המועד להגשת הערות לתזכיר הצעת החוק "זיכיון ים המלח" שיזם משרד האוצר הסתיים לפני 10 ימים. הוגשו שלוש עמדות ביקורתיות חריפות במיוחד למדיניות הכלכלית והסביבתית של ממשלת הימין. קואליציית ארגוני הסביבה להצלת הים המלח ומרצים באוניברסיטאות הזהירו מפני "הזדמנות היסטורית מוחמצת" ו"הרס מוחלט" של ים המלח; ואילו ההסתדרות דרשה לעצור את ההתקדמות בחקיקה עד להוספת פרק מוסדר ומחייב לשמירת זכויות העובדים של המעסיק הגדול בנגב.

זיכיון ים המלח הוא הזכות הייחודית להפקת מחצבים וכימיקלים שהוענק לראשונה לחברת מפעלי ים המלח הממלכתית ב-1961. הזיכיון יפוג ב-31 במרס 2030. לקראת תום הזיכיון, מקדם משרד האוצר חקיקה חדשה להסדרה עתידית. בין היתר מציע האוצר הקטנה של השטח המוקצה לפעילות הכרייה בכמעט חצי, מ-652 קמ"ר, 3% משטח מדינת ישראל, ל-350 קמ"ר. 

בים מלח משאבי טבע רבים, בהם אשלג, כרום ומגנזיום. כרייתם מניבה רווחים משמעותיים לחברה כימיקלים לישראל (כי"ל) המופרטת, בשליטת בעל ההון הישראלי עידן עופר המתגורר בלונדון. החברה הציגה רווח תפעולי תזרימי של 1.5 מיליארד דולר (כ-5 מיליארד שקל) ב-12 החודשים שהסתיימו בספטמבר 2025. צפוי כי הרווח התפעולי התזרימי שלה יעלה ל-1.8 עד 2 מיליארד דולר (כ-7 מיליארד שקל), אם תצליח לשמור על הזיכיון. יצוין שמשרד האוצר והטייקון עידן עופר כבר הגיעו להסכמות מקדימות שיאפשרו פתיחת מכרז פומבי לגבי הזיכיון. תמורת הסכמתו של עופר, תקבל כי"ל פיצוי כספי של 2.54 מיליארד דולר "עבור הציוד והתשתיות במפעלים".

משאב השייך לציבור

ים המלח הוא משאב השייך לציבור, אך בעשרות השנים האחרונות הוא נוצל כמעט אך ורק למטרת מיקסום הרווחים של התאגיד המופרט ומשפחת עופר. בעשורים האחרונים נשאבו מהים מיליוני קוב של מים. נוצרה פגיעה סביבתית דרמטית בים ובאזור כולו: מפלס הים הולך ויורד בהיקף ניכר – כמטר ורבע בשנה, שטח הים מצטמק, החוף מתרחק והולך, וכמעט כל חופיו רצופי בולענים ובלתי נגישים. המרחב כולו סובל מרמיסת ערכיו הסביבתיים: צלקות של כריית קרקע ועבודות עפר, המלחת שטחים טבעיים והסטות נחלים. חלק משמעותי ממפגעים קשים אלה הוא תוצאה ישירה של פעילות מפעלי ים המלח לאורך השנים. כיום, אזורים שבהם פעלו תשתיות ישנות ננטשו והם עומדים חרבים.

הון ושלטון נגד הסביבה

על הקשר בין ההון והשלטון לבין הפגיעה בסביבה עמד דו"ח מיוחד שפרסם מבקר המדינה במרס 2025. עולה ממנו  כי השרים והפקידים הבכירים במשרדי האוצר, האנרגיה והסביבה וברשות מקרקעי ישראל לא גבו תשלומים על כריית משאבים ושימוש בשטח ולא יודעים מה נעשה בתחומי הזיכיון. זאת על אף שכי"ל חולשת על שטח שגודלו יותר מפי 11 משטחה המוניציפלי של ת"א-יפו.

בידי כי"ל מחצבים ציבוריים אשר לא שילמה עבורם היטל, וכן שילמה עבור שיקום הטבע לאחר חציבתם. למרות שידוע לכל כי פעילות המפעלים מזיקה לסביבה, רק בשנת 2023 החל המשרד להגנת הסביבה למפות את כל התשתיות התעשייתיות הקיימות בתחום הזיכיון ולהן פוטנציאל ליצירת מפגעים סביבתיים. המיפוי העלה כי קיימות 230 תשתיות תעשיות וכי חלקן פועלת ללא אסדרה סביבתית ברישיון העסק או במסגרת רגולטורית אחרת ההולמת את מאפייניהן. המשרד אף לא בדק את האפשרות לגבות היטל הטמנה מהחברה המייצרת פסולת רבה, וכך הפסידה קופת המדינה בין 90 ל-130 מיליון שקל מאז 2007.    

יצוין שמאז שנת 2020 אירעו שמונה אירועי דליפה של חומרים מזהמים מקווי ההולכה בתחום הזיכיון לשמורת הטבע מדבר יהודה. הם גרמו נזק אקולוגי לבעלי החיים.     המשרד להגנת הסביבה כשל גם בהגנה על נכסי טבע בשטח הזיכיון ואחראי למחדלים משמעותיים. למרות שהרגולציה הסביבתית מתקדמת וגם היידע בדבר משמעות הנזקים הסביבתיים, במשך 25 שנה לא טרח המשרד לעדכן את התנאים הסביבתיים ברישיון העסק של מפעלי הברום ובמשך 15 שנה – של מפעלי האשלג, למעט עדכון נקודתי. "אלו תנאים מיושנים, חסרים ומצומצמים, לעומת אלו שנקבעו למפעלים דומים אחרים, והם אינם מתייחסים להיבטים סביבתיים רבים". גם תחנת הכוח החדשה של מפעל הברום זכתה בפטור מתנאים סביבתיים ייעודיים בחסות הרגולטור הסביבתי, למרות שכי"ל התחייבה להציגם בשנת 2009.

המשרד להגנת הסביבה מתעלם כמו-כן מכמויות הענק של הפסולת התעשייתית שמייצרים המפעלים מדי שנה: 15 אלף טונות של בוצה מלחית ושני מיליון טונות פסולת מלח בצד מלח קצור, הנערמים באתרים בתחום שטח הזיכיון. משרד האנרגיה התרשל בתפקידו ולא מילא את אחריותו הציבורית להסדרת פעילות כרייה רחבת היקף של החברה בשטח הזיכיון. ״מדובר במחדל רגולטורי מתמשך ומטריד, בעל השפעות סביבתיות וכלכליות מרחיקות לכת״, קובע המבקר.

יחד עם זאת, בדצמבר האחרון רשמו ארגוני הסביבה הישג: בג"ץ פסק שהמים שמפיקה חברת מפעלי ים המלח בשטח הזיכיון אינם חלק מהזיכיון שניתן לחברה ובגינו היא משלמת תמלוגים, ועל כן עליה לשלם בנפרד דמי מים בגין מים אלה. להערכת העותרים מדובר בתשלום בסך כחצי מיליארד שקל בגין השנים 2030-2017.

ההתנגדויות לתזכיר החוק שהגישו ההסתדרות, ארגוני הסביבה והחוקרים באוניברסיטאות מנומקות היטב ונכונות עד מאוד. חבל רק שהם לא הציעו את הפתרון המתבקש: להוציא את המשאב הציבורי מידי בעלי ההון ולהחזיר אותו לידי המדינה – לטובת הסביבה, לטובת כלל האזרחים ולטובת העובדים. ח"כ עופר כסיף (חד"ש) דרש לפני שלוש שנים לבטל את הפרטת ים המלח. ח"כ כסיף, שיזם את הדיון בכנסת, הדגיש: "אין להאריך את הזיכיון העתידי של מפעלי ים המלח ויש להחזיר את המשאבים הללו לידי המדינה".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142934/