בקיץ 2011 צעדו מאות אלפים ברחובות הערים בדרישה לצדק חברתי. בתנאים רגילים, אולי היו הממשלה והכנסת חשים חובה להיענות, לפחות באופן חלקי, לדרישה ברורה זו של הציבור, בבואם לקבוע את תקציב המדינה לשנת 2012.
אלא אל מול הדרישה העממית לצדק חברתי התייצבה אז הממשלה ובפיה מסר אחד: "אסור לפרוץ את מסגרת התקציב". ועדת טרכטנברג (כן, ח"כ במחנה הציוני דהיום, ואז משרתו הנאמן של ראש הממשלה נתניהו), שמונתה כדי להציג מענה ממשלתי כלשהו, מסרה מצידה כי "החלטתה הראשונה הייתה לא לפרוץ את מסגרת התקציב".
הדוגמא הזאת ממחישה את הטענה שעלתה כבר לא אחת, כי התקציב הדו–שנתי הנהוג בישראל הוא מכשיר אנטי–דמוקרטי. כאשר הממשלה קבעה כבר בדצמבר 2010, במסגרת תקציב דו–שנתי לשנים 2012-2011, היא ביודעין כבלה את עצמה מפני שינויים, כמו אלה שתבעה המחאה החברתית.
התקציב שאושר לשנתיים 2011 ו-2012 היה השני מסוגו. קדם לו התקציב הדו–שנתי לשנים 2010-2009 אשר תורץ בפי האוצר כאילו "היה תוצאה של נסיבות חד–פעמיות". מאז אושר עוד תקציב דו–שנתי (ליתר דיוק, תקציב של שנה וחצי – בגלל הקדמת הבחירות האחרונות) לכנסת, וכעת נחושה הממשלה לאשר תקציב דו–שנתי נוסף לשנים 2018-2017. סיכום ברוח זו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון שב ולימד עד כמה עמוק הזלזול של האדונים האלה בכל מה שייאמר בדיון הפרלמנטארי שיתקיים קודם לאישור – דיון שהוא אמצעי עיקרי העומד לרשות האופוזיציה לפקח על פעילות הממשלה.
השיקולים הפוליטיים של נתניהו וכחלון ברורים: בתנאים של קואליציה שברירית בת 61 ח"כים, הם מעוניינים לצמצם דיונים על תקציב המדינה ולערוך אותם רק אחת לשנתיים, ולא אחת לשנה כנהוג בעולם.
חשוב להזכיר בהקשר זה כי ממשלה שאינה מצליחה להשיג רוב בכנסת בתמיכה בהצעת התקציב שלה עד סוף שנת התקציב (31 בדצמבר), מקבלת ארכה של שלושה חודשים (עד ה-31 במארס בשנה החדשה). אך אם גם עד אז הכנסת אינה מאשרת את הצעת התקציב, הממשלה נופלת, הכנסת מתפזרת ונקבע מועד לבחירות חדשות. מצב כזה התרחש פעמיים בעשורים האחרונים: כך נפלו ממשלת ברק וממשלת שרון הראשונה.
נתניהו ושריו מעוניינים אפוא באישור לתקציב דו–שנתי שיעניק להם שקט פוליטי עד 31 במארס 2019. במועד זה ימלאו ארבע שנים לכהונת ממשלת נתניהו. אך מאחורי השיקול הפוליטי עומד השיקול העיקרי: להבטיח לפחות בחזית התקציב, שהכנסת לא תמנע מהממשלה להמשיך במדיניותה, המשרתת היטב את האינטרסים של ההון (ר' מתווה הגז) ואת המשך הכיבוש (ר' הרחבת ההתנחלויות).
