ויווק צ'יבר – פרק שני

פרק שני – דומיננטיות ללא הגמוניה: הטיעון מוסבר

 

1

אסופת המאמרים Subaltern Studies ידועה כדוגלת – וכפי שנטען, מדגימה- דחייה של תיאוריות אירוצנטריות שעברו בירושה מהמאה ה-19. אם התיאוריות המדוברות הן אכן אירוצנטריות, יש לדחות אותן דחייה מוחלטת. אך ראשית צצה ועולה שאלה רלבנטית: האם האפיון הזה מדויק? עלינו להבין מדוע, כפי שדיפש צ'קרבארטי טוען, החוויה המודרנית של המזרח "לא יכולה להיכתב כיישום פשוט של הניתוח של ההון והלאומיות הזמינים למרקסיזם המערבי".

2

צ'קרבארטי ותיאורטיקנים אחרים של לימודי המוכפפות מכירים בכך שרבים מהטיעונים ההיסטוריים היסודיים עבור התזה הזאת פותחו על ידי או ששאבו השראה מעבודתו של ראנאג'יט גוהא, אשר החל מהכרך הראשון של Subaltern Studies, הציע סוציולוגיה היסטורית של הודו הקולוניאלית ששאפה לבסס את הספציפיות של המודרניות הקולוניאלית. הוא התמקד במקרה ההודי, אבל הרלוונטיות של חיבוריו חורגים בהרבה מתחומי תת היבשת. גוהא טען כי בעוד שהאידאולוגיה הליברלית והקולוניאלית תארו את ההתפתחות הפוליטית בהודו בדומה לניסיון האירופי, בפועל המודרניזציה של הודו חורגת בדרכים בסיסיות מזו של מערב אירופה. ההבדלים היו משמעותיים דיים כדי ליצור סוג שונה מבחינה איכותית של תרבות פוליטית בדרום אסיה. טיעון זה הוא הבסיס עליו נבנו לאחר מכן רבות מתיאוריות המוכפפות.

3

בסיבה השורשית לחלוקה בין מזרח למערב נמצאת באופי הייחודי של הבורגנות הקולוניאלית. כפי שסוכם בתזות הראשונה והשנייה בפרק הקודם, היעדרה של בורגנות מהפכנית שגורם להתמדה של שני מרחבים פוליטיים מקבילים, האליטות והמוכפפים. אלמלא נטש הקפיטל בסביבה הקולוניאלית את "השליחות האוניברסלית" שלו, הוא היה משלב את תרבות המוכפפים אל תוך תפיסת העולם הליברלית שלו כחלק מהאסטרטגיה ההגמונית שלו. בעשותו כך, היה מייצר תרבות קוהרנטית, כפי שהושגה לכאורה באירופה. אבל בהודו הקולוניאלית, טוען גוהא, הקפיטל השיג דומיננטיות מבלי לשלב את המעמדות הנשלטים אל תוך תפיסת עולמו או אל תוך המוסדות המאפיינים את שלטונו באירופה. משום כך נותרה תהום פעורה בין האליטה לבין המוכפפים. לכן, התרבות הפוליטית במסגרות קולוניאליות ופוסט-קולוניאליות לא הייתה ולא יכולה הייתה להתכנס לדפוסים שנצפו באירופה. המרחב המוכפף הוסיף להתקיים בתחום מובחן, למרות שלא יכול היה להישאר אטום הרמטית להשפעת האליטות. התמדתה של חלוקה זו בעולם הפוסט קולוניאלי היא מה שמניע את הקריאה למסגור חדש, מכיוון- מצהירים המוכפפים- שהתיאוריות המרקסיסטיות והליברליות זוכות לתיקוף רק במסגרת בעלת תרבות בורגנית בטוחה.

4

זהו מערך טיעונים שאפתני ומרגש להפליא. אם יצליח, הוא יספק לפרוייקט המוכפפים סוציולוגיה היסטורית רבת עוצמה שעליה תוכל להשעין את הצהרותיה השאפתניות הידועות יותר. על כן מדהים כמה מעט תשומת לב משכו הטיעונים הללו. בעוד שעבודתו עוררה פרשנות רבה, זוהי התיאוריה של גוהא לגבי מרידות איכרים בספרו Elementary Aspects of Peasant Insurgency in Colonial India שמשך את מירב תשומת הלב (אם כי, כפי שאטען בפרק 7, הספר מוצג באופן שגוי באופן דרמטי למדי, לעתים קרובות על ידי המוכפפים עצמם). אולם, אף שהספר קיבל מעמד מיוחד במחקרים פוסט-קולוניאליים, הוא אינו המקום בו פיתח גוהא את הטענה שלו בדבר שתי הדרכים לכוחה של הבורגנות. בתחילה הוא הציג את הטיעונים הללו, הגם אם בתמציתיות, באסופת הבכורה של Subaltern Studies ב-1982. לאחר מכן פיתח אותם בשני מאמרים שפורסמו ב-1989 וב-1992, שרוכזו יחדיו ב-1997 לספר בעל השם ההולם Dominance Without Hegemony. היו אלו שני המאמרים הללו בהם פיתח את הטיעון הרלבנטי לדיוננו. במובן חשוב, למרות שגוהא הרחיב בנוגע לעמדותיו בנושא זה לאחר פרסום Elementary Aspects of Peasant Insurgency, האחרון מניח את המסגרת הבסיסית שהונחה על ידי הראשונים. אז, על מנת להעריך את הטיעונים הרחבים יותר ביצירת המוכפפים, ראשית נדרשת הערכה של הסוציולוגיה ההיסטורית עליה הם נשענים, שפותחה על ידי גוהא. למשימה זו אני מקדיש את הפרק הנוכחי, והשניים שאחריו.

5

2.1 לימודי מוכפפים בתוך הקשר

Subaltern Studies נולדה מתוך משבר. במבט לאחור על מקורות הפרוייקט, ראנאג'יט גוהא נזכר בתחושת התסכול והתמהון שהורגשה על ידי רדיקליים הודיים רבים, במיוחד מקרב הצעירים, במהלך שנות השבעים של המאה העשרים. במחצית השנייה של שנות הששים, נקלעה הודו למשבר הפוליטי העמוק ביותר מאז זכתה לעצמאותה. מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי (INC) עברה מאבקי הנהגה מרים לאחר מותו של ג'והרלל נהרו ב-1964, בסיומם הגיחה בתו, אינדירה גנדי, כמנהיגת המפלגה וראש הממשלה, אך לא לפני עימות קשה עם המנהיגים האזוריים של המפלגה. יתר על כן, מלחמת הודו-פקיסטן ב-1971, אשר גרמה למשבר כלכלי עבור ציבור העובדים, גררה עלייה משמעותית בסכסוכים בתעשייה, ששיאם בשביתה ההיסטורית של איגוד הרכבות ההודי, שבשיאו כלל למעלה ממיליון עובדים. למרות שהשביתה נמשכה רק שלושה שבועות, היקפה היה עצום, והיא שיתקה את רוב מערכת הרכבות הלאומית, כאשר רק גיוס מסיבי של המשטרה וכוחות קדם צבאיים בידי המדינה הצליחו להביא לדיכויה. באזורים הכפריים, פעילות האיכרים במערב בנגל ואנדרה פראדש אורגנה על ידי פעילים קומוניסטים, שבמהרה נודעו כנקסליטים, אשר הכריזו על פשיטת רגל לא רק של מפלגת הקונגרס אלא גם של שתי המפלגות הקומוניסטיות הגדולות. ובשנת 1975, הכריזה אינדירה גנדי על מצב חירום כלל ארצי, אשר השעה חירויות חוקתיות והוביל לגל של דיכוי ברחבי המדינה. מצב החירום נמשך כמעט שנתיים, וכאשר- בהתקף של היבריס- קראה גנדי לקיום בחירות לאומיות ב-1977, מתוך ציפיה מלאה לניצחון, הייתה התוצאה תבוסה מוחצת ל-INC מידי קואליציה רופפת של מפלגות אופוזיציה. לראשונה מאז 1947, מפלגת הקונגרס הודחה מהשלטון בדלהי.

6

עשור זה של משברים היה הרקע להשקת האסופה Subaltern Studies. כפי שתיאר גוהא, אירועי שנות ה-70 של המאה העשרים העלו סימני שאלה סביב המיתולוגיה הלאומית בנוגע לתרבות הפוליטית ההודית. לכל הפחות, התהפוכות הפוליטיות סתרו את טענתה של מפלגת הקונגרס כי היא מייצגת את ההמונים. האליטה השלטונית לא יכלה לשחרר את גל הדיכוי שלה תוך שהיא שומרת על התפיסה של "עליית מפלגת הקונגרס לשלטון בהודו העצמאית כמילוי ההבטחה לשלטון בהסכמה". אך הספקות לא נעצרו שם. שנות המשבר חשפו תהום פעורה בין היקום הפוליטי של האליטה השלטונית לבין התרבות של הקבוצות המוכפפות. כל הרעיון של גוף פוליטי לאומי, אתוס חדש ומקיף אשר מלכד את המשטר יחד בעצמאות, נראה עתה כמו לא יותר מאשר "שיבולת". "מה שהוצב תחת סימן שאלה", כתב גוהא, "היה אם כן  לא רק העשייה של המפלגה השלטת שהייתה בשלטון למעלה משני עשורים עד אז, אלא גם דור שלם שהעלה אותה לשלטון".

7

אם שלטונה של מפלגת הקונגרס לא הושתת בפועל על הסכמת ההמונים, אזי ששאלות רציניות עלו לגבי עלייתה לכוח, הקשר שלה לאוכלוסייה ההודית, האסטרטגיה שלה במהלך תנועת העצמאות וכן הלאה. "אחת מני רבות מהשפעותיה המערערות" של שנות השבעים, המשיך גוהא, "הייתה להביא את ההשפעה של המשבר בן עשרים השנה של מדינת הלאום ליישוב על בסיס הבנה מיושבת ומבחינות רבות מאוגדת של העבר הקולוניאלי". התסיסה האינטלקטואלית קראה לניתוח חדש של הפוליטיקה ההודית לאורח חצי המאה הקודמת בערך, החל מהעשורים האחרונים של השלטון הקולוניאלי. גוהא סיכם את הנושא בשתי שאלות קשורות:

  1. מה היה בעברנו הקולוניאלי ובעיסוק שלנו עם לאומיות שהוביל אותנו אל הנסיבות הנוכחיות- כלומר, הקשיים המחמירים והבלתי פתירים לכאורה של מדינת הלאום?
  2. כיצד הקשיים הבלתי נסבלים של מצבנו הנוכחי תואמים ומוסברים על ידי מה שקרה במהלך השלטון הקולוניאלי ומעורבותם של קודמינו בפוליטיקה ובתרבות של אותה תקופה?

8

העשור הסוער דחף אפוא אל תוך תבליט פרוייקט אינטלקטואלי: לערוך בחינה מחודשת של הפוליטיקה הקולוניאלית המאוחרת, ובכך ליצור הסבר לסערה הפוליטית שבה הייתה נתונה כעת האומה, שלושה עשורים לאחר קבלת עצמאותה. מרכזית עבור פרוייקט זה תהיה חקירה של שורשיה האמיתיים של כוחה של מפלגת הקונגרס, הסבר לחוסר יכולתה לעצב מדינת לאום מלוכדת, חקירת פנייתה להפעלת כפייה על מנת לשמר את שלטונה, ודיון לגבי מה זה חשף בנוגע לסדר הדומיננטי. חשוב עתה, שלושה עשורים לאחר השקת Subaltern Studies, לזכור שהשראתו הייתה, בבסיסה, פוליטית. הוא נועד להשיג הבנה של שורשי הסדר הפוליטי שהקולוניאליזם הוריש לתת היבשת. המטרה הייתה לחנוך היסטוריוגרפיה חדשה של הקולוניאליזם, ושל התגובה הלאומית לשלטון הבריטי, כצעד לקראת הבנת המשבר של המדינה הפוסט-קולוניאלית.

9

2.2 שורשי המשבר הפוסט-קולוניאלי

מרכיבי הליבה של התיאוריה של חברי הקולקטיב שעמד מאחורי האסופה בנוגע למשבר הפוליטי של הודו הוצעו כבר בעמודים הראשונים של הכרך הראשון של Subaltern Studies. ראנאג'יט גוהא הוא שהציג את הטיעון, ועשה זאת דרך מערך של טענות ממוספרות, שלכדו את שני הצירים שהפכו למרכזיים בחלק ניכר מעבודתו המאוחרת- שורשי המבוי הסתום הפוליטי, וכשלון ההיסטוריוגרפיה הקיימת להסביר אותו. גוהא פתח בטענה כי בהודו לא התקיימה תרבות פוליטית מקיפה. במקום זאת, העידן הקולוניאלי ייצר פער תמידי בין המרחבים של פוליטיקה עילית לבין הפוליטיקה של המוכפפים.  פוליטיקה עילית התפשטה לצדם של המוסדות המשפטיים הפורמליים. זה היה מימד של התרבות הפוליטית ההודית שעבר מודרניזציה עם תחילתו של הקולוניאליזם, שבאמצעותו הושתלו פרקטיקות מנהליות ומשפטיות בריטיות לאורך תקופת שלטונם. תחום הפוליטיקה העילית אוכלס, כמובן, על ידי האליטות האירופיות שניהלו את מנגנון המדינה הקולוניאלי; הוא כלל גם, לטענת גוהא, את משתפי הפעולה ההודים שלהם- אותם חלקים במעמד השליט המקומי שהיו מגוייסים לתוך הסדר הקולוניאלי. למען הסר ספק- מוסדות חדשים אלו לא היו שכפולים מושלמים של מקביליהם האירופיים; מתוך כורח, הייתה חובה למזג אותם עם אלמנטים של מנגנון המדינה הקדם קולוניאלי שהתקבל בירושה מהמדינה המוגולית. אף על פי כן, לתחום זה של פוליטיקה הייתה יושרה משלו ופרקטיקות משלו.

10

בעוד שפוליטיקת העילית יכולה הייתה להיות מזוהה עם המוסדות הפורמליים והמודרניים שנבנו סביב המדינה הקולוניאלית, פוליטיקת המוכפפים כוננה תחום מובהק, מובדל מזה של המעמדות השולטים, עם ניב ומנהגים משלו. מרכזי באלה הייתה ההסתמכות על רשתות מקומיות בלתי רשמיות שהתבססו על קרבה, קשרים מקומיים ויחסים קדמוניים האופייניים לחברות חקלאיות מסורתיות; לעתים בתנאים מסוימים, הסתמכות זו על רשתות מקומיות יצרה גם התאגדות מעמדית. אולם, באופן כללי, בעוד שתחום העילית התאפיין בשיח המשפט והשוויון היורידי, תחום המוכפפים היה גדוש בצורות מסורתיות של היררכיה וכפיפות. השינוי שליווה את הקולוניאליזם היה אפוא מסוג מסוים: למרות שהוא השתיל פרקטיקות "מודרניות" שניתן לזהות בתת היבשת, אותן פרקטיקות נותרו במידה רבה מוגבלות לשכבה העליונה של המערכת הפוליטית, מותירות את התרבות של המעמדות המוכפפים ברובה ללא פגע.

11

לא זאת בלבד שלכל תחום יש את הניב הייחודי שלו ואת דרכי השעתוק שלו, יש לו גם את צורת ההנעה הפוליטית האופיינית לו. האליטות סמכו בדרך כלל על אסטרטגיות אוליגרכיות מלמעלה למטה כדי לעורר תמיכת המונים במטרותיהן- שימוש בחלקים ממנגנון המדינה, יחסי קליינטליזם, צורות עדינות של כפייה, תקשורת המונים וכו'. מוביליזציה של המוכפפים, לעומת זאת, הייתה "אופקית" מבחינת הטקטיקות בהן השתמשה, מסתמכת על אותן צורות התקשרות בלתי פורמליות שהיו מרכזיות לדרכי השעתוק הפוליטיות במרחבים אלו. ההיסטוריוגרפיה של הזרם המרכזי, לטענת גוהא, מתחילה בהנחה שהתרבות הפוליטית תחת השלטון הקולוניאלי הייתה שלם מגובש ומשולב- היא מניחה שתרבות המוכפפים שולבה לתוך זו של המעמדות השולטים. לכן, כשהיא בוחנת את השיח והפרקטיקות של האליטה הפוליטית, היא מניחה בשוגג שהמסקנות הנגזרות ממחקר תחום זה יהיו תקפות גם לפרקטיקות הפוליטיות של הקבוצות המוכפפות.  אבל התחומים למעשה לא שולבו, הוא מזכיר לנו, והפרקטיקות הפוליטיות הקשורות לכל אחד מהם היו די שונות. לכן דרכי הגיוס הפוליטי של המוכפפים מחייבת היסטוריוגרפיה משלהם, רגישה לייחודיות שלהם, לעולם המוסרי הייחודי שלהם- בקצרה, עצמאית מהשיח והעיצוב של פוליטיקת העילית. רק כך ניתן יהיה לגלות את שורשי המשבר הנוכחי, שכן זה בחוסר הרציפות העקבית בין שני המרחבים הללו שבו נמצא את המפתח למשבר המדינה הפוסט קולוניאלית. רק כך נוכל לגלות את שורשי המשבר הנוכחי, שכן באי הרציפות המתמשכת בין שני התחומים האלה נמצא את המפתח למשבר המדינה הפוסט קולוניאלי.

12

הסדק שבין התחומים של האליטות והמוכפפים לא היה קבוע מראש, וגם לא היה פועל יוצא של עובדות תרבותיות מסוימות הנוגעות להודו. הוא היה תוצאה של הנסיבות הייחודיות מאוד של החוויה הקולוניאלית המאוד ספציפית של הודו, "המפתח עבור אמת היסטורית חשובה, שהיא הכשלון של הבורגנות ההודית לדבר בשם האומה". גוהא מתכוון לכך שהבורגנות ההודית לא הצליחה לשלב בהצלחה את תרבויותיהן של הקבוצות השונות בחברה ההודית לקהילה פוליטית אחת חובקת כל. רלבנטית במיוחד הייתה כישלונה להטמיע את מעמד הפועלים לתוך הפרוייקט הפוליטי שלה, במיוחד בשנים שקדמו לעצמאות מבריטניה. כדברי גוהא: "נותרו אזורים עצומים בחייהם ותודעתם של אנשים שמעולם לא השתלבו בהגמוניה [של הבורגנות]". ההתמדה של שני תחומים נבדלים היא אפוא תוצאה ישירה של כישלונו של סוכן היסטורי מסוים- כלומר, הבורגנות. ולמרות שבהצגה התמציתית הזאת גוהא מתמקד בקפיטליסטים ההודים,  נראה להלן שהכישלון השתייך להון בכללותו בעידן הקולוניאלי, בלבושו האירופאי וההודי כאחד. אילו הייתה הבורגנות מבטיחה לעצמה את ההגמוניה, תהליך האינטגרציה הלאומית היה יכול להצליח, ובכך ליצור תרבות פוליטית לאומית קוהרנטית, ולא הדואליזם השבור אותו ירשה הודו למעשה.

13

במאמר מוקדם זה, גוהא מצביע על שחקן אחר שעשויה היה להיות רלבנטי לדחיפת הודו לכיוון של סדר פוליטי משולב: מעמד הפועלים. לקראת סוף המאמר, הוא מעלה את האפשרות שהתנועה הלאומית יכולה הייתה ללכת בנתיב שונה, שהיה מניב תוצאה שונה, אילו הצליחה תנועת העבודה לעמוד על שלה בצורה יעילה יותר. הבורגנות יכולה הייתה להידחק לשוליים, או להיות מנושלת לחלוטין, בסגנון של תנועה לשחרור לאומי. הסיבה שהדבר לא התרחש הייתה ש"מעמד הפועלים לא היה בוגר מספיק בתנאים האובייקטיביים של קיומו החומרי ותודעתו" למשוך את התנועה לכיוון שונה.

14

זוהי אבחנה משונה בנוגע לכשלון תנועת העבודה. האם מעמד הפועלים ההודי היה פחות בוגר בתנאים האובייקטיביים שלו ממקביליו הסינים או הווייטנאמים? ובכל מקרה, מה המשמעות של תנאים "בוגרים"? ניכר כי ניתן להתפלפל סביב טיעון זה של גוהא. אולם מה שראוי לציון הוא שבשלב זה הוא הציג שתי תוצאות ברורות עבור התנועה הלאומית ההודית, ושני שחקנים מרכזיים רלבנטיים למסלול התפתחותה: ההון והעבודה. עם זאת, זו הפעם היחידה שבה גוהא- או עמיתיו- שקלו שני נתיבים נפרדים. בעבודותו שלאחר מכן, ההתמקדות החד משמעית היא במעמד הקפיטליסטי- טבעו, העדפותיו, האסטרטגיה הפוליטית שלו וכשלונותיו. בהמשך נראה שזה מתברר ככשל קריטי של Subaltern Studies לא רק מבחינה היסטוריוגרפית, אלא גם כאופן ניתוח.

15

נחזור לטיעון בדבר כשלונה של הבורגנות להשיג הגמוניה. על מנת שתהיה לו סבירות כלשהי, על גוהא לספק שתי פיסות מידע נוספות. ראשית, הגדרת עבודה של הגמוניה, שדרכה ניתן יהיה להעריך אם הקפיטליסטים ההודים אכן כשלו בהבטחתה. מדובר במונח חלקלק באופן ידוע לשמצה, ואם יש לפסוק דין על ערכו של הטיעון של גוהא, צריך שתהיה לנו הגדרת עבודה של מה המונח מציין. שנית, וחשוב לא פחות, גוהא יצטרך לספק סוג ספציפי של "נוגד-עובדות", אשר יבסס שתי טענות המשתמעות מטיעונו, הראשונה מביניהן היא שהסוכן הרלוונטי המסוגל להביא לתרבות פוליטית משלבת היא למעשה הבורגנות, שכן לפוליטיקה ולרקורד של שחקן זה הוא מפנה את תשומת ליבו במקרה ההודי. כדי שהבורגנות תהיה אחראית למצב בהודו, היא בוודאי הצליחה כראוי במקומות אחרים. עלינו להיות בטוחים שלשחקן זה יש עניין ויכולת עבור המשימה שהטיל עליו גוהא. שנית, גוהא צריך להציג מקרים בהם השחקן הזה אכן השיג הגמוניה על פני המעמדות המוכפפים, כך שלא רק שנוכל להיות בטוחים שההגמוניה היא אפשרות אמיתית, אלא אפילו יותר מכך, תהיה לנו תחושה כלשהי לגבי איך נראית ההגמוניה כשהיא מושגת בפועל. במילים אחרות, למרות שגוהא לא הדגיש את הנקודה הזאת כשכתב את מאמר הפתיחה של Subaltern Studies, הטיעון שלו בדבר כשלון הבורגנות ההודית הוא ניגודי באופן מהותי ובלתי נמנע. ההצהרות על כשלון בבניית אומה או בהשגת הגמוניה פשוט אינן הגיוניות אלא אם כן הן נשפטות על רקע מקרים היסטוריים שניתן לראות בהם סטנדרט של בניית אומה והגמוניה בורגנית אמיתית. בהעדר אמת מידה היסטורית, אין דרך להעריך אם המקרה ההודי הוא של הצלחה או כשלון יחסיים- האם לא יתכן שהמקרה ההודי הוא במקרה איך שנראית הגמוניה?

16

גוהא לא נענה לאף אחד מהאתגרים הללו בגליון הראשון של Subaltern Studies. הוא הסתפק, בשלב זה, בהצגת טענות הליבה שלו כסימנים לסדר יום מחקרי חדש. היה זה בסדרה של מחקרים מאוחרים יותר שהוא פיתח את מה שחשב עליו כשאפיין את הבורגנות כמי שנכשלה בהשגת הגמוניה; והיה זה שם שהוא הציע כיוון כללי בו נוכל למצוא פרוייקטים הגמוניים מוצלחים שכנגדם ניתן יהיה לשפוט את הישגיה של הודו. כפי שצוין קודם לכן בפרק זה, שני הפרסומים העיקריים בנושא זה היו Dominance without Hegemony and its Historiography (1989) ו- Discipline and Mobilize (1992), אשר חוברו והיוו את הבסיס לספרו מ-1997, Dominance without Hegemony. בספר זה יכלו הקוראים לראות את הטיעון של גוהא במלואו, מכיוון שהוא סיפק את שני המרכיבים החסרים באותו מאמר פתיחה של Subaltern Studies. אל עבודתו הגדולה הזו נעבור כעת.

17

2.3 שתי הדרכים אל הכוח הבורגני

"דומיננטיות ללא הגמוניה" בנוי לא רק כהיסטוריה אלא כביקורת של מה שגוהא מציג כאידאולוגיה הליברלית. הוא טען שההיסטוריוגפיה הליברלית הדומיננטית של הודו, הן בגרסאותיה הקולוניאליות והן בגרסאותיה הלאומיות, סובלות מתפיסה בסיסית שגויה. היא מניחה שהמעמדות הדומיננטיים והקבוצות המוכפפות שכנו באותו יקום פוליטי. כתוצאה, היא מניחה באופן סתמי שההיסטוריה של האסטרטגיות וההעדפות של האליטות מקבילות למטרות ולתרומות הפוליטיות של מי שניצבו בתחתית הסולם. אולם כדי להשיג מצב עניינים שכזה, המעמד הדומיננטי בהודו- המעמד הקפיטליסטי- היה צריך לבסס את ההגמוניה שלו על פני החברה כולה, דבר שלטענתו של גוהא לא קרה. מכיוון שהבורגנות כשלה בהקשר זה, הכוחות הפוליטיים השונים והמגוונים לא התאחדו לקהילה אחת מקיפה. זה היה כישלונה של האומה "לעמוד בכוחות עצמה". וזה מה שיצר את התנאים למשבר הפוליטי של שנות ה-70. אבל מהי בעצם הגמוניה, וכיצד היא מייצרת תחום פוליטי מקיף, המאגד את כל הקבוצות החברתיות השונות?

18

גוהא מגדיר את ההגמוניה כמצב שבו מעמד מבסס את הדומיננטיות שלו בכך שהוא מסתמך על הסכמה של מעמדות אחרים  יותר מאשר על כפייה. כמו שהוא מציג את זה: "הגמוניה מייצגת מצב של דומיננטיות (D) כזו שבה השכנוע (P) גובר על הכפייה (C )". ההגמוניה אין משמעותה היעדר כפייה, אלא הפחתת חשיבותה לעומת חשיבות השכנוע. המעמד ההגמוני שומר על שלטונו על ידי גיוס ההסכמה האקטיבית של הקבוצות המוכפפות לדומיננטיות שלה בחברה. בעשותו כך, הוא "מייצג את החברה כולה" כפי שגוהא הציג זאת לעתים קרובות. היכולת הזו "לייצג את החברה כולה" היא שמאפשרת לבורגנות להפיל את החומות המפרידות בין תרבות העילית לתרבותן של הקבוצות המוכפפות, ובכך לשלב את האחרונות לתוך האומה הפוליטית. ההון זוכה בהסכמת קבוצות אחרון לשלטונו בכך שהוא מספק את האינטרסים שלהם במידה משמעותית, על ידי יצירת מדיניות שבה קידום אינטרסים כבר אינה משחק סכום אפס.

19

באופן בולט, גוהא טען שהגמוניה היא הישג ספציפי לחלוטין לפוליטיקה קפיטליסטית מודרנית. זה מצב שהיה, לטענתו, בלתי אפשרי במערכות קדם-קפיטליסטיות. למעמדות השליטים הקדם-מודרניים לא היה לא את האינטרס ולא את העניין לשלב את קבוצות העמלים לתוך התרבות הפוליטית. הם לא שאפו לעורר הסכמה בקרב המוכפפים, וביססו את שלטונם תחת זאת על כוח גס או איום בשימוש בו. לא היה כל נסיון שכנוע, שום "החלפה ברמת התרבות", שום תהליך של חינוך פוליטי. אלו היו פשוט וקל שלטונות עריצים. גוהא הסיק כי, למהדרין, במבנים מסוג זה "לא הייתה תרבות שלטת, למרות שהייתה תרבות שליטים שהתקיימה  לצד זו של הנשלטים במצב של אדישות הדדית". הפוטנציאל להשתלבות שלהן במכלול אורגני נוצר רק עם עליית הקפיטליזם, כחלק מהפרוייקט הפוליטי של הבורגנות העולה.

20

כעת, כשיש בידנו הבנה כללית של מה מציין מושג ההגמוניה, אנו ניגשים לאתגר השני, כלומר, מהם המקרים הנחשבים לביסוס הגמוניה באופן מוצלח אשר כנגדם ניתן יהיה לשפוט את המקרה ההודי? המקום בו ההון הצליח להתבסס בצורה הברורה ביותר כמעמד ההגמוני היה מערב אירופה, בעיקר אנגליה וצרפת, והתקופה שבה התקדמויות אלו נעשו הייתה ראשית העידן המודרני. למעשה, על נקודת עלייתו של ההון לכוח ניתן להצביע במידת דיוק מסוימת, שכן היא התרחשה בשתי התפרצויות מהפכניות בהן ביססה הבורגנות את שלטונה: המהפכה האנגלית של 1640 והמהפכה הצרפתית הגדולה של 1789. מהפכות אלו סימנו לא רק את עלייתו של מעמד חדש, אלא גם צורה חדשה של שלטון, מבנה חדש לגמרי של דומיננטיות מעמדית. הבורגנות המודרנית, כפי שהדגימו הקפיטליסטים האנגלים והצרפתים, שמרו על כוחם באמצעות הסכמת ההמונים. בעשותם כך, הם גם יצרו את האומה הפוליטית המודרנית.

21

אלו ההישגים כנגדם נשפטים הישגיה של הבורגנות ההודית. עבור גוהא, הניסיון האירופי ביסס שני דברים: ראשית, שהבורגנות היא הסוכן המשמעותי שעמד מאחורי הקמת האומה הפוליטית המודרנית, על מאפייניה, שפתה הפוליטית והמוסדות האופייניים לה; שנית, שההישגים מודגמים בצורה הברורה ביותר במהפכות הבורגניות הקלאסיות של ראשית העידן המודרני. למעמד הקפיטליסטי בהודו הייתה ההזדמנות לבנות אומה משלה, דרך התגייסות פוליטית משלה, כאשר השתתפה בהתגייסות הלאומית כנגד השלטון הקולוניאלי. היא הייתה יכולה להתוות דרך מקבילה לזו שהובילו המעמדות הקפיטליסטיים הקלאסיים באירופה, תוך בניית סדר פוליטי בר קיימא ובהסכמה. אבל, לדברי גוהא, תנועת העצמאות רק חשפה את חוסר ההתאמה המוחלט, ואת כשלונה המחפיר של הבורגנות ההודית להשיג הגמוניה אמיתית על שאר חלקי החברה.

22

הסטנדרט שנקבע על ידי ההישג האירופי אליו מתייחס גוהא כאל "יכולת" המעמד- הפוטנציאל שלו כסוכן היסטורי; לזאת הוא מנגיד את ה"ביצועים" של המעמד בפועל, כפי שבאו לידי ביטוי בהודו. ההבדל בין יכולתו  של המעמד לבין ביצועיו בפועל הוא מה שהוא מדגיש במאמריו המאוחרים יותר- התנאים תחת הקולוניאליזם היו כאלה שבעקבותיהם ביצועי הבורגנות ההודית נכשלו במימוש פוטנציאל היכולת שלה. אכן, הפער היה כה משמעותי עד שהוא היווה, עבור גוהא, עובדה בעלת משמעות היסטורית עולמית: היא עולה למדרגת "תקלה מבנית בפרוייקט ההיסטורי של הבורגנות". במילים אחרות, למרות שהקולוניאליזם יצר בורגנות בתת היבשת והציב אותה על מסלול שבו יכולה הייתה ללכת בעקבות זה של המודרניזציה האירופית, אבל הדבר לא קרה: המעמד הקפיטליסטי ההודי היה מחוייב לפרוייקט פוליטי שונה במהותו מזה של קודמיו באירופה. הקולוניאליזם יצר בורגנות, אבל כזו שלא הייתה יכולה לגבש את הסדר פוליטי המודרני המוכר.

23

הטעות של ההיסטוריוגרפיה הליברלית, אפוא, היא הנחה שהסדר הקולוניאלי נבנה סביב הגמוניה בורגנית אמיתית, כפי שהיה במערב אירופה. הוא מפרש את המדינה הקולוניאלית כשלוחה של המדינה הליברלית של בריטניה. לעומת זאת, ההיסטוריונים הלאומיים הניחו כי הבורגנות ההודית הבטיחה לעצמה את היכולת "לדבר בשם האומה", בדומה למה שעשו הקפיטליסטים האנגלים והצרפתים במהלך המהפכות הבורגניות הקלאסיות. שתי הנוסחאות הנ"ל אינן מצליחות להעריך את "התקלה המבנית" בין הפרוייקט הבורגני כפי שהתעצב באירופה, והביטוי המקומי שלו בתת היבשת. מה, אם כן, מסביר את קו השבר המפריד בין המסלול של המעברים הבורגניים הקלאסיים במערב מהמעברים הבורגניים במושבות? כדי להסביר את הפער בין שני המקרים, על גוהא להמשיך תחילה על ידי ביסוס טבעו של שינוי הפרדיגמה באירופה ולאחר מכן על ידי בחינה מדוע שינוי דומה נמנע בהודו, למרות ששחקן מסוג דומה ניצב בזירה.

25

2.4 נטיית ההון לאוניברסליזציה והמהפכות הבורגניות

בעיני גוהא, המודרניזציה הפוליטית של אירופה נבעה מאותם כוחות שהניעו את המודרניזציה הכלכלית שלה- עלייתו ובעקבותיה עליונותו של המעמד הקפיטליסטי. לאחר שצמחה בתוך המבנים האגראריים הפיאודליים, הבורגנות המתפתחת מצאה את הדרך להתרחבותה הכלכלית חסומה על ידי המשטר הקדום. על מנת להסיר את המכשולים בדרך להתפתחותו, המעמד הקפיטליסטי ניהל מאבק פוליטי נגד המלוכה הפיאודלית. לאחר שהגיע לשלטון, המעמד הקפיטליסטי המתפתח גיבש את תוכניתו הכלכלית באמצעות חקיקה שאפשרה התפשטות מהירה יותר של שווקים לתוך הכלכלה האגרארית. בנוסף, הם יזמו תכנית שאפתנית לליברליזציה תרבותית ופוליטית, כדי לסיים/ללוות את תהליך הליברליזציה הכלכלית. כפי שנראה בהמשך, המרכיבים העיקריים של ממד זה של התפתחותה של אירופה היו, עבור גוהא, יצירת מוסדות פוליטיים ליברליים ובסופו של דבר גיבושה של זהות פוליטית לאומית. לענייננו, מכיוון שבנייתם של מוסדות אלו היא הישג המיוחס לבורגנות, היא מהווה את התקן שכנגדו נמדדת הסוכנות של ההון ההודי.

26

גוהא, כמו אסכולת לימודי המוכפפים בכללותה, טוען כי פרוייקט מודרניזציה זה הונע בתורו על ידי כוח מבני עמוק יותר, כלומר הדחף האוניברסלי של ההון. מושג זה תופס מקום מרכזי בעבודתם התיאורטית; לפעמים הם מתייחסים לכך כאל כוח מניע, לפעמים כאל דחף או אפילו שליחות, ולפעמים כאל נטייה. הם מתייחסים לדחף האוניברסלי בתור מה שהניע את השינוי הפוליטי והכלכלי של אירופה, אבל הם גם רואים בו בתור מה שהשפיע על הופעתן של האידאולוגיות הבולטות של התקופה: ליברליזם, חילוניות וסוציאליזם. כך, בעוד שמאבקו הפוליטי של הבורגנות הוא קרוב לוודאי הגורם למפלתו של המשטר הישן, המאבק הוא בתורו ביטוי של כוח מניע עמוק יותר. יש צורך אפוא לבחון מה יש לגוהא לומר על הקשר בין האוניברסליזציה של ההון והמהפך הבורגני-דמוקרטי של אירופה. בחינה שכזו תאפשר ניתוח מדוע תהליך מקביל לא יכול היה להתרחש בהודו, ומה היו ההשלכות של "תקלה מבנית" זו בפרויקט הבורגני.

27

נטיית ההון לאוניברסליזציה

בבסיסה, נטיית ההון לאוניברסליזציה היא בפשטות, בעיני גוהא, הדחף של הקפיטליסטים להרחיב את היקף פעילותם. למרות שזה הכרח כלכלי, הוא מביא איתו גם תמורות פוליטיות ותרבותיות מסוימות. גוהא מסתמך ישירות על התיאוריה המרקסיסטית בהקשר זה, ודברי הסיכום שלו נראים כמו הקדמה למורי עצמו:

"הנטייה [האוניברסלית] הזאת נובעת מההתרחבות העצמית של ההון. תפקידו לייצר שוק עולמי, להכניע את כל אופני הייצור הקודמים, וכן להחליף את כל הגורמים המשפטיים והמוסדיים של אופנים אלו ועל פי רוב את המבנה השלם של התרבויות הקדם-קפיטליסטיות בחוקים, מוסדות, ערכים וגורמים נוספים המתאימים לשלטון הבורגנות".

28

עלינו לשים לב שלדחף הטרנספורמטיבי יש שני מרכיבים נפרדים מבחינתו של גוהא: הכלכלי, אשר דוחף את ההון להתרחבות עולמית, יוצר שוק עולמי ולאחר מכן דוחק הצידה מבנים כלכליים קדומים שעובדים בדרכו; והפוליטי-תרבותי, המתייחס לבניית נורמות ופרקטיקות בורגניות באזורים בהם משתרש ההון. על הבחנה זו אפרט בהמשך פרק זה, ובהרחבה רבה יותר בפרקים 4 ו-5. בשלב זה, די להדגיש שגוהא מודע להבחנה זו, ונראה שהוא מציע ששני הממדים אמורים להתפשט בו זמנית.

29

לכוח המניע של ההתרחבות העצמית של ההון יש כמה השלכות חשובות. הראשונה שבהן היא שהיא יוצרת אינטרס בהפלתו של המשטר הישן. על פי האורתודוכסיה המרקסיסטית, שגוהא מקבל כמובנת מאליה, הקפיטליסטים המודרניים המוקדמים מצאו את דרכם להתרחבות חסומה על ידי הדומיננטיות של הפוליטיקה והתרבות של האצולה הפיאודלית. האדונים הפיאודליים השתמשו בהשפעתם בתוך המדינה כדי ליצור חקיקה שהפריעה להתרחבות אופן הייצור הקפיטליסטי. כך, על ידי מינוף כוחה של המדינה, נשמרו צורות כלכליות קדם-מודרניות בחיים בצורה מלאכותית- הגנה על זכויות האצולה, הענקת זכויות מונופוליות לסוחרים מסוימים ולשליטים אזוריים, בקרת המחירים ומכסות הייצור שנמסרה לגילדות, וכן הלאה. העובדה שמכשולים אלו ניצבו בפני הרוב המכריע של היחידות הכלכליות הקפיטליסטיות יצרה תודעה מתכתבת סביב פרוייקט קולקטיבי, פוליטי ותרבותי כאחד- פרוייקט שמטרתו להשתלט על כוח המדינה בכדי לעצב מבנים משפטיים מותאמים לצרכי המיזמים הקפיטליסטיים המתרבים ולדחוק הצידה את מעמד האצילים שהוחזק בהחייאה מלאכותית על ידי המדינה. זהו המובן שבו הדחף האוניברסלי של ההון יצר, עבור הבורגנות המתהווה, עניין ומניע לפתוח במאבק פוליטי נגד הסדר הפיאודלי.

30

תוצאה נוספת של הדחף האוניברסלי של ההון הייתה בכך שהוא תאם את האינטרס בפתיחת מאבק פוליטי עם היכולת לנהל את המאבק הזה ביעילות. כשהוא פונה שוב למרקס, גוהא טען כי:

"זהו הדחף [האוניברסלי] אשר יוצר, כפי שטען מרקס ב'אידאולוגיה הגרמנית', את הופעתם של 'רעיונות שולטים' כנלווה הכרחי לדומיננטיות של ההון באופן הייצור ומאפשר לרעיונות אלו, בתורם, להעניק לבורגנות את האחריות ההיסטורית 'לייצג' את שאר החברה, לדבר בשם האומה".

31

במילים אחרות, המעמד הבורגני המתהווה מסוגל להתעלות מעל לראייה סיעתית צרה ולהתבסס על האינטרסים המשותפים שלו עם המעמדות האחרים- במיוחד פועלים ואיכרים- על מנת לגבש פרוייקט פוליטי קולקטיבי נגד המשטר הישן. האינטרסים שלו מיוצגים בהצלחה כאינטרסים אוניברסליים- ואכן, בזמן המאבק, הם אוניברסליים, שכן הם התנאי לקידום האינטרסים של בעלי בריתו. זהו הבסיס להגמוניה הבורגנית במאבק האנטי-פיאודלי. לאחר השגתה של הגמוניה עממית זו, היא מגייסת את הקואליציה הפוליטית המעמדית הרחבה של בעלות ברית נגד המלוכה הפיאודלית כדי להחליפה בסדר בורגני חדש.

32

המהפכות הבורגניות

הדינמיקה שתוארה בסעיף הקודם, מבחינת גוהא, הייתה מגולמת באופן הברור ביותר במה שהוא כינה "האופי המקיף של המהפכה האנגלית והצרפתית של 1648 ו-1789 בהתאמה". הניתוח החברתי של מהפכות אלו אינו שנוי במחלוקת כנראה בעיניו. למרות מקומן המרכזי בניתוח שלו, גוהא השקיע מאמץ מועט בהסבר מקורותיהן. הוא גם לא טורח להגן על פרשנותו למשמעותן. נראה שהוא מתייחס לפרשנות שהוא מציע כמוכחת. זה יוצר חוסר איזון מוחלט בהצגתו של הניגוד שבין עליית הבורגנות האירופית לבין זו של ההון הקולוניאלי. בעוד שהאחרון מתואר בפירוט רב, הראשונה נדחקת להצהרות סתמיות ודחוסות. בכל זאת, האלמנטים העיקריים של הניתוח של גוהא ברורים מספיק. כדי לתמצת את דעותיו, הוא מצטט באישור את האפיון של מרקס את המהפכות כמבשרות "סדר חברתי חדש, נצחון הבעלות הבורגנית על הבעלות הפיאודלית, הלאום על הפרובינציאליות, התחרות על הגילדות, של שלטון בעלי הקרקעות על פני שליטת הבעלים על הקרקע, של הנאורות על פני האמונה הטפלה" וכן הלאה. המהפכות הבורגניות ייצגו אפוא לא פחות ממהפכה חברתית ותרבותית שלמה. גוהא ראה שלושה היבטים כמרכזיים במשמעותם.

33

פירוק כוחה הקרקעי של הפיאודליות

המהפכות הושקו על ידי הבורגנות במטרה לפרק את היחסים האגראריים הפיאודליים. זה נבע באופן טבעי מהנחת היסוד שההון מונע להרחיב את אזור פעילותו. בכלכלות חקלאיות בעיקרן, כל עוד האיכרים נשארו בבעלות על האדמות והיו כפופים לשכירות פיאודלית, נתקל ההון במגבלות קשות להתרחבותו. המשימה המרכזית ב-1640 ו-1789 הייתה אפוא למגר את כוח האדנות הפיאודלית. היה זה רק עם ביטול הרכוש הפיאודלי שהבורגנות יכלה להגשים את משימתה ההיסטורית- להפיל את שלטון בעלי הקרקעות, ליצור שוק לאומי, להתגבר על המקומיות, לגבש קהילה לאומית וכו'. המקום הקריטי של מרכיב זה במהפכות הקלאסיות מתגלה בבהירות רבה אף יותר כאשר גוהא מסביר את הסיבות לכשלונו של ההון בהודו. מעל הכל מבחינתו, שורשי הכשלון נעוצים בפשרות שנעשו עם מעמדות בעלי הקרקע, כך שבמקום להפיל אותם, ההון נכנע להמשך שלטונם באזורים הכפריים.

34

הבטחת הגמוניה בקואליציה האנטי-פאודלית

למרות שהבורגנות הייתה מחוייבת להפלת הכוח הפיאודלי, היא לא יכלה לעשות זאת לבדה. היא הייתה עדיין שחקן משנה בנוף הפוליטי הכללי, חסרה את האמצעים לתקוף את הסדר הדומיננטי בכוחות עצמה. לפיכך, היא נאלצה לצרף מעמדות אחרים- בעיקר האיכרות, אך גם מעמדות עירוניים כפופים- לצדה. היא יכלה לעשות זאת או על ידי שימוש באמצעי כפייה סמכותניים שונים, או על ידי שידול להשתתפות בהסכמה. גוהא טוען שאחד מהישגיה העיקריים של הבורגנות במהפכות הגדולות של 1640 ו-1789 היה שהיא השיגה הסכמה רחבה למנהיגותה. זה חלק משמעותי מטיעונו: הוא רואה ניגוד מרכזי בין המהפכות הבורגניות לבין התנועה הלאומית ההודית בכך שמנהיגות האליטות בקרב הראשונות השיגה את ציותם של המוכפפים באמצעות הסכמה, בעוד שהאחרונה יכלה לעשות זאת רק באמצעות כפייה.

35

גוהא טען שמנהיגי המהפכות הבורגניות השיגו הסכמה על ידי סיפוק אמיתי של אינטרסים של המוכפפים במסגרת התוכניות הפוליטיות שלהם- דוגמא לנטיותיו האוניברסליות של ההון- למרות שהוא עושה זאת מבלי לפרט מה היו אותם ויתורים שנעשו. דומה שמה שהוא מכוון אליו הוא ההבטחה לה זכו האיכרים והפועלים לפירוק כוחם של בעלי האחוזות, וחשובה לא פחות, ההבטחה לחירויות פוליטיות. יעילותה של המנהיגות הבורגנית נבעה מהעובדה שהוויתורים שהם העניקו היו אמיתיים, ולא ססמאות ריקות. תפיסת המנהיגות מצדם ניצבה על בסיס אמיתי: "זה היה בתחילה בשם ההכרה בקשר בין האינטרסים שלה לבין אלו של כל המעמדות הלא שליטים האחרים שהבורגנות הובילה את המאבק נגד הפיאודליזם וביססה את ההגמוניה שלה על האיכרות".

36

את ההסכמה החברתית להנהגתה השיגה הבורגנות באמצעות הכרתה באינטרסים של המוכפפים. ההסתמכות על הסכמה, לעומת כפייה או משמוע, היא מה שגוהא רואה כמאפיין המגדיר של הגמוניה פוליטית. הוא מרבה לדון בהגמוניה לא רק במונחים של הסכמה, אלא ביכולת באמת לייצג את האינטרסים של האחרים, "לדבר בשם" מעמדות אחרים; במהפכות הבורגניות, לדבריו: "הבורגנות במערב יכלה לדבר בשם החברה כולה בקול הגמוני מוכר, אפילו כאשר עדיין חתרה לכוח, או כאשר אך זכתה בו". מעמד הגמוני יכול "לדבר בשם החברה כולה" כי הוא מכיר ומייצג את האינטרסים של הקבוצות כפופות.  בעשותו זאת, הוא יכול לדחוק את הכפייה למקום משני או אפילו היקפי בשמירה על כוחו. האסטרטגיה שלו היא לשלב את המעמדות האחרים לקהילת אינטרסים מקיפה אחת, גם אם בתוכה יש חוסר איזון בחלוקת הכוח.

37

מהגמוניה בקואליציה להגמוניה בחברה

המאפיין המשמעותי השלישי של המהפכות הבורגניות היה תוצאותיהן: בנייתו של סדר חברתי שבו הבורגנות היא הגמונית, ולא רק דומיננטית. פירוש הדבר הוא, שבדיוק כפי שעשה בזמן ההתגייסות האנטי-פיאודלית, ההון שימר את כוחו בהסתמכו על הסכמה יותר מאשר על כפייה. אנו עוברים כעת מהגמוניה כמאפיין של תנועה פוליטית להגמוניה אמצעי לשילוב חברתי.

38

בדיוניו בשאלה כיצד הבטיחה הבורגנות את ההסכמה העממית לשלטונה, גוהא חוזר לשפת הייצוגיות: המעמד הדומיננטי מבטיח את כוחו על ידי "ייצוג כל רצונו של העם". כך שהישגה של הבורגנות הבריטית והצרפתית היה בכל שהיא עיגנה את שלטונה לא על ידי כפייה או כוח, אלא באמצעות נכונותה לייצג אינטרס חברתי רחב יותר. בדרך זו, היא החלה ביצירת קהילה פוליטית חדשה לגמרי, שלא נראתה כמוה לפני הופעת השלטון הבורגני. הבורגנות יצרה אומה פוליטית חדשה, המבוססת על עקרונות אוניברסליים ונובעת מהדחף האוניברסלי שלה.

39

בעוד שאפיון זה של הסדר הפוליטי החדש אכן מתאר צורה פונקציונלית שלו, הוא לא אומר לנו הרבה על המנגנונים המוסדיים שדרכם משועתקת ההגמוניה. אם המעמד השליט החדש התחייב לייצג את האינטרסים החברתיים הרחבים יותר, חייבת להיות מטריצה מוסדית שדרכה היא השיגה מטרה זו. למרבה הצער, גוהא לא מצביע על התמיכה המוסדית של ההגמוניה בתוך הסדר החדש. עלינו לפנות, אם כן, לאסטרטגיה פרשנית יותר, ולאסוף מידע מהערות פזורות שלו בעניין.

40

כפי שנזכר לעיל, גוהא מתאר לעתים קרובות את ההגמוניה כיכולת "לדבר בשם החברה כולה", או "לייצג את רצון העם". דומה שלנגד עיניו עומדת כהתגלמות עקרון ספציפי זה דמותו של הליברליזם, פוליטי וכלכלי, הן כמערכת של מוסדות והן כשפה פוליטית. ההון מקבל את הלגיטימציה שלו, את יכולתו לדבר בשם האומה, על ידי פתיחת המרחב לקבוצות מוכפפות לבטא ולקדם את האינטרסים שלהן- אם כי בגבולות יחסי הרכוש הבורגניים. הזכויות והחירויות הבסיסיות המקושרות לליברליזם ולדמוקרטיה פוליטית היו האמצעי באמצעותו הושגה המטרה. החירויות הפורמליות הקשורות בדמוקרטיה הליברלית הרחיבו מאוד את היקף הפרקטיקות הפוליטיות בקרב המעמדות העובדים. יתרה מכך, בכך שהן מאפשרות פרקטיקות פוליטיות חדשות, הן גם יצרו שפה פוליטית חדשה. המשמעות היא שמוסדות הליברליזם אינם הגורם היחיד בבניית ההגמוניה. הבורגנות מאפשרת גם יצירת צורת שיח חדשה, מה שגוהא מכנה "שפה פוליטית", דרכה מבטאים השחקנים בחברה את האינטרסים שלהם. זוהי שפה של זכויות, חירויות, שוויון ועקרונות אוניברסליים. המימוש הפוליטי של זכויות, חירויות ושלטון החוק מביא אפוא מעמדות חברתיים לתוך סדר פוליטי אחד מקיף והופך לבסיס של שיח פוליטי חדש.

41

חשיבותן של המהפכות הבורגניות, אם כן, הייתה שהן גילמו נטייה אוניברסלית של ההון. נטייה זו התעצבה ראשית כקואליציה אנטי פיאודלית חברתית רחבה בראשות הבורגנות, והפכה לסדר פוליטי ליברלי חדש מבוסס זכויות אוניברסליות ושוויון פורמלי. בכך היא יצרה, לראשונה, קהילה פוליטית מקיפה שהביאה מעמדות דומיננטיים ומוכפפים יחדיו תחת אותו מרחב פוליטי. עבור גוהא, זהו ההישג ההיסטורי של הבורגנות הבריטית והצרפתית. כנזכר לעיל, זהו המדד לעומתו נמדדו הביצועים של ההון הקולוניאלי והלאומי בהודו.

לאחר שבחנו את חשיבות הדחף האוניברסלי של ההון באירופה, נפנה כעת לתסכול אותו חווה בהודו המודרנית.

42

2.5 זניחת האוניברסליזציה: המיזם הקולוניאלי של ההון

שתי צורות של הון רלבנטיות להבנת ההתפתחות הפוליטית של הודו: ההון האירופי בתקופת השלטון הבריטי, וההון של יזמים הודים. עצם הנוכחות של שתי צורות אלו- העובדה שהצליחו לשעתק את עצמן לאורך תקופה של מאתיים שנה ואפילו התרחב בקנה מידה- עשויה להצביע על כך שהנטייה האוניברסלית אכן התממשה בתת היבשת. אבל גוהא מתנגד לכל מסקנה מסוג זה. בעוד שההון אמנם היגר לתת היבשת, הוא לא הציג בו את האוניברסליזם שלו באופן הרלבנטי. גוהא חושב כאן על שינוי פוליטי ותרבותי מהסוג שהתחולל באירופה. אם למדוד לפי הסטנדרטים הללו, הוא אומר, שתי הקבוצות נכשלו. אף אחת מהסיעות לא נטתה לכיוון התפקיד הטרנספורמטיבי של עמיתיהם מאירופה בראשית העידן המודרני. מכאן ש: "הפרויקט האוניברסליסטי בו דנו נתקל במחסום בלתי עביר בדמות הקולוניאליזם". הבה נבחן, אם כן, את הטיעון של גוהא בדבר הממדים של הכישלון הבורגני- הן הבריטי והן ההודי- בתוך הודו הקולוניאלית.

43

המיתולוגיה של הקולוניאליזם הליברלי

גוהא פתח באבחנה שההיסטוריוגרפיה האליטיסטית מניחה כי מתקיימת המשכיות בסיסית בין הליברליזם של התרבות הבריטית מבית, והמבנה של השלטון הקולוניאלי. היא "מתייחסת למדינות הקולוניאליות כהרחבה אורגנית של מדינת המטרופולין הבורגנית ולקולוניאליזם בתור אדפטציה, אם לא פשוט עותק, של התרבות הבורגנית הקלאסית של המערב בגרסה אנגלית". כשהיא מתייחסת לניסיון האירופי בתור הדוגמה שלה, ההיסטוריוגרפיה הליברלית מניחה כי:

"ההון, בפעולותיו בהודו, הצליח להתגבר על המכשולים בפני התרחבותו והכפפת כל היחסים הפרה-קפיטליסטיים בתחומי החיים החומריים והרוחניים באופן מספיק כדי שיאפשר לבורגנות לדבר בשם החברה כולה, כשם שעשתה בעת נצחונותיה ההיסטוריים ב-1648 ו-1789".

44

השקפה זו, שנוצרה על ידי הבורגנות עצמה והופצה על ידי נציגיה האינטלקטואליים, קיימה את האפולוגטיקה הליברלית עבור הסדר הפוליטי הקולוניאלי והפוסט קולוניאלי כאחד. בהינתן הנחת יסוד זו, מציין גוהא, אין זה פלא שהקולוניאליזם "נתפס על ידי [אפולוגיסטים בורגניים] כדוגמה חיובית של השלב האוניברסלי של ההון" או שהמשכיות מסוימת נוצרה בין העידן הקולוניאלי לבין המשטר בעקבותיו. גוהא מאשר כי אכן התקיימה המשכיות עמוקה בין השניים, אבל לא בצורה שמציעה האידאולוגיה הליברלית. להיפך, באף אחת מהתקופות לא לקח על עצמו אף פלג של ההון את האחריות לבצע את המשימה אליהם היו שניהם לטענתם נאמנים.

45

ההון הקולוניאלי

היו שתי נקודות מפתח לנטישה של הבורגנות הקולוניאלית את משימתה בהודו: הראשונה הייתה נכונותה לכפות סדר אוטוקרטי במקום ליברלי, והשנייה הייתה החלטתה לכרות ברית עם המשטר הישן, במקום להביא לחיסולו.

46

גוהא לוקח את הסדר הפוליטי שהוקם בהודו על ידי הקולוניזטורים כעדות ישירה לכך שהבורגנות הבריטית לא הייתה מחוייבת לאותו פרויקט אותו השיקה מבית. הוא מצביע על האנומליה של "הבורגנות מהמטרופולין, בעלת היומרות והנהגים הדמוקרטיים מבית, ולמרות זאת ניהלו די בשמחה את ממשלת האימפריה ההודית שלהם כאוטוקרטיה". אולם למרות שהוא מתייחס לניתוק הזה תכופות כאל פרדוקס או אנומליה, הוא מבין שהדבר אינו הפתעה מוחלטת. העובדה שהמדינה הקולוניאלית "נוצרה על ידי החרב הפכה זאת לכורח היסטורי". היה זה, ככלות הכל, שלטון זר שהוטל בכוח על אוכלוסיית נתינים. עצם הרעיון של הפיכתו לסדר ליברלי היה אפוא בעייתי. מכיוון שהמדינה הייתה חייבת להיות אוטוקרטית, לא הייתה לה אפשרות לשלב את המעמדות הפועלים בתרבות הפוליטית הרחבה באופן שהושג באירופה. הם נשארו כוח חיצוני, עם תרבות ואינטרסים משלהם, אשר ללא ספק היו צריכים לזכות להתייחסות, אבל לא היו חלק פעיל בתהליך הפוליטי. לסיכום, עבור גוהא, טבעה של המדינה הציג את המכשול הראשון ואולי החשוב ביותר לבניית סדר הגמוני מצד הבורגנות הקולוניאלית.

47

מכשול משמעותי נוסף להשתלת סדר ליברלי בקולוניה הייתה סוג מערכת הבריתות שהבריטים נאלצו לחשל. מתוך כורח, אפילו בעודן דוחקות הצדה את המעמדות השליטים המבוססים, הרשויות הקולוניאליות נאלצו לגייס אותם כשותפים משניים במסגרת המדינה. כמה אלפי פקידים קולוניאליים מתרבות זרה לא יכלו לקוות להשיג שלטון יציב מבלי לצרף לשורותיהם כמה מוקדי כוח מקומיים. שוב בניגוד לתקדים האירופי, האליטה החדשה הושיטה יד אל עבר הקבוצות השליטות הפרה-קפיטליסטיות. צעד נלווה טבעי לכך היה שימורם של מקורות הכנסתן וכוחן של קבוצות אלו, שמשמעותו הייתה שימור השפה הפוליטית המקומית- כשהתוצאה הייתה ש:"הפרקטיקות הפיאודליות, לא רק שלא חוסלו או לפחות נחלשו, אלא שלמעשה חוזקו תחת הממשל  המייצגת את סמכותה של הבורגנות המתקדמת ביותר בעולם". זה מדגיש את הנקודה שמבחינת הבורגנות הקולוניאלית "האנטגוניזם שלהם לערכים ולמוסדות פיאודליים בתוך החברה שלהם שינתה מעט מאוד… בנוגע לסובלנות העצומה שלהם לערכים ומוסדות פרה קפיטליסטיים בחברה ההודית".

48

שימור המוסדות הללו ביסס עוד יותר את יחסי הכוחות המסורתיים ובכך מנע את יצירתו של משטר בורגני הגמוני. לא היה דחף ליצור אומה מלוכדת אחת. תחת זאת, המורשת של השלטון הקולוניאלי הייתה שעתוק של יחסי הכוחות הארכאיים ודרכם, תרבות המוכפפים הייחודית- הבאה במגע, אך נפרדת מתוך תרבותם של שליטיה. כאן טמון הכשל המבני המפריד את הפרויקט הבורגני באירופה מזה בהודו. ההון הבריטי ויתר על המשימה ההיסטורית שלו לטובת ההזדמנות להבטיח את כוחו באזור הכיבוש החדש שלו. גוהא מסכם כי "הקולוניאליזם יכול היה להמשיך כיחס כוח בתת היבשת רק בתנאי שהבורגנות הקולוניאלית תכשל בהגשמת הפרויקט האוניברסליסטי שלה".

49

הבורגנות ההודית

אם נפנה עתה לבורגנות המקומית, נמצא כי מקבילתה ההודית של המהפכנים הבורגנים באירופה הייתה התנועה הלאומית לעצמאות. המעמדות הקפיטליסטיים בבריטניה וצרפת עלו לשלטון על ידי הדחתה של המונרכיה הפיאודלית; ההון הבריטי בתורו היה צריך להתעמת עם כוחם של המעמדות של בעלי האדמות הפאודליים. אולם בעימות מולם לא התמודד ההון עם מדינה פיאודלית כשלעצמה, אלא עם מדינה קולוניאלית שהייתה פטרוניתן של אותם מעמדות. במובנים מסוימים, משימתו של ההון הייתה מקבילה לזו של קודמיו האירופים- הוא היה צריך להתעמת עם המעמדות המסורתיים, אבל יכול היה לעשות זאת רק על ידי יצירת קואליציה פוליטית רחבה. כפי שגוהא ניסח זאת, הוא עדיין יצטרך "להביע את הדחף ההגמוניה שלו בצורה של אוניברסליות". אולם הצורה אותה ילבש אותו אוניברסליזם צריכה הייתה להיות שונה במקצת מהגרסה האירופית. זו תצטרך להיות לא רק קואליציה אנטי-פיאודלית, אלא תנועה לאומית. "הודות לתנאים ההיסטוריים של היווצרותה", מצהיר גוהא, "הבורגנות ההודית יכלה לשאוף להגמוניה רק על ידי ליכוד 'כל חלקי החברה' לאומה ואת 'האינטרסים המשותפים' שלהם לתוך 'צורה אידאלית' של לאומיות!"

50

כל פסק דין בנוגע ליכולתה של הבורגנות ההודית במשימתה ההיסטורית נובעת אפוא בעיקר מביצועיה  בתנועה הלאומית. פסק הדין הניתן הוא חמור. ההערכה המסכמת של גוהא היא שההון ההודי נכשל בכל שלושת החזיתות שלדעתו הן המרכזיות במהפכות הבורגניות הקלאסיות.

51

הסתגלנות לבעלי האדמות

ראשית, ואולי בסיסית, ההון ההודי מעולם לא פתח במערכה ישירה כנגד אצולת הקרקעות המסורתית כמו הקפיטליסטים הבריטים והצרפתים. במקום זאת, הוא ניסה להגיע איתם להתאמות. כדברי גוהא: "מטופח בידי הקולוניאליזם ותלוי בו להישרדותו במהלך שלביו המעצבים, [ההון ההודי] למד לחיות בשלום עם אותם אופני ייצור ואותה תרבות פרה-קפיטליסטיים שאיפשרו את הנצחת השלטון הבריטי".

52

הבורגנות התקיימה אפוא "בסימביוזה עם בעלי האדמות ובשותפות עם צורות רבות של דיכוי פיאודלי" ולא מתוך מתח איתם, כפי שהיה במקרה האירופי, לדברי גוהא. כתוצאה מכך מערכה כנגד המעמדות המסורתיים פשוט לא הייתה על השולחן מבחינת התנועה הלאומית.

53

הכישלון להשיג הגמוניה בתנועה הלאומית

העדר הרצון מצד ההון בהודו לתקוף את שיטת בעלי האדמות הציבה מגבלות חמורות על יכולתה של הבורגנות לייצג את האינטרס המשותף. ביטוי קריטי לכך היה בכישלון לגייס את המעמדות הפועלים תחת הנהגתה. כל זמן שסירבה לפנות כנגד האליטות המסורתיות של בעלי האדמות, היא לא יכלה להיענות אפילו לדרישות הבסיסיות ביותר של האיכרים, למשל הקריאה להפחתת דמי השכירות. במקום לגייס את האיכרות כנגד מעמד בעלי האדמות, הבורגנות חיפשה את חסותם של האחרונים. המעמדות העובדים גילו במהירות שהיות שההון הציב על עצמו מגבלות נוקשות במימוש חזונו ושאיפותיו הפוליטיים, תהיה לו מעט מאוד סבלנות לשלב את האינטרסים של העובדים באותה אסטרטגיה. כתוצאה:

"כשנקראו לבסוף להתגייס למאבק שיזמה ההנהגה הלאומית בתום מלחמת העולם הראשונה, שתי קבוצות אלו [הפועלים והאיכרות] כבר פיתחו מטרות מעמדיות שהבורגנות לא יכלה להכיל בשום תכנית הנמצאת תחת החסות של מנהיגותה הבלעדית".

54

ההשלכות של כישלון זה בשילוב האינטרסים המעמדיים של הקבוצות המוכפפות נמצא בלב הטיעון הכולל של גוהא. התוצאה הראשונה והישירה יותר שלו הייתה שהבורגנות לא יכלה לטעון באופן לגיטימי שהיא מייצגת את "האומה". נדמה כי גוהא מסתמך כאן על טענה נוגדת עובדות, אם כי הוא לא אומר זאת מפורשות, שהראייה למנהיגות אמיתית של תנועה היא העדר קריאות תגר על אותה מנהיגות. אבל מכיוון שמפלגת הקונגרס הלאומי לא הצליחה לקבל את הסכמת המוני הפועלים להנהגתו, המרחב הזה אותגר על ידי כוחות פוליטיים אחרים- סוציאליסטים, קומוניסטים ורדיקלים אחרים, כמו גם מפלגות לאומיות אחרות. זה היה הזיק של הגמוניה חלופית לגביה רמז גוהא במאמרו הראשון ב-Subaltern Studies, הגמוניה שאם הייתה מצליחה, הייתה מבוססת על מעמד הפועלים ובני בריתו. כוחות אלו לא הצליחו, כמובן, לעקור את מפלגת הקונגרס מהנהגת התנועה. אבל גם מפלגת הקונגרס לא הצליחה לעקור אותם. הם נשארו, לאורך שלביה המתקדמים של התנועה, כוח גלוי ומתחרה. כך, בעוד שבעלי ההון האירופים הצליחו לזכות בעמדה הגמונית במסגרת תנועות ההמונים שלהם, "בהודו תמיד נשמע קול נוסף, קול מוכפף, שדיבר בשם חלק גדול מהחברה אותו לא הצליחה הבורגנות לייצג".

55

לאחר שלא הצליחו להשיג את הסכמתם הפעילה להנהגתם, לא הייתה לבורגנים ברירה אלא לפנות לאמצעים של כפייה על מנת להבטיח שיתוף פעולה מצד המעמדות העובדים. הם פנו לצורות מסורתיות של סמכות, חומריות ורעיוניות, על מנת לשמור את מקומם בראש התנועה. במקום פנייה לאינטרסים המשותפים שלהם עם ההמונים כתמריץ לשיתוף פעולה מצד האחרונים, הם השתמשו באיומים סמויים או גלויים, ועל תפיסות מסורתיות של חובה, תפקיד ועמדה. האמצעים בהם השתמשה הבורגנות ההודית על מנת לבסס את שליטתה, שגוהא רואה בהן כפרדיגמטיות למנהיגות לא הגמונית, היו משני סוגים פונקציונליים: מנגנונים להבטחת צייתנות בתוך שורות הקונגרס, הקאדרים, או המוני המשתתפים באירועים ציבוריים כגון עצרות, ואמצעים להבטחת הענות חברתית רחבה יותר ליוזמות פוליטיות כגון חרמות וקמפיינים פוליטיים. ההבדל העיקרי בין השניים היה שהראשונים נגעו לשכבה מצומצמת יותר של קבוצות חברתיות, בעיקר כאלו שכבר היו חלק מתוך מפלגת הקונגרס או בקשר הדוק איתה, והאחרונים השתייכו למערכת רחבה בהרבה של שכבות, שלרבים מהן לא היה מגע ישיר עם מפלגת הקונגרס כגוף ארגוני.

56

גואה מתייחס לשימוש באמצעים משמעתיים כהוכחה לכך שה-INC לא הצליח לעורר הסכמה אמיתית בקרב ההמונים ולכן נכשלה לשמש כקול האותנטי של שאיפותיהם של המוכפפים. ראוי לציין שהוא לא אומר שזו הייתה מידת הכפייה או הסוג של האמצעים המשמעתיים שסימלו את הכישלון להשיג הסכמה. ראוי לציין שהוא אינו טוען שמה שסימן את כשלון ההסכמה היו מידת הכפייה או סוג האמצעים המשמעתיים. הוא פשוט מצביע על העובדה שהיה צורך להשתמש במשמעת ומפרש זאת כאות לכך שהבורגנות והאורגן הפוליטי שלה נכשלו להתגלות כנציגיהם האמיתיים של האומה. זה טיעון מפתיע במקצת. ללא ספק, ארגון שמסתמך על הפחדה וטרור על חבריו אינו יכול לטעון לייצוגם. אולם גוהא לא מספק שום הוכחה לכך שמצב העניינים במפלגת הקונגרס הגיע לשלב זה- וכמובן, הוא לא הגיע. כדי לשכנע אותנו שאמצעי הכפייה של ה-INC חרגו מאלו בהם נעשה שימוש בארגונים אותם ניתן להגדיר בבטחה כ"הגמוניים", נדרשות מספר הבהרות: מהו הטווח המותר של אמצעים משמעתיים עבור מנהיגות "הגמונית" ואילו סוגי אמצעים נמצאים מחוץ לטווח זה? אבל גוהא לא מספק שום הבהרות בעניין זה. מוצעים לנו רק שני אלמנטים- העובדה שנעשה שימוש בכפייה, והמסקנה שזה מוכיח כשלון הגמוני.

57

כשלון הליברליזם הבורגני

אנו מגיעים כעת לממד השלישי של כשלון הבורגנות ההודית. מסרבת לצאת למערכה כנגד בעלי האדמות, מתפשרת עם אינטרסים פיאודליים, מסרבת להכיר באינטרסים האותנטיים של העובדים והאיכרים, ולא בטוחה  בלגיטימציה הפוליטית שלה- הבורגנות נכשלה בביסוס ההגמוניה שלה על פני הסדר החדש. לסיכום: "הבורגנות הילידית, שנהרתה וטופחה על ידי הקולוניאליזם עצמו, אימצה תפקיד שהתאפיין בכישלונו לעמוד בגבורתה של הבורגנות האירופית בתקופת עלייתה". גוהא שב ומאפיין את כישלון זה באמצעות שפת הליברליזם והייצוג:

"הליברליזם עליו הם [הבורגנות ההודית] דיברו מעולם לא היה חזק מספיק כדי לחרוג מהמגבלות של היוזמות מהפנים אל החוץ לרפורמות שנבעו מהממשל הקולוניאלי. ליברליזם בינוני זה, קריקטורה של התרבות הדמוקרטית הנלהבת של עידן עלייתה של בורגנות המערב, פעל לאורך כל התקופה הקולוניאלית במערכת יחסים סימביוטית עם הכוחות הפעילים והנמרצים עדיין של התרבות הפיאודלית למחצה של הודו".

58

ה"ליברליזם הבינוני" של הבורגנות, אותו גוהא מנגיד ל"הרואיות של הבורגנות האירופית" ובפרט ל"תרבות הדמוקרטית הנלהבת" שהיא עזרה לטפל, הייתה הביטוי הישיר לסירובה לעצב את תכניתה בדרכים שיתאמו את האינטרסים של המעמדות המוכפפים. זה שיקף את חוסר היכולת, או חוסר הרצון, של ההון להבטיח את הסכמתם לשלטונו.

59

משמעותו של הליברליזם בחצי פה של ההון הייתה, לבסוף, כישלון בשילוב תרבות המוכפפים לתוכו. בלי קשר אורגני להמונים, כשהיא פונה לברית עם המעמדות המסורתיים, ומגייסת דימויים תרבותיים וצורות מסורתיות של כוח כדי לשמר את ההמונים בתוך תנועת העצמאות, הבורגנות הצליחה רק בהענקת חיזוק לאוטונומיה של תרבות המוכפפים. במקום לשלב אותם בתפיסת עולם חדשה, מכילה ומרחיבה, היא שימרה את הפרקטיקות והשפה הפוליטית המסורתית. התוצאה הייתה התופעה אליה Subaltern Studies התייחסו בתור מאפיין מגדיר של הודו הפוסט-קולוניאלית: קיומו ושעתוקו של מרחב מוכפף מובהק, תרבות פוליטית נפרדת שמתקיימת במקביל ובאה במגע עם הפוליטיקה הבורגנית המודרנית, אולם לעולם לא נקלטת בתוכה. כפי שגוהא סיכם, כשלונה של הבורגנות "לדבר בשם האומה" בשלב המאבק הלאומי נמשכה לתוך העידן הפוסט-קולוניאלי:

"הכישלון מדבר בעד עצמו  דרך הקושי אשר תסכל את הבורגנות במאמציה עד כה להשיג בתפקיד הגמוני לעצמה גם חצי מאה לאחר לידתה של מדינת הלאום ההודית הריבונית. המצב הקשה מוסיף להחמיר, ועל פי השתלשלות העניינים הנוכחית, אמור לספק עבודה לסטודנטים ללימודי דרום אסיה המודרנית לשנים קדימה".

60

לפיכך, הביטוי האולטימטיבי של כשלונה של המהפכה הבורגנית בהודו היה הכישלון לבנות תרבות פוליטית משולבת, שהייתה אפשרית רק אם המעמד הקפיטליסטי היה מכיר באינטרסים האמיתיים של המעמדות העובדים. היא לא עשתה זאת, מכיוון שעם כניסתו של ההון להודו- בתצורותיו האירופאיות וההודיות כאחד- הוא נטש את משימתו ההיסטורית. בתמורה לכוח, ויתר ההון על משימתו האוניברסלית.

61

2.6 מסקנות

בליבו של פרוייקט לימודי המוכפפים, ושל התיאוריה הפוסט-קולוניאלית באופן כללי, עומדת הטענה שיש קו שבר עמוק המפריד בין מדינות המערב הקפיטליסטיות לעולם הפוסט קולוניאלי. החשיבות של עבודתו של  ראנאג'יט גוהא היא בכך שהיא מציעה סוציולוגיה היסטורית שמבקשת להסביר כיצד ומדוע נוצר קו שבר זה. כוחו של הטיעון שלו טמון בעובדה שהוא לא שאוב מתוך טיעונים מהותניים שניתן למצוא לפעמים בתיאוריה הפוסט-קולוניאלית או בכתביהם של חוקרי לימודי מוכפפים אחרים. הוא מסתמך, במקום זאת, על ויכוח היסטורי בנוגע לביוגרפיות השונות של ההון בשני האזורים. מרכזית להסבר שמציע גוהא היא הטענה שסוג המודרניזציה שההון יצר במערב לא עמדה על הפרק כשהגיע ההון לעולם הקולוניאלי- שכן במבנים החברתיים הקולוניאליים, נטש ההון את הדחף האוניברסליסטי שלו.

62

לאחר שפירקנו בפירוט מה את עיקרי הטיעון הזה, אנו ניצבים בעמדה להציג כמה אבחנות בנוגע לבעייתיות שלו. הראשונה נוגעת לשאלה למה מתכוון גוהא במונח האוניברסליזציה של ההון. זכרו כי הוא מתחיל במיקום הדחף לאוניברסליזציה בהגיון הכלכלי של הייצור הקפיטליסטי- במה שהוא קורא לו "ההתרחבות העצמית של ההון", שמחייבת אותו "ליצור שוק עולמי [ו]להכניע את כל אופני הייצור הקודמים". אבל, בעוד שגוהא מבסס את הרחבת תחומו של ההון על ההיגיון הכלכלי שלו, הדבר נסוג במהרה אל הרקע בניתוח שלו. מה שמתחיל להתבלט הוא הרעיון שככל שהוא מתרחב, ההון חייב לשנות גם את המטריצה הפוליטית והתרבותית של חברות מסורתיות. ואכן, בעיני גוהא, המבחן האמיתי לשאלה האם התבסס ההון באזור- מה שהוא מכנה כאוניברסליזציה שלו- הוא המידה שבה הוא מחליף את התרבות המקומית ב"חוקים, מוסדות, ערכים ומרכיבים אחרים של תרבות המתאימה לשלטון בורגני". למרות ששינוי זה עשוי להראות מינורי, תוצאותיו משמעותיות. אצל מרקס, הרחבת תחום ההון אינה נושאת השלכות ישירות על צורת השלטון הפוליטי. התרחבות היחסים הכלכליים האופייניים שלו עולים בקנה אחד, ואף עשויים לחייב, מבני מדינה כופים. אולם עבור גוהא, מאחר שהדחף האוניברסליסטי מזוהה עם השגת הסכמתן של קבוצות מוכפפות, המסגור שלו מייצר קריטריון תרבותי מובהק לבדיקת מידת האוניברסליזציה של ההון: ככל שההון נכשל לקדם מדיניות ליברלית, הוא נכשל במשימתו האוניברסליסטית.  בבהירות מעוררת התפעלות, גוהא מלכד את שלושת התופעות- האוניברסליזציה של ההון, ההגמוניה הבורגנית, וההגמוניה כיכולת לייצג את הרצון הכללי-בקטע המגנה את האפולוגטיקה הליברלית.

"אין הכרה בשיח [הליברלי] בכך שבמציאות הפרוייקט האוניברסליסטי עליו דיברנו נתקל במחסום בלתי עביר בדמות הקולוניאליזם. מכאן הניסיון, בכתבים קולוניאליסטיים, להפוך את שלטון ההון הבריטי לשלטון מבוסס הסכמה של האוכלוסיה הנשלטת- כלומר, כהגמוני- ובהתאמה לבנות- בכתבי ההוגים הלאומיים, את הדומיננטיות של הבורגנות ההודית בתור תוצאה פוליטית של קונצנזוס המייצג את רצון העם- כלומר, שוב כהגמוני".

63

העדות לכשלון האוניברסליזציה של ההון היא שהבורגנות לא הצליחה להשיג את הסכמתם של אלו שהיא מנצלת, או אף יותר, שהיא לא הייתה מסוגלת לייצג את "רצון העם". זה מרמז על כך שעל מנת שהפרויקט האוניברסליסטי של ההון יוגדר כהצלחה, היה עליו להצליח להיות דובר של הרצון הכללי. טעותם של הליברלים אינה בכך שהם רואים בזה קריטריון לאוניברסליזציה, אלא בטענתם שהמקרה ההודי הוא דוגמא לפרויקט שכזה.

64

שני נושאים משולבים כאן. הראשון הוא הטענה להתאמה הדוקה בין הממד הכלכלי של ההתפשטות הקפיטליסטית לבין יצירת סביבה תרבותית ופוליטית חדשה. טענה שכזו לא נשמעת אולי שנויה במחלוקת, שכן זה נראה טבעי להניח כי שינוי דרסטי במוסדות הכלכלה צריך לעורר לפחות כמה שינויים בתרבות ובפוליטיקה. אבל זה דבר אחד לטעון ששינויים כלכליים עשויים ליצור לחץ לשינויים מקבילים בתרבות ובפוליטיקה; זה דבר שונה  למדי להשתמש בשינוי מוסדי או תרבותי מסוים כמבחן האם המהפך הכלכלי אכן מתרחש. גוהא לא רק טוען שהאוניברסליזציה של ההון גורמת לעלייתן של צורות תרבותיות חדשות, הוא משתמש בהפצת מקרים מסוימים שלהן כמבחן לקמוס לשאלה האם ההון היה אוניברסלי או לא. מכאן התעקשותו כי בכך שלא הצליחה לשנות, לשבור את עקשנותה ולשלב את תרבות המוכפפים לתוך התרבות הלאומית, נטש ההון את משימתו האוניברסלית. הוא לא שוקל את האפשרות שייתכן הרחבת ההיגיון הכלכלי של ההון פשוט אינה דורשת תמורות תרבותיות עמוקות מסוג זה שהוא חושב שנחוצה לו. הוא לא שוקל את האפשרות שההון יכול לספק את צרכיו הבסיסיים על ידי הסתמכות על אותן צורות תרבותיות שלדעתו סותרות אותו- אלו האופייניות לכלכלות פוליטיות מסורתיות, מלאות בצורות מיושנות של היררכיה חברתית ושעבוד. אז, למרות שבהחלט יכולים להיות כמה שינויים בפוליטיקה ובתרבות, הם אולי לא מהסוג שגוהא מניח שהוא הכרחי.

65

ומהם בדיוק המוסדות עליהם מצביע גוהא כראיות לאוניברסליזציה של ההון? לא רק שהוא מתעקש שההון חייב לחולל מהפכה תרבותית פוליטית; נראה שיש לו גם מושג מאוד ברור בנוגע למה חייב להיות התוכן של התרבות החדשה. שוב ושוב הוא מקשר בין האוניברסליזציה של ההון לעלייתם של מוסדות פוליטיים ותרבותיים ליברליים. אם הבורגנות הקולוניאלית נכשלה במשימתה, זה בגלל שהפנתה את עורפה לליברליזם בשמו פעלה במערב; אם בתי העסק ההודיים נכשלו במבחן, זה בגלל "הליברליזם הבינוני" שלהם, שהיה "קריקטורה" של הליברליזם של עמיתיהם במערב. אם ההון בהודו כשל במשימתו הטרנספורמטיבית, הסיבה לכך הייתה שלא החליף את השפה הפוליטית של הסדר החברתי המסורתי עם שפה של חברה בורגנית מודרנית- שלטון החוק, שוויון פורמלי, הגדרה עצמית וכו'. הפסקת האוניברסליזציה מצד ההון מוסקת מהעובדה שמושגים אלו לא התמסדו בתרבות הפוליטית הרחבה יותר. גוהא לא שוקל את האפשרות שהמעבר למבנים חברתיים קפיטליסטיים עשוי למעשה להשתלב היטב עם השפה הפוליטית המסורתית. אם זהו אכן המקרה, הנצחתם של מה שהוא מכנה מוסדות פרה-קפיטליסטיים עשויה שלא להוות ראיה לנטישת האוניברסליזציה ככלות הכל.

66

הטיעון של גוהא בנוגע לאוניברסליזציה של ההון נשען על הבנתו את הבורגנות כשחקן היסטורי. הוא לוקח את המושגים של דמוקרטיה בורגנית וליברליזם בורגני כפשוטן- צורות פוליטיות אלו לא פשוט קמות בעידן הקפיטליסטי אלא, מבחינתו, רצויות עבור הבורגנות שנלחמת עבורן. הקפיטליסטים, לפחות במקרים הקלאסיים, הם הווקטורים של האידאלים הללו והסוכנות הבורגנית היא זו שנוטעת אותם בתרבות הפוליטית. כמו במקרה של האוניברסליזציה של ההון, גוהא מזיז את המיקוד מהכלכלה, למשל הציווי של מקסום רווחים- היהרג ובל יעבור של הבורגנות, למאבק למען מטרות פוליטיות ותרבותיות מסוימות. המהפכות הבורגניות משמעותיות בעיניו מכיוון שהן מגבשות את מה שלדעתו הוא ההישג האמיתי של הבורגנות כשחקן היסטורי- לא רק כינון יחסים כלכליים קפיטליסטיים, אלא האוניברסליזציה של המחויבויות הפוליטיות והאידאולוגיות של המעמדות.

67

מפתיע שגוהא אינו שוקל אפילו את האפשרות שהתפשטותן של הצורות הפוליטיות והתרבותיות שהוא מקשר עם הבורגנות הבריטית והצרפתית עשויים לנבוע ממקורות אחרים; לפיכך, בעוד שיתכן שהם התבססו בעידן הקפיטליסטי, הם לא נוצרו לדרישתו. זה מפתיע בעיקר מכיוון שבזמן שגוהא פרסם את Dominance without Hegemony כבר הייתה מסה קריטית של ספרות היסטורית שהצביעה לכיוון זה בדיוק.

עתה נפנה לעדויות ההיסטוריות על מהלכן של המהפכות הבורגניות כביכול.