1.5 מעלות צלזיוס. הסיפור העולמי החשוב ביותר של השנה הסתכם בשבוע שעבר בפריז במספר הזה. הקדישו לעניין דקה – זה חשוב וממש לא מסובך. אחרי שנים של משא ומתן, הושגה הסכמה בינלאומית בדבר מחויבות לבלימת התחממות האטמוספרה ברף של פחות משתי מעלות, תוך שאיפה לעצור במעלה וחצי.
מעלה וחצי מעל הממוצע של לפני המהפכה התעשייתית, זה נשמע מעט אבל זה המון. ניתוחים מדעיים מראים שלהתחממות מעבר לשתי מעלות בממוצע יהיו השלכות קשות על עתידם של בני האדם בכוכב הזה.
לעצור את ההתחממות במעלה וחצי זה גם יעד שאפתני. שהרי שני–שלישים מהדרך להתחממות כזו כבר עשינו, וקצב ההתחממות רק הולך ומואץ: 2015 צפויה להיות השנה החמה ביותר בהיסטוריה הנמדדת, ואחריה 2014. העשור האחרון הוא העשור החם ביותר.
נזקי שיבוש המערכת האקלימית כבר מורגשים סביבנו, לא רק בעולם – בהמסת קרחונים ובהוריקנים, אלא גם כאן – בשינוי בדפוס המשקעים למטחים מרוכזים של סופות. הם ניכרים גם בגלי הפליטים עקב המשברים החברתיים והפוליטיים בארצות שנפגעו ממשבר האקלים: הקריסה החברתית והפוליטית במזרח אפריקה, למשל, קשורה גם בבצורת הפוקדת את האזור אחת לשנתיים, במקום אחת לעשור כפי שהיה בתחילת המאה שעברה.
ההסכמה המדעית שהאטמוספרה מתחממת בצורה מסוכנת הושגה עוד בשנות השמונים והתשעים. בעשור שעבר התגבש הקונצנזוס המדעי גם סביב סיבת ההתחממות: גזי החממה הנוצרים משריפת הדלק המחצבי – נפט, פחם וגז – שבבסיס הכלכלה שלנו. עכשיו הגענו אל השלב השלישי – מחויבות פוליטית לבלום את הסכנה.
הסכם פריז הוא צעד קדימה, אבל אנחנו רחוקים מסוף הדרך. חסרות בהסכם התחייבויות מעשיות להפחתה בפליטת גזי החממה שתספיק להשגת היעד. ההתחייבויות נתנו קודם לכן רחוקות מלספק. הן מסתכמות בתוצאה בעייתית בעליל – התחממות קיצונית של 2.7 מעלות בממוצע. לכן נקבע בהסכם פריז מנגנון של בדיקה ושל קביעה מחודשת של ההתחייבויות המדינתיות בכל חמש שנים. אבל התקווה היא שכבר עכשיו ההסכם יעביר מסר לשווקים ולממשלות – הכלכלה הבזבזנית של שריפת דלק מחצבי מסיימת את דרכה ומעתה חייבים לשלב חיסכון באנרגיה עם אנרגיה מתחדשת.
איפה ישראל בכל הסיפור הזה? במקום רע מאחור. אמנם נכון שחלקנו בבעיה הוא קטן – אנחנו כלכלה קטנה. אבל חלקנו בהתמודדות ובפתרונות יכול היה להיות גדול – כחברה חדשנית בארץ שטופת שמש. זה לא קורה בגלל מחדל מתמשך של ממשלות ישראל.
נתניהו הגיע לוועידת פריז בלי תכנית רצינית, בלי התחייבויות ממשיות ואפילו בלי תירוצים משכנעים. הוא בא לוועידה בעיקר כדי לשוחח עם מנהיגים בשולי הוועידה. נאומו בפריז הראה שהוא נשאר בשוליים, במקום באמת להצטרף למאמץ העולמי. הסכם פריז נותן לנו, בעולם וגם בארץ, בסיס למאבק וללחץ הממוקדים הדרושים עכשיו. בישראל תפקידנו הוא לדרוש פעולה ושינוי בהתאם למחויבות הבינלאומית. המסר מפריז הוא שאפשר למנוע את הרע מכל. הכדור באמת בידיים שלנו.
דב חנין
