"ההפגנות בוונצואלה מתפשטות לערי שדה נוספות, ומתרבים הדיווחים על התנגשויות אלימות בין סטודנטים ואנשי אופוזיציה לבין אנשי כוחות הביטחון. בדרכים רבות בבירה קארקאס ובערים גדולות נוספות הציבו המפגינים מחסומים מאולתרים והבעירו צמיגים". במשפטים כאלה מתחיל דיווח אופייני על הפגנות האופוזיציה הימנית בוונצואלה, כמו למשל ביומון "הארץ" (20.2). דיווחים דומים פורסמו בעיתונות העברית במהלך כל השבוע האחרון.
בדיווחים אלה, שמקורם בסוכנויות הידיעות של ארה"ב בולטת נימת הדמוניזציה והדה-לגיטימציה של הממשלה הסוציאליסטית, שנבחרה באופן דמוקרטי, תוך הבלטת חלקם של "הסטודנטים הנאבקים במשטר". כמובן, איש מהכתבים ומהעורכים העומדים מאחורי פרסום הידיעות, לא בדק מיהם אותם "סטודנטים", איפה הם מפגינים, מדוע הם מוחים, מי מנהיג אותם ומי עומד מאחוריהם.
נשיא ונצואלה נואם בפני כ-100 אלף עובדי תעשיית הנפט שבאו להביע תמיכה בממשלה הסוציאליסטית בבירת קראקאס בשבוע שעבר (צילום: סוכנות הידיעות של ונצואלה)
ההפגנות האלימות פרצו על רקע התפוררות גוש מפלגות הימין, בראשו עמד אנריקה קאפרילס ראדונסקי, שהיה המועמד הפרו-אמריקאי בבחירות לנשיאות, שנערכו בחודש אפריל. שמונה חודשים לאחר מכן, האופוזיציה ניסתה להפוך את הבחירות העירוניות להצבעת אי-אמון בממשלתו של הנשיא ניקולאס מאדורו. אך גם בבחירות אלה נרשם ניצחון לשמאל. מספירת הקולות ב-337 הערים והעיירות בהן התקיימו הבחירות, עלה כי גוש הימין זכה ב-43% מהקולות, ואילו מועמדי גוש השמאל (אשר כולל גם את מפלגת השלטון – המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת – וגם את המפלגה הקומוניסטית וכוחות נוספים) זכו ב-50% מהקולות.
בסך הכול, זכו מועמדי השמאל בראשות 200 ערים ועיירות, לאחר מערכת בחירות תוססת, בה הצביעו כ-60% מתוך 19 מיליון בעלי זכות בחירה. התוצאות שבו וחשפו את השסע החברתי העמוק הפוקד את ונצואלה, ואת אופיו המעמדי המובהק: האופוזיציה שמרה על כוחה בערים הגדולות, ואילו מפלגות השמאל זכו בניצחונות גורפים באזורים הכפריים, בשכונות העוני ובעיירות העניות.
חשוב לזכור, שהממשלה השמאלית בוונצואלה מקדמת אמנם רפורמות בעלות אופי סוציאליסטי, אולם המשטר החברתי במדינה הוא עדיין קפיטליסטי. מעמד בעלי ההון עדיין מחזיק בידיו כוח כלכלי ופוליטי רב, והוא עושה בו שימוש כדי לנסות להחליש את הממשלה ואף להחליפה. מזה חודשים, פעלו בעלי ההון כדי לחולל מחסור במוצרי צריכה בסיסיים, אשר הורגש היטב בסופרמרקטים בערים ובשכונות של המעמד הבינוני. מצב זה נגרם במכוון כדי לערער את כוחה של ממשלת מאדורו, אשר למרות מאמציה – לא הצליחה לבלום את המאמץ של ההון לחבל בכלכלה. כעת, מפלגות האופוזיציה הימניות ממנפות את התסכול שנוצר בעקבות המחסור במוצרי הצריכה, וטוענות כי רק באמצעות הפלה בכוח של הממשלה הדמוקרטית הנבחרת, ניתן יהיה לשקם את הכלכלה.
עוד יש לזכור, כי הצעדים הסוציאליסטיים בהם נקטה הממשלה במטרה לחלק מחדש את העושר (למשל: הלאמת ענפי תעשייה מסוימים), פגעו ישירות בהון הגדול. המעמד הבינוני – שחלקים ממנו מצטרפים כעת להפגנות של הימין – לא נפגע מצעדים אלו, אולם הוא גם לא היה המרוויח העיקרי מהם. צעדים אלו היטיבו בעיקר עם העניים הרבים בוונצואלה, אשר בזכות הגידול בהכנסות המדינה ובזכות ההשקעה הציבורית הנרחבת בבריאות, בדיור, בחינוך וברווחה, הצליחו לצאת ממעגל העוני.
לכן, אין זה מפתיע כי "מחאות הסטודנטים" פרצו דווקא באזורים המבוססים יותר מבחינה כלכלית, בהם נרשמה תמיכה גדולה במועמדי הימין הפרו-אמריקאי בבחירות האחרונות. ואילו באזורים הכפריים, בפרברים ובשכונות העוני – איש לא הצטרף לאותן הפגנות. יתרה מזאת, העובדים המאורגנים באיגודים המקצועיים יזמו הפגנות המוניות לתמיכה בממשלה השמאלית, ובהתנגדות לאצבעות האמריקאיות הבוחשות בפוליטיקה בוונצואלה.
מאז ניצח צ'אבס לראשונה בבחירות, בשנת 1998, התקיימו 19 מערכות בחירות (לפרלמנט, לנשיאות, לרשויות המקומיות, וכן משאלי עם), וב-18 מתוכן – זכה השמאל. בכל מערכות הבחירות נהנה מחנה הימין מתמיכה גלויה של ארה"ב, שהגיעה לשיא באפריל 2002, אז תמכה ארה"ב בהפיכה צבאית, אשר העבירה מתפקידו למשך מספר ימים את הנשיא דאז, הוגו צ'אבס. גם כעת, הממשל האמריקאי תומך בגלוי בהפגנות, ומייחל לכך שהממשלה השמאלית תוחלף בממשלה הנוחה להון המקומי והזר.
במילים אחרות: את מה שהימין, הנתמך בידי האימפריאליזם האמריקאי, לא הצליח לעשות בקלפי, הם מנסים לעשות כעת באמצעות הפגנות, אשר חלקן כוללות גם מעשי אלימות שהובילו לפגיעה באנשי שמאל.
הקיטוב החברתי והפוליטי בין השמאל שבשלטון לבין הימין הפרו-אמריקאי שבאופוזיציה, נעדר כמעט לגמרי מהידיעות ומהפרשנויות המתפרסמות בישראל. פעם, מנהלים בכירים באחד מענקי הרכב בארה"ב נהגו לומר, ש"מה שטוב לג'נרל מוטורס – טוב לארה"ב". נדמה שבסיקור חדשות חוץ, ובייחוד החדשות מאמריקה הלטינית, העיתונות הישראלית פועלת על פי העיקרון, ש"מה שטוב לממשל האמריקאי – טוב לישראל". אבל אין לשכוח שמאחורי כל "הטוב" הזה, עדיין עומדת, בחשבון אחרון, ג'נרל מוטורס.
