מאת מרי דבאס-נאסיף

    איך נתאר את המצב בלבנון ערב הבחירות? במילים ספורות: ארץ השקועה במשבר, הניכר בכל התחומים.

    השילוב בין משבר מעמיק לבין הבחירות הקרבות רק הגביר את הפילוג בין שני המחנות של המפלגות הבורגניות: מחנה הרוב, המאוגד ב"קבוצת ה-14 במרס" והקרוב בעמדותיו לארה"ב; והאופוזיציה, המוכרת בשם "קבוצת ה-8 במרס", ובה הכוחות התומכים בסוריה ובאיראן. מחנה הרוב מנסה לשמור על מעמדו, ואילו האופוזיציה מנסה להרחיב את בסיס תמיכתה, כדי להפוך לרוב – לקואליציה שלטת. שני המחנות נאלצים להתמודד עם מצב פוליטי חדש באזור, ובייחוד עם ניסיונו של הממשל החדש בארה"ב, בראשות הנשיא אובאמה, לשקם את ההגמוניה האמריקאית במזרח-התיכון, וזאת לאחר כישלונו של הממשל הקודם לקדם את "המזרח התיכון המורחב" באמצעות המלחמות הנפשעות בעיראק, בלבנון ולאחרונה – בפלסטין.

    הם נאלצים להתמודד גם עם משבר קפיטליסטי, שהוא מהדורה חדשה של המשבר הגדול הקודם שהחל ב-1929. למשבר הנוכחי השלכות חמורות בעולם הערבי, ובייחוד במדינות המפרץ. השלכות אלה מורגשות היטב בחברה ובכלכלה הלבנוניות. לכך יש להוסיף, שלבנון טרם הצליחה להתאושש מההתקפה הישראלית של קיץ 2006, ומתוצאות המדיניות הניאו-ליברלית של הממשלות השונות, שהחלה ב-1992, ושתוצאותיה ניכרות לכל: חוב העולה על 50 מיליארד דולר, תעשייה במשבר וחקלאות בקיפאון.

שיטת הבחירות האנטי-דמוקרטית

    בחודש אפריל נכנסה לבנון לישורת האחרונה לקראת הבחירות. מספר המועמדים, המתמודדים על 128 מושבי הפרלמנט, מחציתם "נוצרים" ומחציתם "מוסלמים", עולה על 700. אבל שיטת הבחירות בכללותה רחוקה מלהיות דמוקרטית. לבנון מחולקת למחוזות בחירה על בסיס דתי-עדתי, כך שכל עדה אמורה לבחור את "נציגיה" לא על בסיס מצע כלל-לבנוני, אלא על בסיס "הנאמנות לעדה" – קרי: היכולת של הנציג לשמר את הסדר החברתי הקיים. בשל שיטה זו, לאחר הבחירות לא יהיו בפרלמנט סיעות, אלא "מיני-פרלמנטים": כל עדה והפרלמנט שלה. סביר להניח, שכל "מיני-פרלמנט" ישפוט הצעות חוק או יוזמות חקיקה על בסיס "מה טוב לעדה" – במקום לעסוק בשאלה, מה טוב ללבנון, או מה טוב לעובדים הלבנונים. ובמרוץ הזה, כל "מיני-פרלמנט" יחפש נותן חסות בדמות מעצמה אזורית או עולמית, שתיתן משנה תוקף לדרישותיו.

    תכליתה של שיטת בחירות זו, ההופכת את העם הלבנוני לאוסף של עדות, היא להסתיר את הרקע המעמדי ואת הבסיס החברתי של כל מפלגה ומפלגה. החלוקה ל"עדות" ול"דתות" פוגעת בדמוקרטיה האמיתית, וכאמור, מחזקת את הסדר החברתי הקיים. אבל היא גם פוגעת באפשרויות השיקום של המשק הלבנוני, שנפגע קשות במשך שנות מלחמת האזרחים הארוכות, ובייחוד בעקבות המתקפות החוזרות והנשנות של ישראל. המדיניות הניאו-ליברלית, אותה הנהיג ראש הממשלה רפיק חרירי, חיזקה את המגמות השליליות בכלכלה המקומית. המשבר הקפיטליסטי העולמי תורם מצידו להעמקת מגמות אלה.

    ההשלכות המקומיות הישירות של המשבר הקפיטליסטי כבר ניכרות: שובם הביתה של רבבות פקידים בכירים, שהועסקו בארצות המפרץ, המצטרפים לרבבות המובטלים "מבית" בתעשייה ובשירותים. האבטלה תלך ותגבר ללא כל פעולה ממשלתית נחושה, כדי לצמצמה. מול המשבר הגואה, החליטה הממשלה לאמץ את צעדי המדיניות הכלכליים שמציעה קרן המטבע הבינלאומית הכושלת, ובהם – להמשיך בהפרטה ולהכביד את המסים העקיפים (והבלתי צודקים!).

מה מציעים הקומוניסטים?

    המפלגה הקומוניסטית הלבנונית פתחה במערכה פוליטית בתחומי החברה והכלכלה. זאת, כתרגום לשפת המציאות של החלטות הוועידה העשירית. היא אף פרסמה תוכנית פוליטית ומציגה מועמדים מטעמה בבחירות לפרלמנט במחוזות הצפון, הבקעה, הדרום ובהר הלבנון. התוכנית של המפלגה כוללת את חמש הנקודות הבאות:

– שינוי בחוק הבחירות. זאת, כצעד ראשון לקראת רפורמה מעמיקה במערכת הפוליטית הלבנונית. חוק הבחירות החדש יתבסס על ייצוג יחסי של כלל המצביעים, ללא אזורי בחירה וללא חלוקה "עדתית-דתית". שינוי כזה יוביל להקמת מפלגות כלל-לבנונית, ללא קשר למוצא הדתי או עדתי של חבריהן. עוד דורשת המפלגה, ששליש ממועמדי כל המפלגות לבחירות יהיו נשים. 

– רפורמה בתחומי השכר והמיסוי. שינוי בטבלאות השכר והעסקת עובדים בהסכמים קיבוציים, יחד עם הורדה משמעותית בשיעור המע"מ ובמסים העקיפים.

– המדינה צריכה להיות הגורם המרכזי ברווחת האזרחים. הקמת מערך ביטחון סוציאלי ממלכתי, הכולל קרנות פנסיה מקיפות.

– הפרדה של הדת מן המדינה והפרדה של החלוקה העדתית ממנגנון המדינה. חקיקת חוק אזרחות חדש, שאין בו כל סממן דתי-עדתי, והכולל נישואים ושירותי קבורה כשירות ממלכתי הניתן לכלל האזרחים, ללא קשר להשתייכותם הדתית-עדתית.

– חיזוק כל צורות ההתנגדות, כדי להתמודד עם ההתקפות החוזרות ונשנות מצד ישראל (גם במרחביה האוויריים והימיים של לבנון); אחדות הכוחות, כדי לשחרר את חוות שבעה וכדי שישראל תיטול על עצמה אחריות פוליטית וחומרית לאלפי ההרוגים ומאות אלפי הפליטים שהיא גרמה, ובייחוד להרס התשתיות, התעשייה והחקלאות במתקפה הרצחנית בקיץ 2006.

—–

* מרי דבאס-נאסיף היא חברה הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית והאחראית לקשרים הבינלאומיים.