו שיתחילו את כניסתם לעולם העבודה כפועלי ייצור בגיל 15, ועל מי תפסח תכניתו של השר. הפיילוט הראשון לא יתקיים בכפר הוורדים וגם לא בעומר, הוא יתחיל בתיכון "ברנקו וייס" בבית שמש שישתף פעולה עם מפעל "מנועי בית שמש". הפרויקט החדשני הזה של השר והתאחדות התעשיינים אינו אלא חזרה ותחייה של חלוקת העבודה החינוכית בין קבוצות שונות בחברה הישראלית שקיימת בישראל מאז שנות החמישים. חלוקה על פי ילדי עיירות הפיתוח, רובם המכריע מזרחים,  נשלחים לבתי ספר מקצועיים שיכשירו אותם לעבודה בפסי הייצור של מפעלי הטקסטיל והמזון.  

אין ילד "שזקוק לכך" שישללו ממנו הזדמנויות חינוכיות לפתח את כישוריו ואת יכולותיו בגיל צעיר כל כך, את האפשרות להיחשף לעולם חינוכי ותרבותי עשיר יותר מזה שהוא יפגוש ברצפת אולם הייצור של מנועי בית שמש, שזקוק ל כפועל במפעל שייתכן שייעלם בעוד כמה שנים בעקבות רכישתו על ידי תאגיד כלכלי בינלאומי זר או יעבור למדינה שכנה בשל הוזלת עלות העבודה. מה בדיוק מבדיל בין ילדי בית שמש לבין נכדיו של סטף ורטהיימר מכפר הורדים, שיש לי השערה פרועה, שסבם המטיף הדתי לחינוך מקצועי, לא ישלח שולח אותם להכשרה מקצועית במפעל הקרוב. הדו"ח המקיף ביותר על החינוך המקצועי נכתב בזמנו על ידי "ועדת הררי", ועדה שבראשה עמד נשיא מכון וייצמן דאז, פרופ' חיים הררי. הוועדה קבעה שבעידן שבו הטכנולוגיות משתנות במהירות רבה כל כך, אין טעם בחינוך המקצועי והכשרות מקצועיות פרטניות. מסקנת הוועדה הייתה שיש לצמצם ככל האפשר את החינוך המקצועי ובמקום זאת ליצור תכנית הלימודים שבה התלמידים ילמדו לימודי מדעים ויפתחו יכולות קוגניטיביות כלליות, יכולות שאפשר להתאימן לתעסוקה בענפי המשק השונים.

ככל שחולף הזמן, מסתבר שבמשרד החינוך יושב אחד השרים השמרניים והאנטי חברתיים ביותר שפקדו את המשרד. המראה הצעיר והנקי, הדיבור המהוקצע והעובדה שבניגוד לפוליטיקאים רבים, גדעון סער, מסוגל לחבר שלשה משפטים באופן אינטליגנטי, והעובדה שהתקשורת אוהבת את השר סער יוצרים רושם מוטעה.

סער עצמו מגדיר את תפיסתו החינוכית ככזו המתנגדת בתוקף למה שהוא מכנה חינוך ליברלי, כך בראיון  " בהרבה מדינות ויתרו על התיאוריות הליברליות (המדגישות את מרכזיות התלמיד בתהליך החינוכי – א.ק), שרק מובילות להרס מערכת החינוך". על האלטרנטיבה של סער לחינוך הליברלי אפשר ללמוד ממבול יוזמתיו המכוננות את מה שהוא מכנה "חינוך ערכי".

הכנסת מקצוע חדש – "מורשת ותרבות ישראל" – אשר יילמד בכיתות ד'-ט' החל משנת הלימודים בעוד שנה (תשע"א). בין השאר ילמדו התלמידים על לוח השנה העברי, ההמנון והדגל, מרכזיות ירושלים ועוד, אין רע בלימוד מורשת ישראל השאלה מה לומדים התלמידים בנוסף למורשת ישראל ומה נכלל תחת הכותרת – "מורשת ישראל". לסער יש תפיסה מאד ברורה בעניין, הוא יוצא נגד תכניתה של השרה הקודמת יולי תמיר שמציגה תפיסה פלורליסטית של היהדות, כיוון ש" בתוכנית הקיימת אין חיבור בין הממד היהודי לציוני. בתי ספר לא מחויבים לבחור להתעמק בנושאים ציוניים. כל זה ישתנה". השר החליט לגייס קציני צה"ל לביקורים בחדרי המורים בבתי הספר על מנת להעלות את שיעורי הגיוס לצבא ולשירות קרבי, ולפרסם את שיעורי הגיוס לצה"ל של בתי הספר. הוא גם החליט על הנהגת תלבושת אחידה בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, אחד הטעמים לכך הוא לדברי השר "הגדלת השוויוניות". אולם אידיאל השוויון שמשרד החינוך דוגל בו הוא שוויוניות סימבולית ריקה. כך למשל אידיאל השוויון הקרוב לליבו של השר לא מפריע לו לצדד במדיניות שבה האמצעים הכלכלים של ההורים קובעים את רמת החינוך ילדיהם, לאחרונה אישר משרד החינוך פתיחה של כיתות א' ייחודיות בגבעתיים שהקבלה אליהם מתבצעת על בסיס יכולת התשלום עבור תכנית לימודים נוספת, אבל העיקר שילדי בית שמש העולם להסעה למפעל וילדי הכיתות הייחודיות ללימודי הסביבה בגבעתיים ילבשו תלבושת אחידה.