הצעת התקציב לשנת 2015: אין עתיד עם ביבי ולפיד

הדיונים בהצעת התקציב לשנת 2015 התחילו מוקדם מהצפוי. ממשלת הימין מנסה לקבוע את עקרונותיו מהר ככל האפשר, בייחוד בסוגיות כגון גודל התקציב ("המסגרת"), מגמותיו והחלוקה בין הסעיפים. אבל כבר עתה, אפשר להגדירו כתקציב המשך לתקציב הניאוליברלי הקודם.

2014-01-06_194103

אולם בניגוד לעבר, בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011, רוב האזרחים מבינים הפעם היטב לאן נושבת הרוח. מסקר מכון "מולד" שנערך באחרונה, עולה כי 67% מהציבור סבורים, כי תקציב המדינה לשנים 2014-2013 משרת בעיקר את העשירים. שנישלישים מהציבור השיבו בסקר, כי התקציב הוא "תקציב לא הוגן, שמעדיף את טובת העשירים ופוגע במרבית הישראלים, הנאבקים כדי לשלם את החשבונות שלהם ולתמוך במשפחותיהם". רק 23% מהציבור סבורים כי מדובר ב-"תקציב אחראי".

נראה, כי לא רק שמרבית העם בישראל אינם מאמינים כי יאיר לפיד מקיים את מה שהבטיח לפני הבחירות, אלא שלמעלה ממחצית מהציבור אינם סבורים כי לפיד מייצג אותם. בתשובה לשאלה 'לאיזו קבוצה יש השפעה על החלטות הממשלה בנוגע לתקציב?', השיבו 64%, כי הם סבורים שלטייקונים ולתאגידים יש השפעה פוליטית רבה מדי; 39% ענו כי למתנחלים השפעה פוליטית רבה מדי; 47% מאמינים שלחרדים השפעה גדולה מדי; ו-41% סבורים כי לימין יש השפעה פוליטית מוגזמת.

המתנחלים מקבלים יותר מדי

רוב גדול וחוצה מפלגות רואה במתנחלים "טייקונים שמעבר לקו הירוק". המתנחלים, על פי הסקר, נתפסים כמגזר בעל אינטרסים השונים באופן מובהק מאלה שלהציבור הישראלי הרחב. רוב הישראלים סבורים, כי האינטרסים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים של המתנחלים שונים משלהם, ומאמינים כי המתנחלים זוכים בתקצוב יתר בהשוואה לשאר אזרחי ישראל.

כשנבדקו עמדות הציבור באשר להטבות הכלכליות בהן זוכות ההתנחלויות מהמדינה – בתחומים כגון דיור, חינוך, וכו' – הסתבר כי מספר המתנגדים להטבות עולה על מספר התומכים, וזאת בשיעור ניכר. בסך הכול, בין 30% ל-40% מהציבור הישראלי מתנגדים בנחרצות למתן הטבות והעדפות בתקצוב להתנחלויות.

בין ניאוליברליזם להעמקת הכיבוש

לפני כשנה, בתום מערכת הבחירות לכנסת, כתבנו כאן, ב"זו הדרך" (23.1.2013), כי "המגמה המסתמנת לקראת הרכבת הקואליציה, היא התחברות של מפלגת 'יש עתיד' בראשות יאיר לפיד עם הליכודביתנו, מה שיאפשר לנתניהו לשוב ולהקים ממשלת ימין בראשותו. ממשלה כזו תפעל, כצפוי, להחרפת המצב בשלושה נושאים מרכזיים: תמשיך במדיניות הניאוליברלית, על כל השלכותיה ההרסניות על העובדים; תמשיך בכיבוש ובהרחבת ההתנחלויות, תוך שלילת כל אפשרות של שלום ישראליפלסטיני צודק וברקיימא; ותכרסם פעם נוספת בדמוקרטיה, תוך מאמץ לדחוק את האוכלוסייה הערבית בישראל אל השוליים".

חלפה שנה מאז פורסמו דברים אלה, אשר צפו במדויק את העתיד להתרחש. עתה, יש להוסיף יסוד נוסף לניתוח הפוליטי דאז: הזעם הגובר בקרב האזרחים. אולם בזעם לבדואין די. שאלה מרכזית עדיין נותרה פתוחה: כיצד יתורגם הזעם למחאה המונית נגד הממשלה ומדיניותה.

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2014break/01/G2_2014.pdf