דברים שאמרו שלושה מחברי הכנסת של סיעת חד"ש במליאת הכנסת ב-9 ביוני, בנושא שביתת הרעב המתמשכת של האסירים הפלסטינים בבתי-הכלא בישראל.
ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש
ב-29 באפריל חל המועד האחרון שנקבע בהסכם בין ישראל לפלסטינים, בתיווך ארה"ב, לשחרור הקבוצה האחרונה של אסירים פלסטינים שנכלאו לפני החתימה על הסכמי אוסלו. תאריך זה חלף, אולם שחרור האסירים לא בוצע. בבתי הכלא ישנם גם ילדים ונשים, ומתוך 4,500 האסירים הפלסטינים – רובם המכריע כלוא בשל סיבות פוליטיות, בגלל המשך הכיבוש.
הפגנה שנערכה בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית בתמיכה עם שובתי הרעב (צילום: אקטיבסטילס)
אני, כמובן, פוסל טרור נגד אזרחים. אולם אין פסול בהתנגדות לגיטימית לטרור העיקרי שנמצא באזורנו, והוא המשך הכיבוש הישראלי בשטחים שנכבשו ב-1967.
בין האסירים הפלסטינים, מצויים גם אסירים מינהליים, שלא נשפטו בשום ערכאה, גם לא בערכאה צבאית, ולא הוגש נגדם כל כתב אישום. אלה אנשים שישראל נמנעת מלהגיד במה היא מאשימה אותם. הם עצמם, וגם עורכי דינם, לא יודעים במה הם מואשמים ובגין מה הם מוחזקים בכלא.
מטרת המדיניות הברוטאלית של מעצרים מינהליים – לשבור את רוחם של פעילים ושל מנהיגים פוליטיים. בין האסירים מצויים גם חברי פרלמנט, שנבחר כדין לפרלמנט הפלסטיני, למועצה המחוקקת הפלסטינית.
לכן אני תובע להפסיק את מדיניות המעצרים הזאת, לשחרר את האסירים הפלסטינים לביתם, ולמנוע את המחזות של אנשים שמתים בגלל המשך שביתת הרעב. ישוחררו כל האסירים הפלסטינים לאלתר.
ח"כ דב חנין
הצעת החוק "למניעת נזקי שביתת רעב" היא הצעת חוק נוראה, לא מוסרית, לא מעשית, מסוכנת, המנוגדת לאתיקה הרפואית הבסיסית, הסותרת נורמות בינלאומיות מקובלות. אתחיל בשאלות המוסר. פיטום של אנשים בניגוד לרצונם הוא עינוי, זה ברור לגמרי. הכנסת הזאת אסרה, ובצדק, על פיטום אווזים, אבל לדעתה – פיטום בני-אדם מותר. הגוף האנושי הוא הכלי האחרון שיש לאסיר כדי למחות, כדי להביע התנגדות. חוץ מהגוף שלו, אין כבר לאסיר שום יכולת לשלוט בשום דבר. ובגוף הזה הוא משתמש כאשר כלו כל הקיצין, ואיש אינו רוצה לשמוע את צעקתו. אבל גם את הכלי האחרון הזה הממשלה רוצה לקחת בכוח. החוק הזה מנוגד לאתיקה הבסיסית של הרופאים. ועדת האתיקה של הסתדרות הרפואית בישראל מתנגדת לחוק, כי הוא עומד בסתירה לעיקרון הרפואי הבסיסי של "פרימום נון נוקרה" – קודם כול, אל תזיקו. החוק מנוגד גם להצהרת מלטה של ההסתדרות הרפואית העולמית. בית המשפט העליון בארה"ב קבע פעם: קשה לדמיין הפרה קשה יותר של זכות האדם לשלמות גופו ולהגדרתו העצמית מאשר האכלה כפויה. לכן, החוק הזה הוא חוק לא אתי.
נוסף על כך, החוק הזה הוא גם חוק לא מעשי. איך עושים את זה? איך מאביסים ומפטמים אדם בכוח? איך זה ייראה? אתם חושבים על הצינורות שמחדירים לגוף האנושי, והאדם בכוחותיו האחרונים תולש אותם כי הוא רוצה להמשיך בשביתת הרעב? אז מה תעשו? תקשרו את רגליו ואת ידיו?
נוסף להיותו לא מוסרי ולא מעשי, החוק הזה הוא גם חוק מסוכן. הוא יגרום להסלמה ולהידרדרות ויוביל להחרפה של העימות. עוד אנשים יצטרפו לשביתת הרעב כדי להזדהות עם אלה ששובתים רעב כיום.
ראש הממשלה נתניהו הביא את בית הכלא האמריקאי גואנטנמו כדוגמא למקום בו מיישמים האכלה בכפייה של אסירים שובתי רעב. בושה וחרפה שראש ממשלת ישראל נאחז בדוגמא של גואנטנמו. זה כלא הידוע בכל העולם כמקום השפל, הירוד, המוקע והבזוי ביותר, ואת זה מר נתניהו מציע לנו לאמץ כמודל.
אני מציע לכנסת לדחות את החוק הזה, כדי שלא נחוקק שהוא ביזיון וכתם על ההיסטוריה של הכנסת.
ח"כ עפו אגבריה
אני לא אדבר על הפן הפוליטי של הצעת החוק להאכלה בכפייה של האסירים הפלסטינים, אלא דווקא על הפן הרפואי. עבדתי שנים רבות כרופא, ומתוקף עבודתי הייתי עד לחולים רבים אשר נאלצו להאכילם באמצעות זונדה.
את הזונדה ניתן להכניס רק כאשר החולה מורדם, ולא כאשר הוא ער ומתנגד. הכנסת זונדה לחולה ער המתנגד לכך עלולה לגרום לסתימות בדרכי הנשימה, לחורר את הוושט והקיבה ולגרום למוות.
איני סבור שמישהו מחברי הכנסת היה אדיש למראה בן משפחה שלו הסובל מהאכלה באמצעות זונדה. אז כיצד יכולים חברי כנסת להצביע בעד חוק המתיר כפיית הליך כזה על אסיר אשר שובת רעב?
אני מבקש לשלוח ברכת עידוד להסתדרות הרפואית בישראל. חשוב שיש עדיין אנשים נאורים המביעים את התנגדותם לחוק האפל שמציעה הממשלה. ממשלת ישראל מבזה את הרופאים שלה, בכך שהיא מבקשת לגרום להם לבצע פעולות נפשעות ומבישות כאלה. לאחר שהרופאים הודיעו שיסרבו לעשות כן, הממשלה בזה להם והחלה לחפש חלופות, לנסות למצוא קבלני-משנה אשר יסכימו לעשות את מה שמסרבים לעשות הרופאים האמיתיים, אלה שמרפאים בני אדם. במקום הרופאים, הממשלה מחפשת משרתים צייתנים אשר יבצעו את העבודה המלוכלכת, העלולה לגרום למותם של אסירים חסרי ישע.
המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"