סיעות חד"ש, מרצ, רע"מ–תע"ל ובל"ד הגישו אתמול (שני) הצעות אי–אמון בממשלה. הסיעות בחרו להגיש הצעות אי–אמון שעסקו ב"התדרדרות במצב הביטחוני והמדיני". בתגובה לכך החליטו חברי הקואליציה הימנית שלא להגיע להצבעה. גם המפלגה הגדולה באופוזיציה, העבודה, החליטה שלא להשתתף בדיון ובהצבעה. חרף זאת, הצעות אי–האמון זכו ברוב של 15 חברי כנסת שתמכו בהן ללא מתנגדים. להצבעה זו אין משמעות מעשית, אלא פוליטית, מכיוון שעל מנת להפיל את הממשלה נדרש רוב של 61 חברי כנסת.
יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, בעת נימוק הצעת האי–אמון בממשלת הימין (צילום מסך: ערוץ הכנסת)
יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, הדגיש בהציגו את הצעת סיעתו: "על פי ההגדרות המדויקות ישראל מבצעת גם פשע נגד האנושות וגם פשע מלחמה." עוד אמר ח"כ ברכה "בימים האלה אומרים לנו: שקט, יורים. ואנחנו אומרים ההפך: מפני שיורים צריך לזהות את זעקתם של האנשים החפים מפשע, האנשים הסובלים, האנשים המתים, האנשים המבוהלים משני עברי הגבול. אבל בעצם המראות שמגיעים אלינו מעזה הם מראות מצמררים. למרבה הצער, התקשורת הישראלית אינה מביאה 10% ממה שישראל מעוללת שם. לפני כשעתיים התראיינה גברת משער–הנגב באחת מרשתות הטלוויזיה בישראל, וכשהיא נשאלה על הסבל שלה ושל משפחתה בצל האזעקות היא דווקא בחרה לדבר על סבלם של האזרחים ברצועת–עזה, ששם אין מקלטים ואין אזעקה. הקול הזה מאוד חשוב. הקול הזה חסר בשיח הפוליטי במדינת ישראל: לראות איך חפים מפשע משלמים את מחיר התוקפנות וההזיות של ממשלות כמו ממשלת נתניהו. עד עכשיו נפלו כ-200 בני–אדם ברצועת–עזה, יותר ממחציתם ילדים, נשים וזקנים, ואני מחזיק כאן את הרשימה של כולם; משפחה אחת איבדה 18 מבניה, ואני אומר כאן, מעל דוכן הכנסת, לבי עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן, אבל בעיקר לבי עם המשפחות שלא יכולות למנות את יקיריהן המתים כי כל המשפחה נכחדה על–ידי ההפגזות".
ח"כ ברכה שאל "מה רוצים נתניהו וממשלתו מהמלחמה הזאת? מה הוא רוצה להשיג? האם הוא עדיין נאחז בהזיה שככל שיש יותר הרוגים פלסטינים הישראלים יהיו בטוחים יותר? יש מי שחושב על ההזיה הנפשעת הזאת? בעצם ראש הממשלה יוצא למלחמה עם אג'נדה פוליטית – אומרים לנו שאין לו אג'נדה פוליטית; יש לו אג'נדה פוליטית, אבל האג'נדה היא מאוד צינית, שגובה חיי בני–אדם, כדי לקבור עם הקורבנות כל סיכוי לשלום. נתניהו רוצה להרוס את הפיוס הפלסטיני, כדי להמשיך לומר שאין עם מי לדבר ואין כתובת אחת של העם הפלסטיני. הוא רוצה למחוק כל סיכוי להידברות, ובהזדמנות גם לקדם אג'נדה פוליטית מול מתחריו שקמו לו בתוך ממשלתו ומחוץ לממשלתו.
עוד הדגיש יו"ר חד"ש: "אני מעיין ברשימת ההרוגים. אני לא אקרא אותם כפי שעשו חברי בשבוע שעבר, אבל אני רוצה לשאול, אדוני היושב–ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לשאול את הציבור בישראל, מותו של אנס עלאא אלבטש בן עשר השנים זה מלחמה בטרור? מותו של באסל סאלם כוארע, בן עשר שנים, זה מלחמה בטרור? מותו והריגתו של סיראג' איאד עבד אלעאל, בן שמונה שנים, זה מלחמה נגד הטרור? הריגתו של בסאם עבד אלרחמן ח'טאב, בן שש שנים, זה מלחמה בטרור? מותו של סלאח רמדאן אבו גאזל, בן חמש שנים, זה מלחמה בטרור? הריגתו של נידאל ח'לף אלנואסרה, בן חמש שנים, זה מלחמה בטרור? מותה של יאסמין מוחמד מטווק, בת ארבע שנים, זה מלחמה בטרור? הריגתו של מוחמד ח'לף אלנואסרה, בן ארבע שנים, זה מלחמה בטרור? מותו והריגתו של בן סאהר אבו נאמוס, בן שלוש שנים, זה מלחמה בטרור? מותו של מוחמד מלקה, בן שנה וחצי, זה מלחמה בטרור? מותה של רנים ג'ודה עבד אלגפור, בת שנה וחצי, זה מלחמה בטרור? מישהו צריך להתבייש. ואני לא אקרא את כל הרשימה. אני גם לא אקרא מלמעלה למטה, על נאיפה פרג'אללה, בת 80, חג'אזיה חאמד אלחילו, בת 80, פאוזיה עבד אלעאל, בת 73 – גם הריגתן של אלה היא מלחמה בטרור? מישהו צריך להתבייש כאן. מישהו, בשם ממשלת ישראל, צריך לעמוד כאן ולהתנצל על הפשע".
כמו כן קרא ח"כ ברכה לציבור בישראל "אשר כן שבר את השתיקה שלשום, בהתכנסות יהודית–ערבית רחבה ביותר בטירה, ובהפגנה היהודית–ערבית שהתקיימה בחיפה שלשום, וגם באותה הפגנה בתל–אביב, שצריכה להיות אות קין על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית, אותה הפגנה ברחבת 'הבימה', שהותקפה על–ידי פאשיסטים תוך התעלמות מוחלטת של המשטרה, ואפילו תוך מתן אור ירוק מהמשטרה לתקוף את המפגינים. אם הרחובות יהיו מלאים ב'תגי מחיר' וחבורות וכנופיות פאשיסטיות שיתקיפו אנשים בגלל דעתם, אני אומר לכם: הפאשיזם לא שלא יעבור, הפאשיזם כבר כאן".
ח"כ דב חנין (חד"ש) השתתף בדיון ואמר "אלה הם באמת ימים נוראים. ימים נוראים. אזרחים בישראל חיים בחשש, בעזה הרוגים ופצועים – אזרחים, ילדים, ילדים קטנים; חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה הזכיר פה כמה מהשמות. תמונות קשות, נוראות, שבתקשורת הישראלית לא מראים, אבל כשרואים אותן אי–אפשר שלא להתחלחל. אם זה היה סרט, היינו אומרים: סרט איום. אבל זה יותר נורא מזה, כי כבר בסרט הזה היינו. אזכיר לכם, קראו לו בשמות אחרים: בהתחלה קראו לו 'גשם ראשון', אחרי 'גשם ראשון' בא מבצע 'גשמי קיץ', אחרי מבצע 'גשמי קיץ' היה מבצע 'ענני סתיו', אחרי מבצע 'ענני סתיו' היה מבצע 'חורף חם', אחרי מבצע 'חורף חם' היה מבצע 'עופרת יצוקה', ואחרי מבצע 'עופרת יצוקה' היה מבצע 'עמוד ענן'. ותמיד הסרט הזה הוא באותה מתכונת: יש מכה איומה על עזה, המון הרוגים ופצועים, ודיבורים מתלהמים על נכניס ונרביץ ונחסל ונמגר, אבל מסיבוב לסיבוב האיום על אזרחי ישראל רק גדל". ח"כ חנין הוסיף "אני חושב שאנחנו צריכים לדרוש מהממשלה הזאת דרך אחרת, ודרך אחרת צריכה להתחיל, כמו שאמרו ידידי לפני, קודם כול מהפסקת אש, כי כל נפגע נוסף, כל בן–אדם נוסף שנפגע, רק מוסיף עוד שנאה, רק מעמיק עוד יותר את התהום שבין העמים בארץ הזאת. כשהיא התייחסה לממשלת ההסכמה הפלסטינית לא כהזדמנות לכתובת פלסטינית שתדבר גם בשם הגדה וגם בשם עזה, אלא כעוד סוג של איום. ועמיתי חברי הכנסת, כן, צריך להתחיל ללכת בדרך של שלום, לקבל את עקרונות יוזמת השלום הערבית מ-2002, ללכת בדרך אחרת. יש רבים שמתחילים להבין שרק הדרך האחרת תחלץ אותנו ואותם מהאסון הזה, של מלחמות נוספות. דרך אחרת, של תקווה, של חיים, של חיים בעצמאות ובלי כיבוש; דרך אחרת, של יהודים וערבים שמסרבים להיות אויבים, בתל–אביב, בירושלים, בטירה, בחיפה. צריך להחזיר לשני העמים שלנו את התקווה בעתיד, אבל התקווה בעתיד נמצאת רק בפוליטיקה אחרת ורק בממשלה אחרת".