ארגון גישה פנה ביום שני האחרון במכתב לאלוף יואב מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בדרישה שיבטל לאלתר את האיסור הגורף על הכנסתם לרצועת עזה של לוחות עץ. ב-31 במרץ השנה פרסם מתפ"ש הוראה ממנה התברר כי ישראל אוסרת על תושבי עזה לרכוש לוחות עץ שעוביים עולה על חמישה סנטימטר; ב-9 באוגוסט עוד הוחמרה ההוראה ונאסר על כניסת לוחות שעוביים עולה על סנטימטר אחד. בריאיון שפורסם עמו בתחילת ספטמבר טען האלוף מרדכי כי חמאס מחרים חומרי עץ הנמכרים לרצועה לצורך בניית מנהרות, ושמכאן נובע הנימוק לאיסור. כמה ימים לאחר מכן הצהיר מתפ"ש כי יותר שיווק של ריהוט מהרצועה בישראל (יחד עם פסולת ברזל ומוצרי טקסטיל), כאשר מטרות המהלך הן "שיפור הכלכלה ברצועה וצמצום האבטלה בעזה", ו"הגדלת התעסוקה כאמצעי לשמירת הביטחון".

מובן שלוחות עץ מהווים את חומר הגלם הבסיסי ביותר בייצור רהיטים. האיסור הגורף של מתפ"ש הביא מיידית לזינוק במחירי הרהיטים בעזה ולגל פיטורים בענף. לפתיחת השוק לישראל אין משמעות אם לא מתאפשר ייצור.

יצרני תעשיית הרהיטים בעזה מעריכים כי ממילא האיסור על הכנסת עץ יוביל לסגירה של כ-80% מחברות הרהיטים והנגריות ברצועה, להפסקת השיווק לגדה המערבית, ולחיסול הדרגתי של האספקה לשוק המקומי, כמו גם לתוספת מאות מובטלים חדשים למעגל הגדול ממילא (ברבעון השני של 2015 האבטלה ברצועה עמדה על 41.5%). כמו ענפים יצרניים אחרים ברצועה, עמדו בפני ענף הרהיטים גם אתגרים נוספים, כמו הצורך להכיר מחדש שווקים שהשתנו ולהתאים מוצרים ושיטות ייצור ומכירה, זאת לצד ההמתנה לסיום הליך הסדרת הנפקת חשבוניות מס מול הרשות הפלסטינית.

בכירי מערכת הביטחון בישראל הצהירו זה מכבר כי שיקום רצועת עזה הינו אינטרס ישראלי מובהק, אך מתקיים פער מתסכל בין הצהרות אלה לבין ההתנהלות בפועל. פתיחת אפשרויות השיווק לתעשיית הרהיטים בעזה שמה ללעג את שאיפותיהם המקצועיות של היצרנים, שחומרי הגלם נמנעים מהם בהוראת אותו גורם. על ישראל למצוא דרכים לנטרל איומים ביטחוניים עליה – הריסת אחת התעשיות המתפקדות האחרונות בעזה, אינה אחת מהן.

ניתן לקרוא את המכתב:

http://gisha.org/UserFiles/File/letters/Letter-to-COGAT-wood-2.11.15.pdf