"חופש הביטוי, כעקרון יסוד באקדמיה, נמצא תחת מתקפה גוברת, כאשר קולות פלסטיניים ודעות ביקורתיות על מדיניות ישראל מדוכאים באופן שיטתי" – כך קובע דו"ח של הארגון אקדמיה לשוויון שפורסם החודש תחת הכותרת: "השתקה, צנזורה ודיכוי: הפגיעה בחופש הביטוי באקדמיה בישראל".

הדו"ח, הסוקר את מצב חופש הביטוי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל מאז 7 באוקטובר 2023 ועד נובמבר 2024, מבוסס על 77 מקרים של פגיעה בסטודנטים ובאנשי סגל,אשר תועדו בידי אקדמיה לשוויון וארגונים נוספים. הוא מתאר תמונת מצב של רדיפה פוליטית גוברת כלפי חוקרים, מרצים וסטודנטים המתנגדים למלחמה בעזה.

לפי הדו"ח, רדיפה זו יצרה "אפקט השתקה" בקרב סטודנטים ומרצים, יהודים וערבים כאחד, המביעים חשש לבטא את דעותיהם בפומבי מחשש להליכים משמעתיים או תיוג כ"תומכי טרור". כתוצאה מכך, בוחרים רבים לנקוט צנזורה עצמית ולהימנע משיח פוליטי גלוי. הדו"ח מראה כי סטודנטים ערבים חווים הלשנות מצד עמיתים יהודים, בעיקר ברשתות החברתיות. בעקבות ההלשנות ננקטו לא פעם הליכים משמעתיים ולעיתים אף השעיות.

פרקטיקות של רדיפה

הדו"ח מתמקד בכמה פרקטיקות של רדיפה והשתקה שנעשה בהן שימוש להגבלת חופש הביטוי ולצמצום השיח הציבורי במוסדות להשכלה גבוהה. פרק אחד בדו"ח מוקדש למקארתיזם ולהלשנה ככלים להשתקה. מאז אוקטובר 2023, מצאו סטודנטים ערבים רבים עצמם תחת מתקפת בשל פוסט או לייק ברשתות החברתיות. זאת לאחר שחברים ללימודים הלשינו עליהם לארגוני ימין קיצוני הפעילים בקמפוס דוגמת "אם תרצו".

בדו"ח מצוטטת סטודנטית ערבייה שפנתה לאקדמיה לשוויון לקבלת סיוע משפטי. הסטודנטית תיארה: "באחת הסדנאות שבהן השתתפתי לאחר 7 באוקטובר, הסטודנטים התחילו לדבר על הכאב שלהם בעקבות האירועים. כמובן שהבנתי וכיבדתי את הנאמר. אבל התחושה הייתה שזה משתלט על השיח, כי לא דיברנו על שום דבר אחר. אחת הסטודנטיות שיתפה במקרה אונס מצד חמאס, והסכמתי לחלוטין שאונס הוא זוועה שאין לה מקום. עם זאת, הרגשתי דחף לומר שגם חיילים ביצעו מעשי אונס. ברגע שהבעתי את זה, המבטים שכוונו אליי גרמו לי להרגיש כאילו אני הפושעת. הסטודנטים התחילו לצעוק עלי והמרצה נאלצה להפסיק את הסדנה. לאחר ההפסקה, גיליתי שהם פנו ישירות לדיקן הפקולטה. למחרת, קיבלתי מייל על הפסקת לימודים וזימון לשימוע". לאחר חזרתה ללימודים, סיכמה הסטודנטית: "כרגע אני במצב חברתי מאוד לא נעים. אני לא אביע את דעתי בעתיד, כי אני יודעת היטב מה עלול לקרות לי".

פרק אחר בדו"ח מוקדש להפחדה ולהתנערות מאחריות ככלים להשתקה. מתוארים בו מקרים של חברי סגל שנפתחו נגדם הליכים משמעתיים במוסדות להשכלה גבוהה בשל הבעת עמדות פוליטיות. המקרה הבולט ביותר בהקשר זה הוא רדיפתה של פרופ' נדירה שלהוב-קבורקיאן בידי המשטרה והנהלת האוניברסיטה העברית, שבסופה החליטה שלהוב-קבורקיאן להתפטר ממשרתה באוניברסיטה. מקרה אחר שזכה בחשיפה ציבורית רחבה הוא של ד"ר ענת מטר מאוניברסיטת תל אביב, שנחשפה לאיומים ולהסתה חמורה מצד אנשי ימין לאחר שהספידה את האסיר וליד דקה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה. לפי הדו"ח, האוניברסיטה הפקירה את ד"ר מטר ללא אמירה עקרונית המתנגדת להסתה המתמשכת נגדה, ואפילו הוקיעה בפומבי את דבריה.

מתעלמים מקריאות לפשעי מלחמה

במקביל, התנערו המוסדות האקדמיים מאחריותם להתמודד עם דברי הסתה קשים שאמרו אנשי סגל המחזיקים בעמדות ימין, לרבות קריאות לביצוע פשעי מלחמה. כאשר פרופ' עוזי רבי מאוניברסיטת תל אביב התראיין לרדיו וקרא להרעבה, להשמדה ולטרנספר של האוכלוסייה האזרחית בצפון רצועת עזה, לא מצאה הנהלת האוניברסיטה לנכון להוקיע את דבריו או להתנער מהם. כך היה גם במקרה של פרופ' אבי בראלי מאוניברסיטת בן גוריון, שהאשים את החברה הערבית כולה באירועי 7 באוקטובר.

הפרק האחרון בדו"ח עוסק בדה-פוליטיזציה של הקמפוסים ככלי להשתקה. לפי הדו"ח, "במקביל לאווירת ההפחדה אשר הרתיעה קולות רבים מהשמעת ביקורת פוליטית על המלחמה המתמשכת, מוסדות אקדמיים גם הגבילו פעילויות פוליטיות בקמפוסים באופן ישיר". כדוגמא לכך מציין הדו"ח את ההגבלות שהטילה אוניברסיטת תל אביב על פעילות תא הסטודנטים של חד"ש ואת התנכלותה לטקס לציון יום הנכבה.

בסיכום הדו"ח קורא ארגון אקדמיה לשוויון להגנה על חופש הביטוי באקדמיה. הארגון מצביע כמו כן על הצורך להתמודד עם השפעות הכיבוש והמיליטריזציה על השיח האקדמי, המוגבל והמדוכא בצורה גוברת בשנים האחרונות, ולפתח מדיניות שמכבדת את החופש האקדמי ואת הזכות לביקורת פוליטית ומוסרית.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/133242/

לעיון בדו"ח המלא:

https://www.academia4equality.com/post/new-report-by-academia-for-equality-silencing-in-academia-since-the-start-of-the-war-heb