הסכם וינה הותיר את ראש הממשלה נתניהו, ואת ממשלתו, וכן את האופוזיציה של הוד מלכותו (המחנה הציוני, לפיד, ליברמן) פעורי פה. ממשלת נתניהו אמנם אישרה החלטה לפיה "ישראל אינה מחויבת להסכם" ומבחינתה "כל האפשרויות פתוחות". אך מי בכלל ביקש שהיא תסכים, והבדיחה על תקיפה צבאית ישראלית באיראן כבר לעוסה לעייפה.
לכן במקום להתווכח עם העמדות ההזויות של נתניהו, מן הראוי למנף את הכישלון של נתניהו במערכה נגד ההסכם עם איראן הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית.
בזירה הפנימית ניתן להעריך, כי האוויר יוצא בהדרגה מהבלון של איראן, שנתניהו הציב במרכז הדמגוגיה הפוליטית שלו בשנים האחרונות. משמעות הדבר היא, שייחלש גם דחליל ההפחדה וזריעת הפאניקה, בעזרתו בלמה ממשלת הימין מחאה חברתית ופוליטית. ייתכן כי ההכרזה של ההסתדרות בדבר שביתה כללית בתמיכה בעובדי הקבלן היא סנונית ראשונה בכיוון זה (ר' גם במאמר הראשי).
אולם צריך לראות גם את הסכנה, שנתניהו והימין ימירו את ההסתה נגד איראן בהסתה גוברת נגד המיעוט הערבי ובהפיכתו לדחליל ההפחדה ולהיערך לקראת זה. ההופעה של ח"כ איימן עודה בזכות טיפוח המסורת התרבותית היהודית-ערבית (ר' עמוד 5) היא צעד חשוב בכיוון הזה.
בהקשר של המפה הפוליטית, ההדלפות בדבר אפשרות חבירתו של יצחק הרצוג לממשלת הכישלון של נתניהו מלמדת על סכנה מוחשית, שההזדנבות של המחנה הציוני אחרי הממשלה בנושאים שהוא מכנה "לאומיים" תהפוך חבל הצלה למדיניות האסון והייאוש של הימין הסיפוחיסטי.
בזירה הבינלאומית חיוני לנצל את כל הדרכים הפתוחות בפני השמאל, כדי למנף את הסכם וינה למערכה למען הפיכת המזרח-התיכון כולו לאזור חופשי מנשק גרעיני ולמען פירוק ישראל מארסנל הנשק הגרעיני שברשותה (ר' הודעות מק"י והמשותפת בעמוד זה).
אולם במקביל, עלינו להציב באופן חד את הדרישה, שאותן מעצמות שהיו שותפות להסכם עם איראן, יתגייסו ויגייסו את מוסדות האו"ם כדי לשים קץ לכיבוש ולכל מה שנלווה אליו, ולהקים סוף-סוף את המדינה הפלסטינית העצמאית בצד ישראל. אם העילה המיידית לסנקציות על איראן הייתה הפרה של החלטות האו"ם בעניינה, הרי עילה זו יכולה לשמש בהחלט גם אישור החלטות בינלאומיות בדבר סנקציות על ישראל.
מערכה זו אינה מובנית מאליה אפילו בקרב שוחרי שלום ישראלים הנמנים עם הזרם הציוני. גם בזירה הבינלאומית יצוצו קשיים רבים. ממשל אובמה, שכה התאמץ להשיג הסכם דיפלומטי עם איראן בהסבירו כי החלופה הייתה מלחמה – לא קיבל עד כה את ההחלטה המתבקשת למנוע מישראל אספקה צבאית כל עוד היא מסרבת להכריז על סיום הכיבוש ואינה מיישמת בפועל את פירוק ההתנחלויות ואת הנסיגה מהגדה לעבר קווי ה-4 ביוני 1967.
ובכל זאת, ההודאה של נתניהו בישיבה סגורה של סיעת הליכוד בשבוע שעבר בדבר לחץ בינלאומי המאלץ את הממשלה להקפיא בפועל את הבנייה בהתנחלויות, מלמדת כי הכיוון הזה אינו חסר סיכוי.
תמר גוז'נסקי
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
