"הקפיטליזם נושא בקרבו את המלחמה – בדיוק כשם שהענן נושא את הגשם", אמר המנהיג הסוציאליסטי הצרפתי ז'אן ז'ורס שנרצח ב-1914, בטרם פרצה מלחמת העולם הראשונה. השילוב בין מלחמה וקפיטליזם משיא רווחים גדולים לבעלי ההון. ומה שנכון היה בתחילת המאה ה-20 נכון גם כעת בעידן המלחמה והפשיזציה בישראל. בהקשר המקומי ניתן לומר: "ממשלת הימין של נתניהו נושאת עימה את המלחמה – בדיוק כשם שהענן נושא את הגשם".

למשק הקפיטליסטי הישראלי שני עוגנים מרכזיים: תעשיית ההייטק ותעשיית הנשק (או "התעשייה הביטחונית" בשמה הרשמי). על פי נתוני מרכז טאוב, בשנות הקורונה הוסטו השקעות רבות בעולם לכיוון ענף ההייטק, וההשקעות בישראל זינקו בהתאם. גם במהלך מלחמת עזה נרשמו כמה סבבי השקעות חריגים, וברבעון השלישי של 2024 הגיע היקף ההשקעות לכמעט 2.5 מיליארד דולר – רמה הדומה לזו שהייתה ב-2019, לפני המגפה. במילים אחרות: הימשכות המלחמה לא הפילה את ההייטק הישראלי. אף שבשנה האחרונה נסגרו כמה מרכזי מחקר ופיתוח ונרשמו פיטורים בשלוחות המקומיות של חברות בינלאומיות, הענף בכללותו לא נקלע למשבר.

בשנת 2023 העסיק ההייטק כ-12% מהשכירים (בני 25 ומעלה), שייצרו כחמישית מהתוצר והיו אחראים ל-53% מהייצוא הישראלי. בשנים 2018–2023 תרם ההיי-טק ל-40% מצמיחת התוצר בישראל – תוצאה של הגדלת התעסוקה בענף ופריון עבודה גבוה. בהתאם, בשנת 2020 תרם הענף כ-24% מכלל הכנסות המיסים בישראל, ובשנת 2021, הודות לשכרם הגבוה, תרמו עובדי הענף (שהיו אז 11% מהמועסקים במשק) כ-36% מתקבולי מס ההכנסה משכר. מכך ניתן להסיק שעובדים אלה משלמים 50% מס על שכרם לעומת המס הנמוך והאפסי (במקרה של התאגידים האמריקאיים) שמשלמים מעסיקיהם אשר גורפים עשרות מיליארדי דולר מעבודת השכירים.

המלחמה כנראה לא פגעה בהייטק, אבל כן עזרה לתעשיית הנשק להרוויח ובגדול. בעיתונות הכלכלית מכונים יצרני הנשק וספסרי המלחמה המקומיים "הקטר החדש". במילים אחרות: פעילות המשק הקפיטליסטי הישראלי תלויה יותר ויותר ב"תעשייה הביטחונית". אשתקד נרשם שיא בייצוא הנשק הישראלי: כ-15 מיליארד דולר. נתון זה מציב את ישראל במעמד של יצואנית הנשק הגדולה בעולם יחסית לאוכלוסייה.

נכון, יש מדינות שמהן יצוא הנשק גדול יותר. ארצות-הברית היא יצואנית הנשק הגדולה ביותר. לפי נתונים שפרסמה מחלקת המדינה, יצוא הנשק האמריקאי עלה בשנה שחלפה לשיא של כ-318 מיליארד דולר. בין השאר מכרה ארה"ב לישראל במהלך המלחמה בעזה מטוסי קרב, נשק ותחמושת בעשרות מיליארדי דולרים. אך אוכלוסיית ארה"ב מוערכת ב-347 מיליון תושבים (כ-800 אלף דולר יצוא לכל תושב) וזו של ישראל רק כ-10 מיליון (כ-1.5 מיליון דולר ייצוא לכל תושב). יתר על כן, שלושה תאגידים ישראליים, אחד פרטי (אלביט) ושניים ממשלתיים (התעשייה האווירית ורפאל) מופיעים ברשימת 100 יצרניות הנשק הגדולות בעולם (מקומות 27, 34 ו-42 בהתאמה) ולהן עשרות חברות בבעלותן ברחבי העולם. אלביט למשל מעסיקה כ-15 אלף עובדים בישראל ו-6 אלפים ברחבי העולם. שלוש החברות מעסיקות בישראל כ-30 אלף מתוך כ-50 אלף העובדים המועסקים במישרין בענף.

בעקבות הפסקת האש בעזה שהוכרזה ב-11 באוקטובר 2025, הודיעה אלביט מערכות שחתמה על מספר עסקאות משמעותיות, ביניהן עסקה בסך 2.3 מיליארד דולר עם "לקוחה בינלאומית" וכן חוזה של 1.6 מיליארד דולר הכולל מגוון פתרונות הגנה למדינה אירופית. בנוסף נמסר כי החברה זכתה בחוזה נוסף של 260 מיליון דולר לאספקת מערכות הגנה למטוסי חיל האוויר הגרמני. ההנהלה דיווחה על צבר שיא של הזמנות ­- כ-24 מיליארד דולר.

בדוחות הכספיים של התעשייה האווירית לרבעון השלישי של 2025 נרשמו כמה נתוני שיא. גידול של 17% בהיקף המכירות: אלה הגיעו ל-5.14 מיליארד דולר, כאשר ברבעון השלישי לבדו זינקו המכירות ב-24% ל-1.9 מיליארד דולר. במקביל נרשם גידול של 16% ברווח נקי: בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2025, שהיו תשעת החודשים הראשונים הרווחיים ביותר בתולדות החברה, הגיע הרווח ל-484 מיליון דולר. ברבעון השלישי לבדו זינק הרווח ב-34% ל-164 מיליון דולר. גם צבר ההזמנות של החברה גדל ב-6.5% מתחילת השנה והגיע ל-26.5 מיליארד דולר, אשר 72% ממנו מיועדים ללקוחות בחו"ל ולמדינות זרות.

חברת רפאל רשמה ברבעון השלישי של 2025 מכירות בסך 5.2 מיליארד שקל – עלייה של 14.5% – ורווח נקי של 311 מיליון שקל, זינוק של 64.5%. בחישוב התוצאות מתחילת השנה רשמה רפאל מכירות של 14.5 מיליארד שקל (עלייה של 17.6%); רווח נקי של 922 מיליון שקל (עלייה של 67%); וגידול של כמעט 20% בצבר ההזמנות שעלה ל־22 מיליארד דולר. רווחיהן הגבוהים של תעשיות הנשק במקביל להתחזקותו היחסית של ענף ההייטק, שגם הוא משולב חלקית במגזר הביטחוני, דווקא בעת מלחמת השמדה, שימשו מעין כרית אוויר שמנעה מהמשק הישראלי להתרסק תחת הוצאות צבאיות עצומות. הוצאות אלה צפויות אף לגדול משמעותית בעקבות החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו להוסיף 350 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון בעשור הקרוב – זינוק בהוצאות של כ־70% בהשוואה לרמת התקציב בשנים שלפני המלחמה.

המדיניות הניאו-ליברלית והמלחמה

מי שאמור לשאת על גבו את נטל תקציב הביטחון יהיו האזרחים, בייחוד העובדים ובני משפחותיהם. ממשלות הימין – הממושכת בראשות בנימין נתניהו והקצרה ("ממשלת השינוי") של נפתלי בנט ויאיר לפיד – קידמו בעשרות השנים האחרונות מדיניות קפיטליסטית ניאו-ליברלית הגורסת "הקטנה של המדינה", כלומר צמצום בשירותים לאזרח, בייחוד בתחומי רווחה, בריאות וחינוך תוך העמקת הפערים החברתיים. לצבירת ההון של הבורגנות המקומית מסייעות מלחמות, סובסידיות, הפרטות והקלות במס.  

מרשימת המיליארדרים העולמית שפרסם מגזין "פורבס" באפריל 2025 עולה, כי 2024  הייתה "עוד שנה פנטסטית עבור עשירי תבל. וכפי שניתן היה לצפות היא גם אחת השנים הטובות ביותר עבור האנשים העשירים ביותר בעולם אשר צברו כמויות הון חסרות תקדים". ברשימה זו מספר חסר תקדים של מיליארדרים כחול לבן: 50 מיליארדרים בעלי אזרחות ישראלית. ביניהם – מספר מצומצם של מיליארדרים ישראלים בעלי אזרחות כפולה עם פעילות עסקית מקומית בולטת ונכסים בישראל. "פורבס": "זה שיא במספר המיליארדרים הישראלים המופיעים ברשימה היוקרתית של עשירי תבל והם שווים היום יותר מאי-פעם. שווי ההון המצרפי אשר צברו עד עתה נאמד כיום בשיא של כ-250 מיליארד דולר – צבירת עושר מרשימה של כ-50 מיליארד דולר לעומת 2023 (כ-206 מיליארד דולר)".

רשימת המיליארדרים של "פורבס" לשנת 2025 מציגה לראשונה שלושה בעלי אזרחות ישראלית המדורגים בין 100 האנשים העשירים ביותר בעולם. מרים אדלסון, המקורבת למשפחת נתניהו והתומכת בהתנחלויות בשטחים הכבושים, מדורגת במקום ה-56 בעולם; אייל עופר – מקום 68 בעולם; ועידן עופר, שנכנס השנה בפעם הראשונה לצמרת עשירי העולם, היישר למקום 89. האחים לבית עופר, יחד עם אביהם המנוח סמי, בנו את הונם הודות למדיניות ההפרטה של ממשלות ישראל.

על כך כתב גיא רולניק ב"דה מרקר" (7.11.2005): "איפה המיליארדרים הישראלים? אלה שקראו לעצמם 'פורום העסקים', לבשו חולצות טריקו כדי לשדר עממיות ונעמדו מול הכנסת להסביר שהם חרדים לדמוקרטיה, ואז נמנעו מכל פעילות התנגדות משמעותית במשך שלוש השנים הנוראיות שבהן הממשלה דרסה כל מוסד, כל נורמה וכל שומר סף? אנחנו יודעים בדיוק היכן הם היו. הם היו עסוקים בספירת הכסף. תבינו אותם, זו לא ספירת הכסף הרגילה. שלוש השנים האחרונות היו מהטובות ביותר שידעו חברות הענק הישראליות אי פעם. היה נורא קשה לספור את הכסף בשנים האלה, כי היה המון כסף."

כלכלת מלחמה וגידול ברווחים

לא רק תעשיות הנשק ותאגידי ההייטק גרפו הון מהמלחמה. תחת הכותרת "מכלכלת כיבוש לכלכלת השמדה", הגישה המשפטנית האיטלקייה פרנצ'סקה אלבנזה, שליחת האו"ם המיוחדת למצב זכויות האדם בשטחים הכבושים, ביולי 2025 דו"ח המאשים תאגידים רב-לאומיים בעשיית רווחים מהמלחמה הקולוניאלית שישראל מנהלת ברצועת עזה. לפי הדו"ח, יותר מ-60 חברות – כולל תאגידי ענק מתחום ייצור הנשק והטכנולוגיה – מעורבות בתמיכה בהתנחלויות בשטחים הכבושים ובפעולות צבא הכיבוש ברצועה, אותן תיארה כ"טיהור אתני". הדו"ח בן 38 העמודים, מבוסס על יותר מ-200 דיווחים שנתקבלו ממדינות, מארגוני זכויות אדם, מתאגידים ומחוקרים באקדמיה והוצג בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם, בה חברות 47 מדינות.

בדו"ח מסיקה אלבנזה שהסיבה להמשך המלחמה והטבח בעזה היא "כיוון שהם מעניקים רווחים גדולים לתאגידים רבים". היא האשימה את התאגידים בקשרים "פיננסיים ותעשייתיים עם מדיניות ההפרדה הגזעית והמיליטריזם הישראלי". אלבנזה אף דרשה להטיל אחריות משפטית על המנהלים הבכירים של התאגידים בגין הפרות של המשפט הבינלאומי. בין היתר, הצביעה אלבנזה על חברות ביטחוניות כמו "לוקהיד מרטין" האמריקאית ו"ליאונרדו" האיטלקית, משום שנשק שהן מייצרות משמש את הצבא בעזה. כמו כן, צוינו שמותיהן של חברות ציוד הנדסי כבד כגון "קטרפילר" ו"יונדאי" בגלל חלקן בהריסת בתים, שכונות ואף ערים ברצועה ובגדה.

בתחום הטכנולוגיה צוינו שמות של חברות ענק כמו "אלפבית", "אמזון", "מיקרוסופט" ו"איי.בי.אם" שלטענת הדו"ח "מספקות כלים למעקב ולהרס המתמשך בעזה". גם שמה של חברת "פלנטיר" האמריקאית הוזכר בשל אספקת כלי בינה מלאכותית לצבא, אף כי לא נמסרו פרטים על אופן השימוש בהם.

הדו"ח של אלבנזה מוסיף מידע חדש למאגרי המידע של האו"ם לגבי חברות המקושרות להתנחלויות, שהתעדכנו לאחרונה ביוני 2023. הדו"ח כולל שמות חדשים ותיאורים של "הקשרים בין החברות לבין הכיבוש המתמשך בגדה".  למרות שלמועצה לזכויות האדם אין סמכויות משפטיות מחייבות, ממצאים שגובשו בידי האו"ם שימשו לעיתים בהליכים משפטיים בינלאומיים.

גם הבורסה בתל-אביב לוקחת חלק במימון המלחמה והכיבוש וברווחיהם, קובעת אלבנזה, מבלי להיכנס לפירוט רב. היא התייחסה בדו"ח לרווחיות השיא שרשמו תאגידים ישראליים וזרים שמניותיהם נסחרות בבורסה המקומית. שיאני הרווחים בבורסה של תל-אביב הם תאגידי המגזר הפיננסי. "זו הייתה שנה היסטורית לענף הפיננסים, בביטוח אין כרגע סיכון מהותי, בבנקים הסיכונים לא מתממשים ושוק ההון חזק – גם מניות בתי השקעות מכבדות", אמר אחד האנליסטים, אלון גלזר, למיכאל רוכוורגר, כתב "דה מרקר" (2.7.2025). העיתונאי הוסיף: "הקפיצה במניות הבנקים היא חדשות מצוינות לבעלי השליטה".

אחת מחברות הפיננסיים שמניותיהן זינקו בשנה האחרונה היא מיטב השקעות. בין בעלי החברה – האחים אלי וניר ברקת, המחזיקים ב-29% מהבעלות. השם ניר ברקת נשמע מוכר? אכן זה אותו ניר ברקת מהליכוד המכהן כשר הכלכלה והתעשייה, האחראי למאבק ביוקר המחיה, אשר באחרונה רכש מכונית מדגם מרצדס שמחירה יותר מ-2 מיליון שקל. את האפקטיביות בפועלו של ברקת נגד יוקר המחיה חש כל אחד מאיתנו בכיסו ביציאה מהסופר. בינתיים, ברקת ודומיו צוחקים כל הדרך אל הבנק.

על פי "דה מרקר", גזר ברקת בשנה האחרונה קופון של 450 מיליון שקל מאחזקותיו במיטב. אך יש שגזרו קופון שמן הרבה יותר מהזינוק בשווי התאגידים הפיננסיים שבבעלותם ב-12 החודשים האחרונים: אייל עופר, מזרחי טפחות – 5.1 מיליארד שקל; אלפרד אקירוב – 1.2 מיליארד; משפחת המבורגר, הראל – 6.1 מיליארד; משפחת גריפל, מנורה – 3.6 מיליארד; דרורית ורטהיים, מזרחי טפחות – 1.6 מיליארד; וצדיק בינו, הבינלאומי – 1.1 מיליארד שקל – וזו רשימה חלקית.

מדיווחי הבורסה האחרונים עולה כי רווחי חמשת הבנקים הגדולים ברבעון השלישי של 2025 הסתכמו ב-8.7 מיליארד שקל, עלייה של 17.3% לעומת הרבעון המקביל אשתקד.  שנת 2024 הייתה אף היא שנה רווחית במיוחד לבנקים בישראל. נתוני המפקח על הבנקים מראים כי אשתקד הסתכם הרווח הנקי של חמשת הבנקים הגדולים בסכום שיא של כ-30 מיליארד שקל. שיא זה ממשיך את המגמה שנרשמה בשלוש השנים הקודמות, אז רשמו הבנקים רווח נקי מצטבר של 21 מיליארד שקל בשנת 2021; 26 מיליארד שקל בשנת 2022; ו-27 מיליארד שקל בשנת 2023. סכומים אלו היו גבוהים באופן משמעותי מסך הרווחים שרשמה המערכת הבנקאית קודם לכן, כאשר בין השנים 2014 ל-2019 רשמה המערכת הבנקאית סך רווח נקי שהסתכם ב-7 עד 11 מיליארד שקל בשנה.

"חגיגת הרווחים" פקדה גם את ענף הביטוח. רווחי מגדל גדלו ברבעון השלישי של השנה ב-47% ל-535 מיליון שקל. רווח זה מסמן תשואה של 24% על ההון, שהסתכם ב-18.3 מיליארד שקל. הרווח מתחילת השנה הסתכם ב-1.36 מיליארד שקל, לעומת 1.24 מיליארד שקל אשתקד. רווחי הפניקס גדלו ברבעון השלישי ב-6% ל-803 מיליון שקל. משמעות הרווח – תשואה של 29.2% על ההון. מתחילת השנה גדל הרווח ב-35% ל-2.3 מיליארד שקל. החברה מכוונת לרווח שנתי של עד 3.5 מיליארד שקל ב-2028.

אך חרף חגיגת הרווחים, ליותר מחצי מיליון עובדים ציפתה הפתעה מרה ב-1 במאי האחרון. כן, דווקא ביום העובד הבינלאומי, כאשר מאות אלפים בדקו כמה כסף נכנס לבנק ממשכורת אפריל, הם גילו לתדהמתם ששכרם קוצץ ב-3.3 אחוזים ובשנה הקרובה צפוי קיצוץ נוסף של כ-1.2%. במילים אחרות, תוך שנתיים שכרם של מאות אלפי עובדים יפחת ב-4.5%. לפי ההערכות מדובר בגזירה שתעמוד על מאות שקלים ועד אלף שקל בחודש בממוצע אצל כלל עובדי המגזר הציבורי שנועדה לממן את הוצאות המלחמה והכיבוש. מדובר באובדן הכנסה של העובדים של כחמישה מיליארד שקל בשנת 2025, ועל כ-2.6 מיליארד שקל ב-2026. זאת, בעקבות הסכם שנחתם בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ', המתגורר בהתנחלות בשטחים הכבושים בבית שבנה על אדמה פלסטינית פרטית ובניגוד לחוק, לבין יו"ר הסתדרות, ארנון בר-דוד, החשוד בפלילים.

נוסף "לתרומת העובדים", ביצעה ממשלת הימין קיצוץ רוחבי בכמה הזדמנויות בתקציבי המגזר הציבורי – ממשרדי הממשלה, דרך מערכת הבריאות ועד מערכת החינוך, העיריות, האוניברסיטאות ותאגידים ממשלתיים. קיצוצים אלה צפויים לאפשר תוספת של כ-5 מיליארד שקל לתקציב המלחמה והכיבוש, וכ-2.6 מיליארד נוספים בשנה הבאה.

כתולדה מהמדיניות הניאו-ליברלית העקבית הגורסת קיצוצים בהוצאות החברתיות, עד סוף שנת 2022 עלו הכנסות הממשלה על הוצאותיה. מגמה זו נמשכה במהלך השנתיים האחרונות, בעת שעל פי ההערכות באוצר עלותה של המלחמה בעזה הייתה גבוהה מ-220 מיליארד שקל – יותר משליש תקציב המדינה (!).

אך למרות הקיצוצים ועלויות המלחמה והכיבוש, העבירה המדינה אשתקד לחברה הרב לאומית האמריקאית "אינטל" מענק בגובה 1.5 מיליארד שקל, הסכום הגבוה ביותר שהוקצה לחברה כלשהי במסגרת "תקציב קידום השקעות ועידוד התעסוקה" בעשור האחרון. מענק זה בלע 78% מכלל התקציב שהוקצה לפי החוק באותה שנה. זאת לעומת שיעורים שנעו לרוב בין 30% ל-60% מכלל התקציב בשנים קודמות. סכום דומה, 1.25 מיליארד שקל, מועבר השנה לאינטל.

מלחמה, יוקר מחיה וחוסר ביטחון תזונתי  

על פי נתוני ארגון המדינות הקפיטליסטיות הגדולות (OECD), בשנת 2022 המחירים בישראל היו גבוהים ב-31% מהרמה שהלמה את התוצר לנפש במדינה. מאז יוקר המחיה רק עלה וחדשות לבקרים מתפרסמות בעיתונות הישראלית השוואות מחירים של מוצרים שונים, בהם חלב ומוצריו, שמן, סוכר. מההשוואות עולה כי הצרכן הישראלי משלם הרבה, הרבה יותר, עבור אותם המוצרים לעומת הצרכן האירופי או האמריקאי. למשל, בשלוש וחצי השנים האחרונות ירד מדד מחירי המזון בעולם ב-5.7%. אך בישראל עלה מדד מחירי המזון לצרכן ב-16.3%.

כאמור, ביולי 2023, עוד בטרם פרצה המלחמה, דורגה ישראל במקום הראשון ביוקר המחייה בקרב המדינות הקפיטליסטיות המרכזיות. בתחום המזון, הפערים מול העולם גדולים במיוחד: סל מוצרי המזון בישראל יקר בממוצע ב־36% ובמוצרי יסוד מגיע הפער ל-73%. לפי בת חן רוטנברג, חוקרת במרכז המידע והמחקר של הכנסת, אשר הכינה דו"ח מיוחד שהוצג בכנסת, בשבע השנים האחרונות עלה מדד המחירים לצרכן ב-18.9%, מדד מחירי המזון, ללא פירות וירקות, ב-22.8%, מדד מחירי ירקות טריים ב-32% ומדד מחירי פירות טריים עלה ב-53.5%. ונתון נוסף: 62% מהאזרחים דיווחו על הרעה במצבם הכלכלי בתחילת 2025. כך עולה מסקר מיוחד שערכה רשות ההסתדרות לצרכנות, באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה. בסקר נבחן כיצד הגזירות הכלכליות של ממשלת הימין שנכנסו לתוקף ב-1 בינואר האחרון ועליות המחירים השפיעו על מצבם הכלכלי של האזרחים. הסקר נערך לציון יום הצרכן הבין-לאומי המצוין מדי שנה בחודש מרס.

על פי הסקר, 61% מהנשאלים העידו כי מצאו עצמם מוותרים על רכישת מוצרים ושירותים יותר מבעבר בשל עליות המחירים. לא פחות מ-17% העידו כי לפחות במקרה אחד נאלצו לוותר על טיפול רפואי או רכישת תרופות. יותר מעשירית מהנשאלים העידו כי נאלצו לקחת הלוואה למען מימון מחייה שוטפת ולא פחות מ-59% העידו כי רק לעיתים רחוקות הם מצליחים לחסוך בסוף החודש או כלל לא. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בכיס, אלא גם בלחץ הנפשי: 72% מהנשאלים העידו כי הם מרגישים יותר מתח בעקבות עליית המחירים במשק.

היוקר המאמיר פוגע במיוחד בעובדים בעלי הכנסה נמוכה. אחד מכל ארבעה שכירים בישראל הוא עובד המועסק על בסיס שעתי. מדובר ב-915 אלף מתוך כ-3.8 מיליון שכירים. נתון זה עולה מהדו"ח שנתי לשנת 2024 שפרסם משרד העבודה הכולל לראשונה נתונים מפורטים על אודות עובדים שעתיים. עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, חוקרת במרכז אדוה, קבעה: "כפי שמצוין גם בדו"ח, מדובר בהעסקה פוגענית: עובדים שעתיים משתכרים שכר נמוך ביחס לעובדים חודשיים, זכויותיהם הסוציאליות פחותות משמעותית וקל מאד לפטר אותם".

על פי הדו"ח, הכנסתם השעתית החציונית של עובדים שעתיים עומדת על 48 שקל, לעומת 85 שקל בקרב עובדים חודשיים. כ-55% מהעובדים השעתיים מועסקים במשרה מלאה – שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מגדירה כ-35 שעות שבועיות ומעלה, ושכרם של אלה נמוך עוד יותר – 46 שקל לשעה. בכל משלחי היד המוצגים בדו"ח בהם מועסקים עובדים שעתיים בשיעורים גבוהים יחסית, שכרם נמוך מזה של עובדים חודשיים. העובדים בהעסקה שעתית הם ברובם בעלי השכלה נמוכה ושאינה מקצועית, ויש ייצוג גבוה במיוחד לעובדים ערבים ולצעירים (23% מהם בכל קבוצה).

מחקר של הארגון הכלכלי של המדיניות הקפיטליסטיות המפותחות מלמד שישראל מדורגת במקום השני, אחרי בריטניה, עם 23.4% מהשכירים המועסקים בשכר נמוך וציין: "זה נתון מדאיג במיוחד על רקע יוקר המחיה הגבוה במיוחד בישראל", נאמר במחקר. בין 2015 ל-2022 חלה עליה בשיעור העובדים בשכר נמוך בישראל, מ-22% ליותר מ-23%. על פי מרכז אדוה, העלייה בשיעור העובדים בשכר נמוך התרחשה בד בבד עם ירידה משמעותית בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית ועם עליה מקבילה בתמורה למעסיקים: בסוף שנות ה-90, חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית עמד בממוצע על 60%. שיעור זה הגיע לשיא של 63% בשנת 2001. מאז חלה ירידה הדרגתית, ובשנת 2024 שיעור התמורה לעובדים ירד ל-56% – הרמה הנמוכה ביותר מזה 25 שנה. בתקופה זו, מסוף שנות ה-90 ועד 2022, נרשמה גם עלייה בתחולת העוני בקרב משקי בית בהם שני מפרנסים ויותר. מגמה זו מדגישה כי עצם ההשתלבות בשוק העבודה אינה מבטיחה יציאה מעוני. נתח גדול יותר נותר כרווחים בכיסי החברות עצמן ועבר לרוב לידי בעלי ההון.

התרחבות העוני בקרב השכירים והעמקת הפערים החברתיים מולידות תופעות כגון חוסר ביטחון תזונתי. הביטוח הלאומי פרסם בנובמבר השנה את דו"ח הביטחון התזונתי לשנת 2024. עולה ממנו שבמהלך המלחמה חי יותר מרבע ממשקי הבית בישראל באי-ביטחון תזונתי. שיעור זה גבוה בהרבה מהממוצע במדינות הקפיטליסטיות החברות ב-OECD.

לפי הדו"ח, 27% ממשקי הבית בישראל, כמיליון משפחות ובהן 2.8 מיליון בני אדם, כולל כמיליון ילדים, מתקשים להשיג מזון מספק ומזין בשל סיבות כלכליות. בתוך כלל המשפחות הללו, 17% חיות בביטחון תזונתי נמוך ו-10% בביטחון תזונתי נמוך מאוד, עד כדי מחסור משמעותי במזון. בנוסף עולה מהדו"ח כי 25% משקי הבית דיווחו על חוסר נגישות למזון בריא בשל הכנסותיהם הנמוכות המונעות מהם לרכוש מוצרי מזון שאינם פוגעים בבריאות.

עוד עולה מדו"ח הביטחון התזונתי כי קיימים פערים עמוקים בין מגזרים ואזורים בישראל: באי-ביטחון תזונתי חיים: 58% בחברה הערבית; 25% במגזר החרדי; בירושלים ובצפון –  37%. עוד עולה כי  32% מהילדים בישראל חיים במשקי בית הסובלים מאי-ביטחון תזונתי. גם אצל בני הגיל השלישי קיימת מצוקה: 23% מהקשישים בישראל חווים אי-ביטחון תזונתי, אף שהמצב אצלם מעט טוב יותר לעומת המצב באוכלוסיות אחרות. הדוח מציין כי ההשלכות הכלכליות הנובעות מהנתונים יכולות להוביל לפגיעה בפריון, לעלייה בתחלואה ולעלויות עתק למשק. בביטוח הלאומי מזהירים כי מחסור במזון איכותי איננו רק בעיה חברתית, אלא פגיעה ישירה בכלכלה. עובדים שחווים מחסור תזונתי נוטים להיעדר יותר מהעבודה, מתקשים להשתלב בשוק התעסוקה וסובלים מירידה בפריון.

תחת שמי ממשלת הימין, אנשים רבים על סף רעב ותאגידים מרוויחים. יצרני המזון רשמו שיפור ניכר בתוצאות הרבעון השלישי של 2025. קבוצת שטראוס סיכמה את הרבעון השלישי של השנה בזינוק של 43% ברווח ל־146 מיליון שקל. הכנסותיה גדלו בכמעט 10% ל־3.3 מיליארד שקל. שי באב"ד מנכ"ל שטראוס (שהיה מנכ"ל האוצר בשנים 2020-2015) אמור לקבל השנה בונוס של 12 מיליון שקל. המצב אצל רשתות שיווק המזון הגדולות דומה: רווחי ענק. אך כאן קיים פרדוקס: הרווח עולה אבל הקף המכירות יורד. במילים אחרות, לאנשים אין כסף ולכן הם מצמצמים קניות, אבל בעלי הבית מרוויחים ובגדול.

איך מסבירים זאת? העלאת מחירים, כמובן. לדוגמא, לרשת שופרסל שבבעלות האחים אמיר כ-400 סניפים ושליטה משמעותית בענף. לכן משמעות התוצאות העסקיות של שופרסל רחבה הרבה יותר בכל הקשור במחירי המזון, ביוקר המחיה ובאופי התחרות בישראל. הדוח האחרון של שופרסל מציג ירידה של יותר מ-10% בהיקף המכירות – גם סניפים ותיקים ביותר לא מצליחים לשמר את נפח הקניות. אך במקביל לירידה במכירות מציגה שופרסל דווקא שיפור ברווחים: שיעור הרווחיות הגולמית יחסית להון זינק מ-28% לכ-30% אחוזים, עליה של 1.1 מיליארד שקל.

מאבקי עובדים ואוזלת היד של ארגוניהם

בעיצומה של המלחמה גדל מספר ימי השביתה במשק פי 3: מ-266 אלף ב-2023 ל-762 אלף ב-2024, מוסר הדו"ח השנתי של משרד העבודה. הסיבה העיקרית לכך היא שביתת ארגון המורים העל-יסודיים בתחילת שנת הלימודים תשפ"ה, בה היה מעורב מספר רב של עובדים, ולכן אובדן ימי העבודה כתוצאה ממנה גדול במיוחד. השביתה גרמה גם לעלייה של פי 3.4 במספר העובדים השובתים – מ-73 אלף ב-2023 ל-251 אלף ב-2024.

אשתקד פרצו 25 שביתות מלאות שבהן נטלו חלק 251 אלף שובתים, לעומת 16 שביתות מלאות בשנת 2023 בהן השתתפו 73 אלף שובתים. בנוסף התקיימו שלוש שביתות חלקיות בהשתתפות כ־80 אלף עובדים, לעומת 10 שביתות חלקיות בשנת 2023 בהן השתתפו 26 אלף עובדים. 64% מהשביתות היו קצרות, משעתיים ועד יום בודד; 16% נמשכו בין יום לשלושה ימים; ו־18% נמשכו יותר משלושה ימים ועד שבועיים. לפי הדו"ח, בשנת 2024 לא נרשמו שביתות ממושכות במיוחד. כ-56% מהשביתות בשנת 2024 נערכו בתחום תביעות שכר, וכ-86% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק בשנה זו נבעו מסיבה זו. 12% מכלל השביתות היו בשל נסיבות הקשורות בהסכמי עבודה, 8% בתגובה לשינויים ארגוניים, 12% בגלל אלימות ו-12% מסיבות הקשורות בפיטורי עובדים, ביחסי עבודה ובמשמעת; 92% מהשביתות ב-2024 התקיימו במגזר הציבורי, והן אחראיות ל־99% מימי השביתה, לעומת 4% בלבד במגזר הפרטי הכוללת 1% מימי השביתה. בפילוח ענפי נמצא כי 60% מהשביתות המלאות התרחשו בענף החינוך; 4% בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד; 4% במינהל הציבורי והמקומי; ו־4% בענפי אספקת מים, שירותי ביוב ובינוי. 8% מהשביתות התקיימו בתעשייה, שיעור דומה בתחבורה, וכן בענף הפיננסיים והביטוח.

המגמה המסתמנת בשביתות השנה היא של גידול לעומת 2023 ו-2024. שביתות ועיצומים הכריזו השנה, בין היתר, העובדים בבנק הפועלים; עובדי בתי המשפט; עובדי מוסדות חינוך ותרבות בת"א-יפו; הסגל הזוטר באוניברסיטאות; העובדים בנמלי אשדוד וחיפה ובמפעל נשר ברמלה. סביב שירותי סביבה בנגב; עובדים ברשות האוכלוסין וההגירה; בחברת התקשורת פרטנר; מרצי הסגל הזוטר במכללות הציבוריות; עובדי עיריית בני ברק; ואף טכנאים והנדסאים ביצרנית הנשק רפאל. נהגי התחבורה הציבורית שבתו בגלל קיצוץ שכרם במהלך מלחמת איראן ובגלל תקיפות בעלות אופי גזעני. נערכו שביתות ועיצומים, חלקם ספונטניים, של מורים נגד קיצוצי השכר למימון המלחמה והכיבוש.

השביתות והעיצומים פרצו ברובם בגלל עילות דומות לאלה שנרשמו בשנות המלחמה האחרונות. יוצאי דופן היו סכסוכי העבודה שהכריזו ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות חיפה, תל-אביב, העברית, הטכניון ומכון ויצמן נגד ההשלכות של ההפיכה המשטרית. באסיפה שנערכה באוניברסיטת חיפה למשל, 95% מהמשתתפים תמכו בהכרזת הסכסוך "בשל יוזמות החקיקה המאיימות לפגוע בזכויות חברות וחברי הסגל". עוד נאמר בהחלטה כי "יוזמות החקיקה מאיימות לפגוע בחופש האקדמי, במוסדות להשכלה גבוהה, בעבודה המאורגנת, וביכולתם של שומרי הסף ומערכת המשפט לשמור על שלטון החוק ולהגן על זכויות עובדים וזכויות חברי הסגל".

עוד בטרם פרצה המלחמה באוקטובר 2023, ארגוני עובדים רבים והחשוב ביניהם –  ההסתדרות הכללית, הביעו התנגדות להפיכה המשטרית המובילה את ישראל לפשיזם. אך במבחן המעשה, כל ארגוני העובדים כשלו במשימתם הראשונה להתנגד בכל כוחם למלחמה ולהגן על חיי חבריהם וכן במשימה של הגנה על רמת החיים של השכירים ובני משפחותיהם באמצעות מאבק מעמדי נחוש. גיא רולניק כתב ב"דה מרקר" (7.11.2025) לאחר מעצרו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בגין חשדות לשוחד: "עד למעצרו הציפייה שהייתה למפגינים, למוחים ולחלק מהעיתונאים — שההסתדרות תוביל או תיקח חלק ביצירת כוח שיעצור את ההפיכה המשטרית וריסוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל — נראית היום בין נאיבית לפתטית. עדיין אין כתבי אישום והחקירה רק בתחילתה, אבל גודל והיקף החקירה והמעורבות של כל כך הרבה שחקנים בהסתדרות בפרשה מבהירים היטב שלראשי ההסתדרות, כמו אלפי מאכערים, חברי מרכז ואנשי עסקים המקורבים לליכוד, יש כמויות של חמאה על הראש — ואין להם שום עניין, יכולת או כוונה להתגייס לעצירת הפרויקט של חיסול השירות הציבורי ומערכת המשפט בישראל. כמו אילי ההון, כך ראשי ההסתדרות, כפי שנאמר במסכת ברכות: "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר". הפיכה משטרית? מאבק על הדמוקרטיה? זה תבן. אין פה בשר, לא רווחים, לא מריח מג'ובים — אל נצפה שהם ינהמו".

המאמר פורסם בגיליון המיוחד לציון 60 שנה ל"זו הדרך":

https://zoha.org.il/wp-content/uploads/2026/01/ZoHaderekh60.pdf

עוד בנושא: https://zoha.org.il/140580/