"יד ושם" חונך את תיאטרון "לגעת בזיכרון", שיציע חוויית תיאטרלית חדשה וייחודית בהר הזיכרון בירושלים. "התיאטרון, שמחזותיו מבוססים על אוספי רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, יאפשר לצופה חיבור אישי לסיפוריהם של שורדים וקורבנות השואה באמצעים אנושיים, מוחשיים, חווייתיים ומרגשים", נמסר.

על בימת התיאטרון יעלו מחזות מקוריים: "לאו האס – צייר האמת והשקר"; "ונתנה תוקף – עוצמת הרוח היהודית"; ו"האוצרת", העוסק בהעברת סיפור השואה של יהודי צפון אפריקה מדור לדור. במחזה "לאו האס – צייר האמת והשקר", מקבל ב-1961 האמן הקומוניסט שורד השואה, אז בן 60, המתגורר בברלין המזרחית מכתב מרעיש: בירושלים עומד להיפתח משפט אייכמן וציוריו עומדים להיות מוצגים כ"עדויות בשפת האמנות" במשפט עצמו.

המכתב שולח את לאו במסע-לאחור אל סיפור חייו הבלתי-ייאמן: הוא מספר לבנו המאומץ טומי על נעוריו, על לימודי האמנות באקדמיה, על הנגינה בפסנתר ועל ביטחונו: "היד המנגנת תפרנס אותי, אבל היד המציירת – עוד תציל את חיי!". בהמשך מספר לאו לטומי על המשטר הנאצי והכיבוש שבא בעקבותיו אשר שינו הכול; על גטו טרזין אליו גורש ועל חיי התרבות העשירים שמצא בו; על הנער המחונן פטר גינז; ובעיקר – האס חווה מחדש מול עינינו כיצד צייר בלילות את הזוועות שראה במשך היום: ציורי אמת אל מול ציורי השקר שנאלץ לבצע עבור הגרמנים.

קורות חייו של האס מספיקות לכמה גלגולי חיים: הוא נאלץ לצייר סקיצות לסרט התעמולה הנאצי "טרזינשטט – מתנת הפיהרר ליהודים"; ניסה להבריח את ציוריו; נחקר בידי אדולף אייכמן עצמו ונשלח לאושוויץ; צייר דיוקנאות עבור יוזף מנגלה; וצורף כזייפן למבצע הגדול ביותר בהיסטוריה של זיוף שטרות כסף – "מבצע ברנהרד". ואחרי כל אלה, מציג המחזה את השאלה: האם לאחר המלחמה יצליח האס למצוא את אוצר הציורים שהחביא יחד עם חבריו? מעל לכול, "לאו האס" הוא מחזה על ההכרח לתעד עבור עיני העולם את מה שכמעט אינו ניתן לתיעוד. את המחזה כתב אורן נאמן, הבימוי של מורדי גרשון והשחקן הוא רודיה קוזלובסקי.

לאו האס היה צייר, מאייר וקריקטוריסט קומוניסט יהודי-גרמני. בוגר האקדמיה לאמנות בקרלסרוהה והאקדמיה לאמנות בברלין.  בשנים 1938-1925 התגורר בווינה ובאופווה והתמקד בציור דיוקנאות. בשל פעילותו במפלגה הקומוניסטית נעצר ב-1939 וגורש למחנה העבודה ניסקו. משם נשלח לעבודות כפייה באוסטרָוָוה. בספטמבר 1942 גורש לגטו טרזינשטט. בגטו הועסק במחלקה הטכנית, בה אולצו האמנים ליצור חומרי תעמולה עבור הגרמנים.

בהסתר, יחד עם אמנים אחרים, צייר את המציאות בגטו. בעקבות ביקור הצלב האדום בטרזין בקיץ 1944, הואשמו הציירים בהברחת יצירותיהם ה"שקריות" אל מחוץ לגטו. האס נעצר עם קבוצת האמנים ונשלח לכלא ב"מבצר הקטן", שם סבל מסכת עינויים קשה. באוקטובר 1944 שולח לאושוויץ ומשם, לאחר כחודש, לזקסנהאוזן. במחנה זה גויס ל"מבצע ברנהרד" לזיוף שטרות כסף, שמטרתו הייתה למוטט את כלכלות בעלות הברית. בפברואר 1945 שולחה קבוצת זייפנים למאוטהאוזן ולאבנזה, שם שוחררה.

לאחר המלחמה חזר האס לטרזין, שם מצא כ-400 מציוריו המוחבאים. משם עבר להתגורר בפראג והיה עורך עיתון וקריקטוריסט. ב־1955 עבר לברלין המזרחית, שם כיהן כפרופסור לאמנות, עבד בתעשיית הסרטים ופרסם קריקטורות ואיורים בעיתון "נוייס דויטשלנד". עיתון זה היה במשך 43 שנים ביטאונה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי ששלטה ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. עיתון השמאל שבבעלות עובדיו מוסיף להופיע בברלין עד ימינו.

היצירות ממחנה העבודה ניסקו הן עדות נדירה על אחד ממנהיגי האסירים. הדיוקנאות שנוצרו בגטו טרזין הם בעלי אופי קריקטוריסטי. על מקצתם הוסיף האמן בתחתית הדף סימן זיהוי (אטריבוט) המעיד על הדמות המצוירת. האנשים המצוירים הוסיפו ברובם את חתימתם על גבי דיוקנאותיהם. דיוקן צבעוני ממאוטהאוזן מתעד את הנס לנטל, חברו של האס מקבוצת זייפני הכספים. באוסף יד ושם נמצאים 21 דיוקנאות פרי יצירתו של לאו האס.