עשרות אנשים התכנסו ב-24 ביולי בגדה השמאלית בתל אביב לאירוע השקת "אתר ארכיון השמאל" אותו הנחה הקולנוען ערן טורבינר- ממייסדי הארכיון והרוח החיה מאחורי היוזמה להקמתו. האירוע כלל דברים מפי טורבינר ואחת משותפותיו לפרוייקט- ד"ר ענת מטר; קטעי שירה ונגינה של הטייס הסרבן יונתן שפירא, והצגת קטעים ואישים נבחרים מתוך הארכיון, בכלל זה רות לוביץ' (מק"י), סוזי אקוויסט (אחותו של לוחם ספרד- רוברט אקוויסט); אחמד מסארווה ועקיבא אור (מצפן).

טורבינר פתח את דבריו בתיאור דרכו בתיעוד השמאל הרדיקלי הישראלי, וסיפר כי היא החלה ב-1997 באותו מקום עצמו בו התכנס האירוע, כשהגיע לצלם אירוע שהתקיים בגדה השמאלית לציון 30 שנה לרצח צ'ה גווארה, בהנחיית ד"ר אפרים דוידי ובהשתתפות ד"ר חררדו לייבנר. משם המשיך לצילום ותיעוד באירוע  לציון 35 שנים להקמת "מצפן", ובהדרגה החל להישאב לתיעוד סיפוריהם של אותם פעילים ותיקים על מנת לוודא שהסיפורים והידע שצברו לא ימותו איתם. לאחר דברי הפתיחה הציג את קטע הוידאו הראשון- דברים שנשא אור באותו אירוע לכבוד מצפן, בהם תיאר את גבולות הגזרה האידאולוגיים שהתקיימו בארגון: "אנטי ציונות ואנטי קפיטליזם".

מיד לאחר מכן דיברה ענת מטר על ראשית התהליך שקדם להקמת הארכיון- ובו הקבוצה שהתארגנה לתמוך בפרייקט לצד טורבינר, וכללה מלבדה את ד"ר שגיא שפר, פרופ' צבי בן דור-בנית, סמדר נהב, לינה דלאשה ואחרים התלבטו איך להגדיר מה יכנס ומה לא: " ואז ערן שלח לנו את השתי שניות שראינו הרגע ואמרנו אוקיי- כל מה שנמצא בין אנטי ציונות ואנטי קפיטליזם. זה ההגדרה של הארכיון הזה ואני חושבת שבגלל זה ערן בחר לפתוח עם זה". מטר הוסיפה כי: "אני חושבת שמה שערן מציע לנו זו מורשת. לא הרעיון של געגועים והשתפכות על כמה העבר היה נהדר. גם לא מלנכוליה שמבכה את מצבנו העגום בשמאל. מה שערן מציע זו מדרגה אחרת- מבט שלוקח באופן חיובי ונותן לנו כוח מהעבר הזה". הכוח הזה, אמרה, נועד לייצר אנרגיה וחיבורים חיוביים, כשהחזון שעומד מאחוריהם הוא הרעיון של העברת הלפיד לדורות הבאים.

אחרי דבריה של מטר המשיך טורבינר לתאר את התהליך שהוביל להשקת אתר הארכיון: "התחלתי לצלם ב-1997, איפשהו ב-2004-3 התחלתי להבין שיש לי ארכיון. באותה תקופה הכרתי את רוחמה מרטון סביב תחקיר לסרט על רופאים לזכויות אדם, ובערך ב-2007-6 בעזרתה השקנו את אתר "שמאל בעברית"-שהיה רק קטעי וידאו. קצת לפני ראובן קמינר השיק את אתר השמאל הרדיקלי בישראל שהיה רק מסמכים. הרעיון של הארכיון הנוכחי הוא לחבר בין מסמכים לאנשים. קיבלתי אוצרות עצומים מאנשים שאמרו לי 'ערן- אם אתה לא תיקח הילדים שלנו יזרקו את זה לפח'. אבל העניין הוא החיבור והעיבוד. אנחנו חייבים שותפים ומשאבים. יש משפט שאומר שבשביל לגדל ילד צריך כפר. גם בשביל ארכיון של השמאל הרדיקלי צריך קבוצה. אחרת מה שרואים עכשיו זה פחות או יותר מה שיישאר".

עם סיום הצגת הארכיון נפתח האירוע לדיון בהשתתפות הקהל, במהלכו עלו שאלות בנוגע לתכניות העתידיות של הארכיון, בכלל זה השאלה האם קיימת מחשבה להקמת ארכיון פיזי בעתיד. על כך השיב טורבינר כי: "יש עוד המון עבודה וצריך שותפות ושותפים. הרעיון של האתר והארכיון זה לכבד אותם ולזכור אותם ולהמשיך את העבודה שלהם ולקבל מהם כוח. יש עוד רעיונות לעשות פודקאסטים, לתרגם עוד חומרים, עוד השקות, מערכי שיעור, הרצאות וימי עיון. רק תוסיפו רעיונות ותצטרפו. בנוגע לארכיון פיזי והחומרים הפיזיים אמר כי: "זה דבר אחר לגמרי לראות משהו על מסך לעומת להחזיק עיתון מצפן מ-1962 או קול העם מ-1948. הלוואי שיהיה מקום שאפשר יהיה לשמור בו על החומרים אבל גם לדפדף בהם ולראות אותם. זה הרעיון. אני לא רוצה לשמור את החומרים אצלי".

על שיתופי פעולה אפשריים בעתיד אמר טורבינר: "אנחנו מאוד רוצים לאחד כוחות עם כולם. עם המזרחיון שהייתה לו השקה בשבוע שעבר. עם האתר של מצפן, עם האתר של יש גבול. עם הארכיון של המפלגה הקומוניסטית. הרעיון הוא ביחד. לחזור להיות קהילה. אני זכיתי להכיר בונדאים, אנשי המפלגה קומוניסטית, לוחמי ספרד וכל מני עצמאיים. חלק מהם נפטרו מאוד מאוד בודדים. חלק מהרעיון הזה הוא להחזיר להם איזשהו יחד. להחזיר לנו יחד. כי המאבק הוא כל כך מתסכל ומייאש והיחד הזה יכול לתת כוחות".

האירוע התקיים ביום בו הועברה החקיקה לצמצום עילת הסבירות, ובמקביל להפגנות שהוכרזו בעקבותיה. מארגני האירוע קראו למשתתפים להצטרף עם סיומו להפגנות כחלק מהגוש נגד הכיבוש. והתייחסו אליו בדבריהם. מטר אמרה בדבריה ביחס למחאה: "הפוזיציה המיוחדת שלנו מול מה שקרה בכנסת. אני מניחה שכולנו מסתכלים בערבוביה של תחושות ומחשבות. אנחנו לא יכולים להימצא בין כל ים הדגלים האלה. אנחנו מנסים למצוא את המקום שלנו. לא להיות נגד, אבל לא להיות בעד כל השבכניקים והצבאניקים האלה והכביכול סרבנים. יש משהו שאנחנו ממש לא יכולים לסבול במראה הזה של כל שיירות הכחול לבן, ומצד שני צריך להוריד את הכובע. יש כאן הרבה אנרגיות שבסופו של דבר מצליחות להזיז משהו. אני חושבת שהעמדה הזאת- שהיא לא חד משמעית- המקום הזה הלא נוח- הוא המקום שנוח לי בו ואני חושבת שזה המקום שנוח לכולנו פחות או יותר להיות בו. אני חושבת שזה מה שמאפיין את האנשים שמופיעים בארכיון הזה".

לקריאה נוספת

ארכיון השמאל המקוון יושק בתל-אביב