כשהוקמה לפני חודשים ספורים ממשלת הימין החדשה בראשות בנימין נתניהו, היו שציפו שהרוב הזעום עליו היא נשענה בכנסת – 61 ח"כים בלבד, המינימום הנקוב בחוק – לא יאפשר לה לתפקד. חבלי הלידה של הקמת הממשלה, שיכולתה להעביר חוקים במליאה תלויה בגיוס מלא של חבריה, כללו מופע סחטנות חסרת בושה של שרים וסגני שרים, שזכו בתפקידיהם ביודעם שנתניהו תלוי בקול של כל אחד ואחד מהם.
ואומנם, מצליפי הקואליציה עובדים שעות נוספות, כדי להבטיח שחברי הכנסת ממפלגות השלטון יתייצבו להצבעות, כדי לא לאפשר לאופוזיציה להנחיל תבוסות לנתניהו. לא תמיד הדבר עולה בידם, כפי שראינו בשבוע שעבר, כאשר האופוזיציה הצליחה לזכות בהצבעה טרומית, ברוב של 46 מול 45, ואושרה הצעת חוק שהממשלה התנגדה לה. זו הפעם הראשונה מזה 6 שנים שהצעת החוק שהממשלה מתנגדת לה, מצליחה בכל זאת לעבור בקריאה טרומית בכנסת – עדות לאופייה השברירי של קואליציית נתניהו.
עוד באותו שבוע, ביקשה הממשלה לדחות את לוח הזמנים לאישור חוק התקציב, כדי לאפשר לה שהות "לבשל" את סעיפיו. הדיון – שנמשך עד שעת לילה מאוחרת – הסתיים רק לאחר ששר הכלכלה אריה דרעי נשא דברים באריכות רבה מעל דוכן הכנסת, כדי ששר האנרגיה יובל שטייניץ יספיק לדהור מביתו אל המליאה, לאחר שנשלף ממיטתו, ולהצביע בעד הצעת הממשלה.
אפילו בנושאי מפתח, שנתניהו רואה בהם את עיקרי סדר יומו, דוגמת אישור מתווה הגז המיטיב עם הטייקון יצחק תשובה והחברה האמריקאית נובל אנרג'י – הוא נחל מפלה. לאחר שמספר שרים וחברי כנסת ממפלגתו וממפלגת "כולנו" של משה כחלון, פסלו עצמם מלתמוך בקידום המתווה, בשל ניגוד עניינים – מצא עצמו נתניהו ללא רוב בכנסת.
אולם המצב רחוק מלהיות מזהיר. האופוזיציה אינה מצליחה למצות את יכולתה להכשיל את תכניות הממשלה, וזאת בשל הרכבה המגוון ובשל חולשת הרצון בקרב חלק ממרכיביה. סיעת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, למשל, מצילה לעיתים קרובות את סדר היום הימני. רק בשל תמיכתו של חבר הכנסת חמד עמאר מ-"ישראל ביתנו", הצליחה הממשלה להאריך – על חודו של קול – את הפעלת המאגר הביומטרי. קיים גם שיתוף פעולה בין סיעה זו שבאופוזיציה לבין "הבית היהודי" שבקואליציה, בקידום חוק ההאכלה בכפייה של אסירים פלסטינים שובתי רעב.
אין לצפות מסיעת ימין קיצונית דוגמת "ישראל ביתנו", שישיבתה (הזמנית?) באופוזיציה תגרום לה לשנות את דרכה. אולם על סיעות מרכז דוגמת "יש עתיד" ו-"המחנה הציוני", שבין מצביעיהן מצויים לא מעטים המגדירים עצמם אנשי שמאל, ראוי למתוח ביקורת נוקבת. חברי הכנסת של "המחנה הציוני", למשל, עמדו מנגד בזמן שהליכוד הוביל מתקפה גזענית כלפי חברי הכנסת הערבים במליאה, ויש ביניהם כאלה שהתנגדו להצעת החוק של יוסף ג'בארין (חד"ש, הרשימה המשותפת) שעניינה קידום החינוך הערבי.
על סיעות האופוזיציה להעמיד קו חלופי לזה של הממשלה. במקום להתיישר לצד הממשלה ולגמגם כי "יש נושאים בהם אין ימין ואין שמאל", על מפלגות הנמצאות משמאל למחנה הימין – בעיקר מפלגת העבודה – לגלות אחריות ולהתייצב נגד מדיניותה המסוכנת של הממשלה.
