ממשלות קפיטליסטיות בצפון אמריקה ובאירופה המערבית מזרימות בימים אלה מאות מיליארדי דולרים ל"הצלת המערכת הפיננסית". במילים אחרות: ממשלות ההון עושות שימוש בתקציב הממלכתי, על מנת למנוע את התמוטטותן של פירמות פרטיות, או פועלות להלאמתן.
ההתערבות הממשלתית רחבת ההקף בשוק ההון עומדת בסתירה לעקרונות הניאו-ליברליזם השליטים, לפיהם "המדינה אינה מתערבת בכלכלה" ו"יש לפעול לריסון פיסקלי", כלומר, להוריד מסים ולקצץ בהוצאות הממשלה לחינוך, לבריאות, לדיור ולרווחה. בעת משבר, העקרונות ננטשים במהרה והמדינה מתערבת בכלכלה עד כדי הלאמת תאגידים גדולים. בעת משבר, כל הסכרים התקציביים נפרצים.
הקשר האינטימי שבין ההון לשלטון מנוצל בשעת המשבר בשווקים הפיננסיים, כדי למנוע נזקים כבדים מדי לתאגידים הענקיים. הממשל האמריקאי, למשל, אץ-רץ להציל תאגידים שנאמר עליהם, שאסור שהם יפלו בגלל היקפם.
הצלת הפירמות הגדולות על ידי הממשלות גורמת למצב, בו הרווחים זורמים לכיסים הפרטיים של בעלי החברות, אך את ההפסדים כולנו משלמים. מאות מיליארדים של דולרים כבר נשפכו כדי להגן על בנק חשוב, בר סטרנס, על שני ענקי משכנתאות ועל חברת הביטוח AIG. נעשה ברור לתאגידים, שיש לנסות ולהיכנס לתור, כדי שהממשל יציל אותם.
עכשיו כולם מודים, כי ההון הגדול השתולל במשך שנים, תוך ניצול כל פירצה בחוק, ותוך ביצוע עבירות גלויות וסמויות. ההון השתולל ובדרך צבר רווחים אדירים, ששוב נשפכו לשוק והניעו את הספסרות הפיננסית.
עכשיו, כשמתברר כי "לא לעולם חוסן". התקשורת מתעניינת בעיקר ב"דרמה" של נפילת תאגידים ומנהליהם, גיבורי הכלכלה והשוק הקרוי חופשי. ואנו, דאגתנו מכוונת למעגל המתרחב של עובדי ייצור ושירותים בעיר ובכפר, לשכירים, לשכבות הביניים, לגמלאים ולכלל צרכני השירותים הציבוריים, הנושאים כבר בעול של פגיעה חמורה ברמת החיים ובביטחון הסוציאלי שלהם.
ישראל היא חלק מהסיפור
מה צפוי לעובדים, למובטלים לגמלאים, לאחר שהמשבר הקפיטליסטי, שהחל עוד בקיץ שעבר, צבר תאוצה יותר משנה, והתפרץ בכל עצמתו בשבועיים האחרונים, יגיע לישראל?
דוברי הממשלה מנסים להרגיע. נגיד בנק ישראל ושר האוצר הכריזו, כי ה"משק הישראלי חזק דיו, כדי לעמוד במשבר". אבל מילים אלה אינן יכולות להסתיר את הפגיעה שכבר נרשמה במגזר הכלכלי ההגמוני בקפיטליזם הישראלי: המגזר הפיננסי.
17 המשפחות, המנהלות את המשק הישראלי, שולטות בחלקים נכבדים מהמגזר הפיננסי, וכולן "ממונפות" באמצעות הלוואות, שקיבלו מהמערכת הבנקאית. במצב של הפסדים ההולכים וגדלים בהשקעות כושלות בחו"ל, הם יעשו מאמץ גדול עוד יותר לשמור על שיעורי הרווח על הונם, וזאת באמצעות צעדים על חשבון העובדים והצרכנים. החברות יפעלו לפיטורי עובדים, לצמצום השכר, ובמקביל – לקבלת הטבות מס נוספות מהממשלה.
גם מגזר ההיי-טק, ה"קטר" של הייצוא הישראלי, אף הוא עשוי להיפגע ממיתון ממושך במרכזים הקפיטליסטיים בארה"ב ובאירופה. אמנם, בתעשיות העילית מועסקים ישירות לא יותר מ-3 אחוזים מכלל העובדים, אבל סביבן פועלים תעשיות ונותני שירותי רבים, שיפגעו אף הם. כך שגלים-גלים, מגזרים רבים במשק הישראלי עלולים להיכנס למערבולת המשבר העולמי.
אין זו פעם הראשונה, בה העובדים בישראל מתמודדים עם השלכות של משבר קפיטליסטי עולמי. אך ככל ששילובו של המשק הישראלי בגלובליזציה גובר, כך גוברת התלות של הקפיטליזם הפריפרי המקומי במחזורים של גאות, שפל ומשבר, המאפיינים את הקפיטליזם. כך אירע באוקטובר 2000, בעקבות שילוב ההשפעות של המשבר בתעשיות ההיי-טק (משבר הנסד"ק) ופרוץ האינתיפאדה השנייה. המשק הישראלי נכנס אז למיתון, ממנו התאושש רק כעבור שלוש-ארבע שנים. אמנם היה זה משבר עולמי שעוצמתו נפלה מעוצמת המשבר הנוכחי, אך ניתן ללמוד ממנו על התנהגותם של המעמדות השונים בחברה, ולהסיק כמה מסקנות על הצפוי.
לקחי המשבר שהחל ב-2000
המסקנה הראשונה היא, שהממשלה הופכת את מנגנון המדינה ליעיל יותר, כדי לשמור על שיעורי הרווח של בעלי ההון. קיצוץ בתקציב (המאפשר להפחית את המסים שמשלמות הפירמות), רפורמות במס, צמצום זכויות חברתיות ופגיעה נחושה במקבלי הקצבאות – מטרתם ליצור משק בו קל יותר לנצל עובדים זולים יותר. זו הייתה תמצית מדיניותו הכלכלית של מנהיג הליכוד, נתניהו, אז שר האוצר.
אבל קידום משטר של העמקת הניצול של העובדים, כדי להבטיח את שיעורי הרווח של בעלי ההון, אינו עניין פשוט מבחינה ציבורית. כאן אנו מגיעים למסקנה השנייה:
הממשלה תפעל להשיג שיתוף פעולה פעיל של ההסתדרות, ארגון העובדים הגדול במדינה, ביישום מדיניות הצלת ההון על חשבון העובדים. הנהגת ההסתדרות כבר קיבלה את הרציונאל של העמקת הניצול ותרמה את חלקה על ידי ויתורים בתחום השכר. יו"ר ההסתדרות דאז, ח"כ עמיר פרץ (העבודה), תירץ מדיניות זו בתירוץ הקלוש, כי "זו עת משבר". נכון, הייתה זו עת משבר… ברווחים של בעלי ההון.
מהם הלקחים של השתלשלות המשבר שהחל בשנת 2000 לגבי המשבר הנוכחי? קודם כל, בעלי הון רוצים לגלגל את מחיר המשבר על כתפי השכירים, ולכן נקרא הציבור הרחב להתארגן, כדי להגן על זכויותיו. להון הגדול ישנם אמצעים לשחד את השלטון ולרמות את הציבור. העובדים השכירים, המובטלים וחלקים גדולים של שכבות הביניים נקראים להתארגן, כדי להשיב מלחמה.
ללא גידול במספר המאבקים המעמדיים והחברתיים – יחס הכוחות יוסיף להיות לטובת המעסיקים ובעלי ההון. ללא ארגון מקומות עבודה – יחס הכוחות יוסיף להיות לטובת המעסיקים ומדיניותם. תודעה מעמדית, התארגנות ומאבק מעמדי וחברתי צריכים לעמוד במרכז המדיניות, הבאה להגן על האינטרסים של רוב האוכלוסייה.
