בימים אלה חשים האיראנים ברובם את המשבר הכלכלי על בשרם. בה בעת, הם חוששים לחייהם ולמצב במדינה נוכח המלחמה הפסיכולוגית שמנהלת ממשלת ישראל הפושעת נגד איראן ורטוריקת ההסלמה של המשטר. עבור רוב אזרחי איראן, החלפת הנשיא ושלל ההוראות הריקות מתוכן שפרסמה "ההנהגה" בחודשים האחרונים לא שיפרו במאום את המצב הכלכלי. הם גם לא הציעו תקווה כלשהי לשיפור חייו של מעמד העובדים האיראני. ראשי המשטר, כולל ח'אמנאי והנשיא שמינה, מודעים היטב למציאות זו. האיראנים ברובם מבינים כי על רקע המתח האזורי הגובר וסכנת העימות הצבאי בין הרפובליקה האסלאמית לישראל – פתרון המשבר הכלכלי ועצירת השחיקה ברמת החיים ירדו מעל סדר היום.
בעקבות מעשי הטבח ורצח העם בשטחים הפלסטיניים והמתקפות הרצחניות על לבנון, חותרת ממשלת נתניהו מחרחרת המלחמה בגלוי להביא את אש המלחמה לאיראן, תוך שימוש בנשק אמריקאי נגדה. הלוחמה הפסיכולוגית של ישראל ואיומיה בדבר מתקפה צבאית נגד איראן כבר גורמים נזק רב לכלכלתה פושטת הרגל של הרפובליקה האסלאמית, וכתוצאה מכך פוגעים גם במחייתם של העובדים באיראן. מצב זה מציב בפני הציבור האיראני שאלה חשובה: לשם מה דרדר המשטר את ארצנו למצב כה מסוכן, בו היא חשופה למתקפה צבאית מצד ישראל והאימפריאליזם האמריקאי?
ההימור על "ציר ההתנגדות" נכשל
התשובה לשאלה זו מצויה במדיניותו של המשטר האסלאמי. במשך ארבעה עשורים הנהיג המשטר מדיניות פנים חסרת-צדק, קפיטליסטית ורודנית, ובצדה מדיניות חוץ של "יצוא המהפכה האסלאמית". מדיניות זו שמה דגש בפעילות של "כוח קודס" (הזרוע הבינלאומית הידועה לשמצה של משמרות המהפכה) מחוץ לגבולות איראן, במקביל לגיוס של כוחות איסלאמיסטיים נוספים במסגרת מה שמכונה "ציר ההתנגדות".
מדיניות זו נחלה כישלון. כוחות הפרוקסי האיסלאמיסטיים, שנועדו להרתיע את ישראל וארה"ב מפני מתקפה ישירה על איראן, ספגו מפלות ברורות. בה בעת, חייהם ומאבקם של הפלסטינים נפגעו עמוקות מהכיבוש הקולוניאלי ומרצח העם שמבצעת ישראל.
בשלושת העשורים האחרונים ניהלו זרועותיו של המשטר, תחת הוראותיו הישירות של ח'אמנאי, מדיניות חוץ הרפתקנית ויקרה מאוד שנועדה לגייס בעלי ברית איסלאמיסטיים מחוץ לגבולותיה של איראן. בה בעת, במקום לקדם צמיחה ופיתוח בר קיימא שיטיבו עם האוכלוסייה, קידם המשטר מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית שהפכה את הכלכלה האיראנית לאתר של ביזה ושל צבירת הון בידי מקורבי המשטר ובעלי ההון הגדולים. התוצאה היא – כלכלה פושטת רגל, בה תנודות בשער הדולר ומגזר פיננסי-מסחרי מושחת פוגעים ברווחת העם העובד ומסכנים את האינטרס הלאומי.
עד לאחרונה, הפיצו התקשורת הממלכתית ומפקדי משמרות המהפכה תעמולה מופרזת שהציגה את "ציר ההתנגדות" כמגן וככוח הרתעה נגד ישראל. כעת התגלה לעיני כל שהערכה זו הייתה שגויה באופן עמוק. בתגובה למצב הקשה אליו נקלעו, נראה כי ראשי המשטר מקווים למצוא פתרון באמצעות משא ומתן עם ארה"ב שישיב את מאזן הכוחות האזורי למצבו טרם המלחמה. פתרון כזה, הם מקווים, יבטיח את האינטרסים האימפריאליים של ארה"ב, ימנע מלחמה כוללת עם ישראל ויאפשר לרפובליקה האיסלאמית לשמור על מעמדה כמעצמה אזורית.
הרפובליקה האסלאמית לא תשחרר את פלסטין
ישנם קבוצות פוליטיות ופרשנים מחוץ למעגל הפנימי של המשטר, כולל כמה קבוצות המתהדרות בדגלי שמאל, שטיפחו עד לאחרונה את האשליות לגבי "ציר ההתנגדות". בהתעלמן מההשפעות ההרסניות של המדיניות הניאו-ליברלית של המשטר מבית וממדיניות החוץ הפזיזה המבקשת לייצא את ההשקפות הריאקציונריות של "האסלאם הפוליטי", טענו קבוצות אלה כי "ציר ההתנגדות" יגן על האינטרסים הלאומיים של איראן, על ביטחונה ועל ריבונותה מפני האימפריאליזם האמריקאי.
היו אף שציפו מהרפובליקה האסלאמית, בסיוע "ציר ההתנגדות" ובאמצעות עימות צבאי ישיר עם ישראל, להציל את העם הפלסטיני. זאת במקום לנהוג באחריות ולקדם שלום והפסקת אש כדי לשים סוף לטבח בעזה. לאיזו הצלה יכולים הפלסטינים לקוות ממשטר הרפובליקה האסלאמית, אשר לא מסוגל אפילו להציל את העם באיראן מעוני עמוק ומעוול? סבלו הרב של העם הפלסטיני בשבעת העשורים האחרונים, וכן מאבקם הלגיטימי, האמיץ והנחוש של הפלסטינים לעצמאות, נוצלו בידי הרפובליקה האיסלאמית בבוטות. המשטר ראה בהם אמצעים לקידום חזון "הח'ליפות האיסלאמית" באזור, ולחיזוק שלטונו הסמכותני מבית ומחוץ.
הכישלון הברור של מדיניות "ציר ההתנגדות" מבית היוצר של המשטר התיאוקרטי, יחד עם הצורך הדחוף למנוע מלחמה על רקע המצב האזורי המסוכן, צריכים לשמש לקח עבור השמאל והכוחות הלאומיים המתקדמים. הניסיון האיראני הוכיח פעם נוספת כי הדרך לשינוי פוליטי וכלכלי מן היסוד ולהגנה על האינטרסים הלאומיים אינה יכולה להתממש באמצעות ממשלות או מיליציות ריאקציוניות הנאמנות לתפיסת "האיסלאם הפוליטי".
סוג זה של כוחות ומשטרים איסלאמיסטים ריאקציוניים – מאפגניסטן ועד צפון אפריקה – משתף פעולה באופן ישיר או עקיף עם האימפריאליזם האמריקאי ובעלי בריתו באזור. הוא פוגע פגיעה עמוקה במאבקים העממיים ובמאמצי השמאל והכוחות הלאומיים המתקדמים. בעשורים האחרונים, היעדרם או חולשתם של כוחות עממיים באזור יחד עם עליית ממשלות וכוחות דתיים-ריאקציוניים, מילאו תפקיד מרכזי בהיעדר הפיתוח הכלכלי והחברתי, בשלילת החירות, בהחרפת התוקפנות הישראלית ובערעור השלום.
מתוך הכרה במצב המסוכן ובאיום הגובר של מלחמה אזורית המערבת את איראן, מצביעה מפלגת "תודה" שוב על תפקידו החשוב של השמאל – להגן על השלום. עלינו לשלב ידיים ולבנות מחדש את תנועת השלום באיראן כך שתהיה חזקה ורחבה יותר, ותוכל לעמוד בפרץ מול המלחמה והמיליטריזם. עלינו לעצור את מעשי הטבח באזור ולקדם מאבקים עממיים נגד המשטרים הכובשים והדיקטטוריים, כדי להבטיח חיים בכבוד לאומות ולעמים.
מתוך מאמר המערכת של העיתון "נאמה מרדום" המזוהה עם מפלגת "תודה" – המפלגה הקומוניסטית האיראנית / תרגם מאנגלית: א. בן יאיר
