השביתה ברותם אמפרט שבבעלות הקונצרן המופרט "כימיקלים לישראל" של משפחת עופר נמשכת זה יותר מחודש. "כבר חודש שהעובדים בבית", מסר יו"ר הוועד משה חדד לעיתונאים. "זה כבר לא עניין של התייעלות או כסף. ההנהלה רוצה לשבור את רוחם של העובדים. זו לא התנהלות ראויה. ההנהלה מתנכלת כעת לעובדים שהשתתפו בהפגנות נגד תוכנית ההתייעלות. העובדים בתחושה קשה. יש זוגות צעירים, וחודש אחד בלי הכנסה זו נפילה. יש לעובדים החזרי משכנתאות והלוואות. אבל הם מרגישים שהמלחמה הזאת היא על העתיד שלהם".
הפגנה של עובדי כי"ל בבאר–שבע, 19 במארס 2014 (צילום: מרחב הנגב של ההסתדרות)
בשיחה עם YNET חשפו כמה מהעובדים את תחושותיהם. אמיר, בן 40, נשוי ואב ל-3 ילדים, עובד מזה 18 שנה ברותם אמפרט. "אנחנו כבר חודש לא עובדים", הוא אומר בייאוש. "רותם הוא מפעל שהוא כמו בית בשבילנו. אנחנו נותנים את הנשמה שלנו בעבודה. אם המפעל ייסגר, אומר לילדים שלי לעבור למרכז, כי הנגב יתמוטט". אמיר תולה תקוותיו בהסכם הקיבוצי של העובדים מול ההנהלה, "אם קורה משהו הוועד מגן עלינו. למרות זאת, ההנהלה הודיעה שמפטרים עובדים שנתנו את החיים שלהם למפעל. זה דבר שלא ייעשה". אמיר מתאר כיצד חודש בלי משכורת משפיע באורח קשה על חיי המשפחה. "יש לנו משכנתאות, כספים ללימודים של הילדים עדיין יורדים מהחשבון, ויש את החג שבפתח. ואנחנו תקועים. נאלצתי להשאיל את הרכב של חמי כי נגמר לי הדלק. קשה לנו. הגענו למצבים שלא הכרנו לפני כן. תמיד הסתדרנו לבד. אבל פתאום אין משכורות. כנראה שגם בחודש הבא לא אקבל משכורת. כבר ביקשתי מחמי הלוואה. למרות הכל אני עומד מאחורי הוועד, ואם עוד חודש נהיה מושבתים אז נמתין עוד חודש. כי אני יודע שזה העתיד שלי. אנחנו נילחם".
לא רבים ששים להיחשף בשמם מחשש שההנהלה תתנכל להם בעתיד. "ההנהלה מתנהלת בצורה בריונית כלפי העובדים. המאבק תמיד היה בין הוועד להנהלה בלי לפגוע בעובדים. גם את התלושים של החג חילקו רק אתמול, ברגע האחרון". מספר נ' שעובד במפעל 18 שנה אף הוא. "לפחות נתנו תלושים כך שנוכל לעשות קניות לחג. בהנהלה אומרים לנו שאנחנו בהפסדים, לא יכולים להרשות לעצמנו עובדים, צריך צמצומים. אבל הם עדיין קולטים בכירים, קולטים מהנדסים בחוזים אישיים". "המאבק שלנו הוא מאבק צודק", ממשיך נ'. "אנחנו הפכנו להיות בני ערובה בידי ההנהלה, שמשתמשת בנו במסגרת המאבק שלה מול הממשלה על הכרייה בשדה בריר. היא רוצה להשאיר אותנו במצב הזה. היא מחפשת להיכנס בעובדים ולפגוע בהם. ככה אנחנו מרגישים. גם נ' מספר על המצב הכלכלי הקשה של משפחתו שנוצר בעקבות השביתה, "עוד חודש בלי משכורת ואנחנו קורסים. אין פה הרבה משחקים. אנחנו לא אנשים שיכולים לחסוך. יש לי ילדים קטנים, גנים וצהרונים. המשכורות הולכות על משכנתא ועל הילדים. ההנהלה מתגאה במשכורות הגבוהות שלנו אבל זה לא המצב אצל רוב העובדים".
"בכל פעם אנחנו שומעים שמגיעים להסכם לסיום הסכסוך, אבל בכל פעם זה נדחה". סיפר א', בן 40, שעובד במפעל כבר קרוב ל-20 שנה. "פעם אחת זה בגלל בונוסים, פעם אחרת בגלל מכתבי השעיה לעובדים. אני לא רואה את הסוף של השביתה. בינתיים אנחנו בבית, וכל יום שעובר אנחנו מקווים לחזור לעבודה. הכל נמצא בסימן שאלה. בגלל שאין משכורת הצטמצמנו. למזלי, אשתי עובדת. אז אנחנו מסתדרים עם התלושים לחג. לא יהיו מותרות השנה. רק מה שצריך נקנה. אבל אנחנו נלך עד הסוף עם המאבק הזה".