לנשיא צרפת יש מדיניות כלכלית. בצרפת מגדירים אותה לפעמים בעזרת הסיסמה: "אם זה לא עובד, אז תמשיך בדיוק אותו דבר". מתחילת כהונתו של פרנסואה הולנד, פועלת ממשלת צרפת, הסוציאליסטית כביכול, להעניק למעסיקים "גמישות" שאינה אלא מילה מכובסת לצמצום ולביטול זכויות עובדים. כך טען הולנד שילחם באבטלה ביצירת משרות בשכר נמוך ובתנאים ירודים, בדיוק כמו בשכנה גרמניה. הורדת האבטלה בכל מחיר חשובה לנשיא במיוחד, מפני שהוא חזר והבטיח בשנים האחרונות שלא ירוץ לקדנציה נוספת אם שיעור האבטלה במדינה לא ירד. אך צעדי הממשלה אינם מביאים תוצאות: שיעור האבטלה הגבוה נותר בעינו ומועמדותו של הולנד בסכנה. אך זה לא מוביל את האגף המרכזי במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית למחשבה מחודשת על מדיניותו – כי גם אם זה לא עובד, הם הרי ימשיכו בדיוק באותה דרך.
מפגיני "לילה בעמידה" המתאספים בלילות בכיכר הרפובליקה בפריז (צילום: מגלי כהן)
בצל אירועים דחופים שהסעירו את צרפת בשבועות האחרונים – אירועי בריסל וחשיפת "מסמכי פנמה" בעניין מקלטי המס – מתנהל בחודשים האחרונים מאבק מר בתוך השמאל הצרפתי לגבי רפורמת חוקי העבודה שמובילה דווקא ממשלת שמאל. הרפורמה, המכונה חוק קומרי, על שמה של יוזמת החוק, שרת העבודה מרים אל קומרי מציעה צעדים מרחיקי לכת שיצמצמו את הפיקוח הממשלתי על שוק העבודה.
במרכז הרפורמה מצויה מהפכה משפטית של ממש: כעת יש בצרפת היררכיה חוקית ברורה בכל הנוגע לחוזי עבודה: הם מותנים בהסכמי עבודה ענפיים, התלויים בתורם בחוקי העבודה הכלליים. במילים אחרות, חוקי העבודה קובעים תנאי מינימום להעסקה, שהסכמי עבודה ענפיים וחוזי עבודה אישיים יכולים רק לשפר. מעמדם המשפטי האיתן של חוקי העבודה מציב כך תנאים ברורים להעסקה הוגנת. רפורמת חוקי העבודה מציעה, בניגוד גמור למצב הקיים, כי חוזי עבודה קצרים (של שנה ופחות) יוכלו להיקבע בין מעסיק לעובד בחוזה שלא יהיה כפוף לחוקי העבודה ולהסכמים הענפיים. נוסף למהפכה זו, מוצעים צעדים נוספים במטרה "להקל" על בעלי ההון, כלומר לפגוע במעמדם של העובדים. מעמדם החוקי של ועדים קטנים, הנוטים להיות רכים יותר עם המעסיק, יתחזק על חשבון הוועדים הגדולים והחזקים, יוסרו הגבלות חוקיות על פיטורי עובדים ועל הורדת שכר, ועוד ועוד.
מעבר לתנאים הפוליטיים הספציפיים בצרפת, אפשר לראות במהלך זה את השתקפותה המקומית של אותה מגמה עולמית, שאת מטרתה הגדיר יפה לאחרונה פרופסור פסקל לוקייק (Lokiec) מאוניברסיטת פריז-מערב, המתמחה בחוקי עבודה. לדבריו, מטרת ההתקפות על חוקי העבודה היא "להחליף את העימות בין מעסיקים לעובדים בעימות בין עובדים למובטלים, בין עובדים קבועים לעובדים זמניים". במקום משא ומתן קיבוצי על תנאים הוגנים, יחויבו העובדים להתחרות אלה באלה לרווחתם של המעסיקים. זוהי כאמור משמעותה של ה"גמישות" המפורסמת.
את המאבק נגד החוק מוביל ארגון העובדים הגדול בצרפת הקונפדרציה הכללית של העובדים (ה-(CGT. בניגוד למצב בישראל, ועדי העובדים בצרפת מגינים בנחישות על חוקי העבודה שהושגו במאבקי עובדים במאתיים שנים האחרונות. נוסף לתפקידו המרכזי של ה-CGT בארגון ההתנגדות לחוק, לרבות שביתות ברכבות, בתחבורה הציבורית ובנמלי התעופה, ניכר גם תפקידם של צעירים, בעיקר סטודנטים ותיכוניסטים. אלה יצאו להפגין בהמוניהם נגד הרפורמה, המסכנת לדבריהם את עתידם המקצועי. נקודה מעניינת במיוחד במאבק זה היא, כי משני עברי המתרס מתייצבים רק אלה המתקראים שמאל. כמו שקרה כבר פעמים רבות בהיסטוריה, אלו דווקא ממשלות סוציאל-דמוקרטיות – ניתן לחשוב למשל על מדיניות ההפרטה של ממשלת רבין השנייה – המבקשות להעניק לימין את ניצחונותיו החברתיים הגדולים ביותר.
ב-9 במרס יצאו לרחובות פריז כחצי מיליון מפגינים, צעירים ועובדים, כדי להביע את התנגדותם לחוק. ב-31 במרס נספרו ברחבי צרפת יותר ממיליון ומאתיים אלף מפגינים נגד החוק. מאז לא פסקו ההפגנות, והן מושכות עדיין עשרות אלפים וגוררות מאות מעצרים. ביניהם עלו לכותרות במיוחד מפגיני "לילה בעמידה" (Nuit Debout) המתאספים בלילות בכיכר הרפובליקה בפריז, מסרבים לעזוב את המקום, ונקלעים לעימותים קשים עם המשטרה המפנה אותם. ובלילה הבא הם חוזרים לכיכר.
מחאה חריפה זו שואבת את כוחה משילוב כוחות זה בין עובדים וסטודנטים. כאשר לאורך הנשימה ולכוח הפוליטי של הוועדים – ובייחוד של ה-CGT הלוחמני, שהיה בעברו קשור למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, והיום הוא עצמאי – מצטרפות היצירתיות וההתלהבות של הסטודנטים – מתייצב מאבק הזוכה באהדת הציבור מצד אחד, ולא נופל לתמימות פוליטית מצד שני. לחץ זה כבר הוביל לנסיגה מסוימת של ממשלת צרפת מצעדים מסוכנים במיוחד, שהיו כלולים בטיוטות הראשונות של החוק, כמו הקלות על העסקת קטינים או על מעבר כפוי ממשרה מלאה למשרה חלקית. אפשר רק לקוות, כי הלחץ הציבורי והפוליטי יחייבו את הולנד לסגת מהמהלך הנוכחי, בדיוק כפי שנסוג, בעקבות התנגדות חריפה מתוך מחנהו שלו, מהצעתו לשלול את האזרחות מצרפתים שהורשעו בפעילות טרור.
ניתן גם לקוות, בהנחה ששיעור האבטלה יישאר בעינו גם בשנה הבאה, כי הולנד יסיר את מועמדותו לקראת הבחירות הבאות, ויאפשר פריימריז בשמאל.
טל מאיר גלעדי
