הוועידה השישית של תנועת פתח', שנערכה בבית לחם, התקיימה כחלוף 20 שנה מאז הוועידה הקודמת. זו הייתה הוועידה הראשונה של הארגון שהתקיימה בשטחים הפלסטיניים הכבושים. השתתפו בה 2,355 צירים, לרבות כאלה שהגיעו מירדן, סוריה ולבנון.
הוועידה עסקה בנושאים מדיניים וכן בחרה מוסדות חדשים: יו"ר התנועה, מחמוד עבאס (אבו מאזן); ועד מרכזי בן 21 חברים; ומועצה מהפכנית בת 80 חברים.
לוועד המרכזי נבחרו לראשונה אישים בולטים מדור הביניים בהנהגה, וביניהם: מרואן ברגותי (הכלוא בישראל), מוחמד דחלאן, ג'יבריל רג'וב ותאופיק טיראווי. בלטה העדרותה של אישה בקרב הנבחרים לוועד המרכזי. אינתיסאר אל-ואזיר (אום גיהאד), אלמנת חליל אל- ואזיר (אבו ג'יהאד), מתחה ביקורת חריפה על אי-בחירתן של נשים. מצפים שאבו מאזן יתקן את העיוות באמצעות צירופה של פעילה מעזה, שכן לפי התקנון שמורה לו הזכות למנות ארבעה חברים לוועד המרכזי, נוסף לאלה שנבחרו בוועידה.
פתח, הארגון החילוני הגדול בקרב העם הפלסטיני, אימץ תוכנית מדינית, התובעת נסיגה של ישראל מכל השטחים הכבושים, פירוק של ההתנחלויות, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה וברצועה בקווי ה-4 ביוני 1967, ובירתה ירושלים המזרחית, ופתרון בעיית הפליטים. הוועידה קראה לפתרון המחלוקות בין הפתח והחמאס ולאיחוי הנתק בין הגדה לרצועה.
ניתן להעריך, כי ועידת פתח' ביטאה דבקות במדיניות התנועה בעשרים השנים האחרונות, שעוצבה בידי המנהיג המנוח יאסר ערפאת. זה המשך של המדיניות, שאימצה המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יריה, התומכת בפתרון של שתי המדינות, פלסטין וישראל, בקווי ה-4 ביוני 1967. קו מדיני זה גם תואם את המצע המדיני הידוע בשם "מכתב האסירים הפלסטינים", עליו חתמו אסירים מכל הארגונים הפלסטיניים, כולל פתח', חמאס וארגוני השמאל.
כצפוי, ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן הפגינה יחס שלילי לוועידת הפתח', בנסותה להדביק לה תוויות של "קיצוניות" ושל "תמיכה באלימות". תגובות אלה נועדו לשרת את המאמץ של נתניהו לעכב את ההכרעה בדבר הקפאת הבנייה בהתנחלויות (כדרישת הנשיא אובאמה) ואת חידוש הפגישות עם נציגי הרשות הפלסטינית.
הוועידה וסיכומיה זכו בתמיכה מצד העולם הערבי והאיחוד האירופי. יישום הקו המדיני, שאומץ בוועידה, יתרום לסיום הכיבוש ולהשגת שלום ישראלי-פלסטיני צודק ויציב.
