לפני שבועיים צוין בארגנטינה מלאות 30 שנה לפיגוע הקטלני במשרדי הקהילה היהודית בבואנוס איירס. בטבח שהתחולל ב-18 ביולי 1994 נהרגו 85 בני אדם, רובם עובדים, גמלאים, אנשי מקצוע, סוחרים קטנים, נשים העובדות במשק ביתן ועוברי אורח. אלפי מאמרים ולא פחות מתריסר ספרים נכתבו אודות הפיגוע, אך טרם פוזר הערפל סביבו. מי עמד מאחורי המעשה? מה היו מניעיו? מי סייע?
במילים אחרות: האם לפיגוע קשר ישיר לסכסוך במזרח התיכון, או שהוא המשך של הטרור הממלכתי ששלט בארגנטינה בשנות הדיקטטורה הצבאית? טרור זה גבה את חייהם של 30 אלף נעדרים, בהם אלפיים יהודים. בקיצור: היה זה מעשה טרור מקומי או זר? או, אולי שילוב בין מקומי לזר? ה"מוסדות היהודיים הרשמיים" יחד עם כל ממשלות ישראל תלו את האחריות על "הפונדמנטליסטים משם", קרי איראן, כמי שעומדים מאחורי הטבח. אך כשישה חודשים לאחר הרצח ההמוני, הליגה הארגנטינית לזכויות האדם שהוקמה במסגרת המאבק האנטי-פשיסטי בשנת 1937, קיימה אירוע ציבורי במרכז הבירה. כל הדוברים באירוע (ואני ביניהם) הצהרנו: "השימוש בחשדות לפיהן הרוצחים הגיעו 'משם' הוא לא יותר מכסת"ח כדי למנוע את חשיפת הרוצחים 'מכאן'".
האומנם איראן אחראית לפיגוע?
אני זוכר היטב ריאיון עם עיתונאי ישראלי ממוצא ארגנטינאי, מריו ויינשטיין, שביום הפיגוע השיב לשאלות מראיין באחת מתחנות הרדיו המרכזיות בבואנוס איירס. בתשובה לשאלה: "האם איראן עומדת מאחוריו?", השיב: "זו העמדה המקובלת על הפוליטיקאים כאן, בישראל. אבל הם עושים לעצמם חיים קלים". עברו מאז 30 שנה וטרם נמצאה הוכחת הזהב לפיה הפונדמנטליזם האיסלמי או איראן מעורבים בפיגוע. לעומת זאת ישנן מאות עדויות המצביעות על כך שמנגנון הדיכוי הממלכתי הארגנטיני, מכוחות המשטרה ועד לשירותים החשאיים, השתתפו בפיגוע ואף פעלו כדי למנוע את גילוי האמת. כבר שנים רבות אני סבור ששירותי המודיעין המקומיים (SIDE) מעורבים במעשה הנפשע.
שירותים אלה הוקמו בימי ממשלת הגנרל פרון בשנות ה-50 על מנת לבלוש אחר פעילי שמאל בתנועת הפועלים, בייחוד בקרב עובדי הרכבת. מאז ועד היום משמשים שירותים אלו המכשיר המרכזי בידי הטרור הממלכתי. ידיהם של אנשי השירות מגואלות בדמם של אלפי חברים שנרצחו. ניתן למלא גיליון "זו הדרך" שלם בתיאור פשעי הארגון ואנשיו.
השועל בלול התרנגולות
כ-40 יום לאחר הפיגוע בקהילה, ב-30 באוגוסט 1994, פרסמתי כתבה גדולה בעיתון "פאחינה 12" תחת הכותרת: "שירותי המודיעין והטבח בקהילה היהודית". בין היתר, הזכרתי שתחת כנפי שירותים אלה מצאו מקלט אנשי הכנופיות הניאו-נאציות האחראים לפשעים אנטישמיים רבים.
מאז עברו כשלושים שנה אך אנשי השירות עושים כל שביכולתם כדי למנוע כל התקדמות בחקירה. אחד מאנשי השירות, אנטישמי רעיל בשם נורברטו סרסולה, אפילו כתב "דו"ח חשאי" לפיו "היהודים עומדים מאחורי הפיגוע". הדו"ח "נחשף" בכתב עת בשם "נקודה מרכזית" היוצא לאור במימון השירותים החשאיים.
התמיהה על חוסר ההתקדמות בחקירה הגיעה אף לעיתון השמרני "לה פרנסה". שניים מכותביו הצעירים, סרחיו מורנו ולאורה טרמינה, פרסמו שורת של כתבות שכותרתן: "השועל בלול התרנגולות". בכתבות שאלו, איך יתכן ששירות המודיעין הממלכתי, הידוע בגלל נטיותיהם הניאו-נאציות של רבים מסוכניו, הוא האחראי לחקירת פיגוע נגד היהודים. כתוצאה מפרסום התחקיר, קיבלו שני הכתבים איומי רצח – שבארגנטינה יש להתייחס אליהם ברצינות רבה. זאת, לאחר שהם חשפו שמות של בכירים בשירות בעלי אידאולוגי נאצית העוסקים בחקירת הפיגוע. אחד מהם, הקולונל חורחה סוליס, הואשם ב-1990 בסחיטה באיומים של בעלי עסקים, ותבע אותם לדין. בין הסוכנים שנחשפו היו אנריקה גיאורלו, אחראי מחלקת אמצעי התקשורת בעת הדיקטטורה הצבאית בשנות ה-70, אשר בעת הפיגוע היה מפקד "הזירה הפנימית" בשירות החשאי; ואנריקה גובה, בכיר לשעבר במשרד החקלאות של החונטה הצבאית, שפיקד על חדר המצב.
המשורר הנודע חואן חלמן התייחס לממצאי העיתונאים בכותבו: "אם השירותים החשאים היו מבצעים נאמנה את עבודתם וחוקרים עד תום מי עומד מאוחרי הפיגוע בקהילה – היו מגיעים לאותם שירותים עצמם".
שמם הרשמי של שירותי המודיעין המקומיים שונה במשך השנים, אך עתה שואף הנשיא חווייר מיליי – ניאו-פשיסט שהתחפש ליהודי – להשיב להם את שמם המקורי (SIDE). השירותים הללו זכו וזוכים במימון ממלכתי נדיב. בעשור ממשלתו של הנשיא קרלוס מנם, 1999-1989, עלותם לאזרחי ארגנטינה הייתה כמיליון דולר ליום. מאז ועד היום אין כל פיקוח אזרחי על פעילותם ואף לא ידועה עלותם למשלמי המיסים.
"סוד מדינה"
מדי כמה שנים, שבה ועולה התיזה לפיה "גורמים מזרח תיכוניים" עומדים מאחורי הפשע. שירותי הביטחון הארגנטינאים אף פרסמו שאזרח לבנוני, שגופתו לא נמצאה בזירה, נהג במכונית מסחרית ובה 400 ק"ג חומר נפץ, ופוצץ עצמו בפתח בניין הקהילה ברחוב פסטר. אך מאז ועד היום – לא הועמד לדין אפילו אזרח זר אחד בקשר לפיגוע. זה לא הפריע לפרסומים דומים נוספים. בדצמבר 2006, למשל, פורסם שקיים "דו"ח סודי" נוסף, פרי חקירה של המוסד הישראלי וסוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (CIA) לפיו מאחורי הפיגוע עומדים המשטר האיראני וחיזבאללה הלבנוני.
החשיפה-כביכול זכתה בכותרות. בעיתון הוותיק "לה נאסיון", המשרת מזה שנים רבות את האינטרסים של הבורגנות, ראה אור מאמר של העיתונאי חורחה אוריין ברי תחת הכותרת: "זה עניין של אמונה, לאו דווקא של עובדות".
במאמרו התייחס הפרשן לממצאים והסביר: "אין בדו"ח כל הוכחה לחלקה של איראן בפיגוע". לעומת זאת, הדגיש, בדו"ח אין כל הסבר מדוע שני השוטרים שעמדו דרך קבע בפתח הבניין כדי למנוע פיגועים, לא הגיעו לעבודה דווקא ביום הפיגוע. לדבריו, "פשע כל כך חמור לא מצדיק להתעלם מהעובדות ובמקומן לעסוק בניחושים". שוב כמו במקרה של העיתונאים הצעירים ב"לה פרנסה", בעקבות פרסום המאמר הופעלו על הכותב לחצים כבדים ואיומים כדי שיחזור בו מטענותיו.
לא ניתן להתעלם גם מאחריות הממסד היהודי הארגנטיני המנסה לטייח את התקדמות חקירת הפיגוע. הממסד מנצל כעת את המלחמה הנפשעת בעזה כדי להפנות את הזרקורים לעבר איראן, החיזבאללה וכל גורם אחר שאינו מקומי.
לדעתי, המפתח לחשיפת זהותם של האחראים לפיגוע נמצא בידי סוכן שירותי הביטחון אנטוניו הורסיו סטיוסו, הידוע בשם חיימה סטיוסו, שהיה האיש החזק בשירותים החשאיים במשך שנים. הוא הועסק בהם בין 1972 ל-2014. סטיוסו ידוע גם בשמות חיימה סטילס, אנטוניו סטילס, אלדו סטילס ועוד. האיש החל את עבודתו שם כפקיד זוטר בגיל 18, בתקופת הדיקטטורה הצבאית בתחילת שנות ה-70, והתקדם בסולם הדרגות.
באחרונה רואיין סטיוסו בשבועון רב-התפוצה "נוטיסיאס" ונשאל: מי פוצץ את בניין הקהילה היהודית? הוא לא השיב, כפי שהיה נהוג בעבר, "אנו חוקרים במרץ ונגיע למי שעומד מאחורי המעשה". ברגע נדיר של כנות הצהיר שאינו יכול למסור פרטים בנושא כי "מדובר בסוד מדינה". אך סטיוסו אינו איש השלטון הראשון המתבטא כך.
שר הפנים פדריקו סטוראני, האחראי לרצח של שני מפגינים בעת דיכוי הפגנת עובדים בצפון ארגנטינה, אמר בריאיון שפורסם ב"פאחינה 12" ב-12 ביולי 2000: "לצערי אנו לא יכולים להתקדם בחקירת הפיגוע בקהילה היהודית – כוחות הביטחון מונעים זאת". עוד הדגיש: "כוחות הביטחון מתנגדים בכל תוקף לחקירת אנשיהם הקשורים בפיגוע".
ישנם קולות אחרים
הנשיא מיליי, המרעיב את עמו ומוכר את ארגנטינה לאינטרסים של הקפיטליזם הברוטלי ביותר, עושה שימוש תדיר בפיגוע לצרכיו הפוליטיים ולשם גיוס תמיכה ציבורית, אשר במציאות יורדת ככל שחולף הזמן. הוא השתתף באירוע המרכזי שערך הממסד היהודי ליד בניין הקהילה ב-18 ביולי האחרון.
אך ישנם קולות אחרים. באותו יום נערך טקס נוסף באולם לשכת עורכי הדין במרכז בואנוס איירס. באירוע זה, ציינו הקרובים של קורבנות הפיגוע 30 שנה למעשה הנפשע. לאירוע נתנן חסות הארגון "היוזמה לחשיפת הטבח חסר-העונש בקהילה היהודית", והשתתפו בו נציגיהן של מפלגות ותנועות השמאל.
באירוע שבו והצביעו על אחריותם של מנגנוני המדינה לטבח. הם קראו לפתיחת הארכיון של שירותי הביטחון בו מצויים מסמכים ועדויות רבים שטרם פורסמו. איראן תוארה באירוע כמדינה תיאוקרטית, הומופובית ורודנית, אך לדידם של פעילי היוזמה, שהגישו דו"ח מיוחד עם מסקנותיהם על הפיגוע, לא הוכח שהיא עמדה מאחוריו. המאבק לחשיפת האמת לא תם ולא נשלם. אמנם תחת הנשיאות של מיליי זה יהיה קשה הרבה יותר, אך זו חזית נוספת במערכה למען חשיפת האמת והצדק נגד חוליי השיטה הקפיטליסטית.
