חמישית מהמשפחות ושליש מהילדים בישראל אינם אוכלים באופן סדיר, או שהמזון שלהם אינו מספק מבחינה בריאותית – נתונים אלה הכלולים בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר אינם תגלית. הם לקוחים מסקר של הביטוח הלאומי שפורסם עוד ב-2011. נתונים אלה דומים לנתונים המתפרסמים מדי שנה בדו"חות מימדי העוני, בהם מצוין כי הסובלים במיוחד מעוני הם ילדים, ערבים, ומקבלי הבטחת הכנסה.
מחאה נגד קיצוץ קצבות הילדים שנערכה בשבוע שעבר במדרחוב בבאר–שבע (צילום: מטה המאבק)
ובכל זאת, הדו"ח – שכותרתו "פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי" – חשוב מפני שהוא מרכז את הביקורת בהתחמקות של הממשלה ממחויבותה המילולית למגר את התופעה המחפירה.
המבקר מצליף בממשלה על התחמקותה מלקבוע מדיניות בנושא אספקת מזון למי שסובלים רעב במידה כזאת או אחרת, ועל הישענותה על עמותות, אשר ישנוררו משלוחי מזון לקראת החגים, וקובע כי קיימת "מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול בנושא בכללותו".
המבקר מציין, בין היתר, כי למחלקות הרווחה העירוניות אין כלים, אין תקציבים ואין גם מדיניות מנחה לטיפול במשפחות החוות רעב ממש או מחסור זמני במזון.
אולם המבקר, בתוקף מגבלות שהטיל על עצמו, אינו חושף את מלוא אחריותה של הממשלה למדיניות הדוחפת למצבי רעב גם משפחות החיות מקיצבות של הביטוח הלאומי, אך גם משפחות שיש להן מפרנס/ת.
דו"ח המבקר מזכיר אמנם את מדיניות קיצוץ הקיצבות, שהופעלה ללא רחם מאז 2002, אך זה רק היבט אחד של אחריות הממשלה למצוקה בתחום המזון.
הרי הבעיה של רעב על היבטיו השונים אינה במחסור פיסי במוצרי מזון. בחנויות ובשווקים של ישראל לא חסר מזון. הבעיה, שאליה לא מתייחס המבקר, היא בפער ההולך וגדל בין ההוצאות של המשפחות העניות לבין הכנסותיהן משכר ומקיצבות. או במילים אחרות: ל-20% מהמשפחות בישראל (ובקרב האוכלוסייה הערבית – למחצית מהמשפחות) אין הכנסות מספיקות לכיסוי ההוצאות ההכרחיות למזון, כאשר כל הזמן עולות ההוצאות לדיור, לחשמל, למים, לתחבורה ציבורית, לבריאות ולחינוך.
לכן, נוסף לקיצוצים בקיצבות הילדים ובקיצבות להבטחת הכנסה, אחראית הממשלה גם למציאות בה יותר ויותר משפחות עובדות חיות מתחת לקו העוני או סמוך מאוד אליו. המספר הגדל של עובדי הקבלן, של העובדים הזמניים והחלקיים, של בני ה-50 ויותר שאינם מוצאים עבודה במקצועם או שאינם מוצאים עבודה בכלל, ושל הצעירים הנאלצים להחליף תכופות את מקום העבודה – כל אלה יוצרים שוק עבודה המונע עלייה ריאלית בשכר הממוצע, וממש רומס את שכרם של בעלי ההכנסות הנמוכות.
לא תמצאו בדו"ח המבקר נתונים המלמדים, כי מחירה של ארוחה במסעדת יוקרה הוא בגובה של שכר מינימום לחודש, אם לא יותר. גם לא תמצאו נתונים על הפער המעמיק בין ההכנסות של האחוזון העליון של המשפחות לבין השכבות העניות ואלה המכונות "שכבות ביניים".
בשל מגבלות אלה, ההמלצות של המבקר לשיפור המצב בתחום הבטחת המזון לכל אזרח אינן עוסקות בשאלות המכריעות של חלוקת ההכנסות בין הון לעבודה. אךהממשלה, יש להניח, גם לא תיישם את ההמלצות המוגבלות של המבקר ותמשיך להסתפק בהעברה של פירורי תקציב לעמותות המחלקות מזון. ממשלת נתניהו–לפיד לא תבטל את הקיצוצים בקיצבות הילדים והבטחת ההכנסה, ואל תבלבלו לה את המוח עם נתונים על רעבים.