מאת א"ד
"חזרה לרפובליקת בננות" – זו השורה התחתונה של הכרוזים שהפיצו בשבוע שעבר ברחבי הונדורס פעילי שמאל, אנשי איגודים מקצועיים וסטודנטים המתנגדים להפיכה הצבאית, שהדיחה את הנשיא הנבחר חוסה מנואל סלאיה. רפובליקת בננות הוא כינוי גנאי, הנפוץ למדי בשפה העברית, כדי לתאר משטר כושל ומושחת המאופיין בהיעדר דמוקרטיה, בחוסר יציבות, בריכוז העושר בידיים מעטות, בשחיתות, בשימוש בצבא לדיכוי העם ובהתערבות בוטה מצד האימפריאליזם האמריקאי. בקובה של טרום המהפכה הסוציאליסטית, נהוג היה להצביע לעבר שגרירות ארה"ב ולציין: "שם מתקבלות כל ההחלטות".
מקור הביטוי "רפובליקת בננות" במדינות מרכז אמריקה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ובראשן הונדורס. בהונדורס אקלים ואדמה פורייה, המתאימים לגידול בננות. אך הייתה זו מדינה מושחתת, שנשלטה בידי קבוצה קטנה של אוליגרכים בעלי אדמות, שנעזרו בכוחות צבא שהפעילו טרור כלפי העובדים והאיכרים. מיעוט של בעלי ההון בהונדורס שלט על אוכלוסייה ענייה ובלתי משכילה. את העובדות האלה ניצל תאגיד אמריקאי בעל משאבים כספיים רבים וכושר ארגון בשם "חברת הפירות המאוחדת" ("יונייטד פרויט"). התאגיד קיבל מממשלות הונדורס את הזכויות לעבד את הקרקעות הפוריות והקים מערכת לייצוא בננות. התאגיד השתלט באופן הדרגתי על כלכלת הונדורס, ובסיוע כוחות ביטחון פרטיים, דיכא ניסיונות של העובדים
ושל האיכרים להתארגן נגדו. התאגיד השתלט גם על הפוליטיקה המקומית. בשנת 1910, סירב נשיא הונדורס דאז לתת לתאגיד הקלות מס. בתגובה, שכר התאגיד שכירי חרב, שהדיחו את הנשיא המכהן לטובת נשיא ממונה, אשר ויתר לתאגיד על תשלום מסים ל-25 שנה. נשמע מוכר? ב-28.6 נעצר הנשיא חוסה מנואל סלאיה בידי הצבא וגורש מארצו.
עם חטיפת הנשיא וגירושו מהמדינה, פרצו הפגנות ומחאות. השביתה הכללית והשביתה בכל המוסדות להשכלה הגבוהה נמשכות בעת כתיבת שורות אלה.
העילה להפיכה הייתה רצונו של הנשיא לערוך שינויים בחוקת המדינה באמצעות משאל עם. למרות התנגדות עזה למהלך בקרב חברי מפלגתו, בקונגרס, בצבא ובבית המשפט העליון במדינה – החליט סלאיה לקיים בכל זאת את משאל העם בדבר הרפורמה החוקתית. בית המשפט העליון פסק כי למשאל העם לא יהיה תוקף חוקי. בשבוע שקדם להפיכה פיטר סלאיה את מפקד הצבא, הגנרל רומיאו וסקס, לאחר שזה סירב לסייע לו בעריכת משאל העם ואיים בהפיכה.
סלאיה אמר בראיון לעיתון הספרדי רב התפוצה "אל פאיס", שעות ספורות לפני ההפיכה, וכאשר הידיעות אודותיה היו נחלת הכלל, כי אין לו כל כוונה להתמודד מחדש לנשיאות. למרות זאת, מפלגות האופוזיציה טוענות, כי משאל העם נועד להשאירו בתפקיד גם לאחר הבחירות הכלליות שנקבעו לנובמבר. הנה עוד כמה מתשובות הנשיא לשאלות הכתב הספרדי:
אינך איש שמאל, מפלגתך היא מפלגה שמרנית, ובבחירות הצגת את עצמך כשמרן…
נכון מאוד, באתי מהמגזרים השמרניים ביותר של הונדורס.
ועכשיו אתה ניצב בקוטב ההפוך…
אני חייב להודות, שרציתי לבצע כמה שינויים מבפנים, בתוך השיטה הניאו-ליברלית. אבל זה בלתי אפשרי. בעלי ההון אינם מוכנים לוותר ולו על סנט אחד. הם חומדים את כל העושר ואינם מוכנים לוותר. הדרך היחידה לקדם שינויים חברתיים היא לקרוא לדגל את העם.
מי עומד מאחורי ניסיונות ההפיכה?
לצערי, כל מנגנוני המשטר הקפיטליסטי: הצבא, המפלגות הגדולות, בית המשפט העליון. כולם גויסו, כדי למנוע את השינויים החברתיים הנחוצים.
כאמור, כמה שעות לאחר שהתראיין, גורש סלאיה ממולדתו. סלאיה סיפר מאוחר יותר, כי התעורר במיטתו לקול יריות. הוא הוסיף כי נחטף בידי חיילים, ואישר ששומרי ראשו נאבקו בחיילים במשך חצי שעה אך לשווא. סלאיה חזר והדגיש כי הוא עדיין הנשיא של הונדורס וקרא לעם להגן על הדמוקרטיה בדרכי שלום.
עם פרסום דבר הדחתו האלימה של הנשיא, הציבו תומכיו בריקדות ברחובות עיר הבירה וחסמו את הגישה לארמון הנשיאות. המחסומים המאולתרים נבנו מצמיגים, דוכני עיתונים וקורות מתכת. עם תחילת ההפגנות הכריז "נשיאה בפועל" של הונדורס, מינוי של הצבא, רוברטו מיצ'לטי, על עוצר כללי ברחבי המדינה. במקביל ננקטו צעדים לדיכוי החירויות הדמוקרטיות: מעצרים וחיפושים אחר ראשי ערים, פעילי שמאל ואנשי רוח. נמסר, כי בהפגנות נהרגו לפחות שלושה מפגינים ועשרות נפצעו.
אמריקה הלטינית מגנה וארה"ב מגמגמת
מייד עם היוודע דבר ההפיכה, גינו כל מדינות אמריקה הלטינית את המעשה. ממשלת קובה כינתה את ההפיכה מעשה "נפשע וברוטלי" וקראה לבודד את המשטר החדש. בהצהרה שפרסם ידידו הקרוב של סלאיה, הוגו צ'אבס, נשיא ונצואלה, נקרא נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, "להכריז על התנגדותו להפיכה ולהורות לכל מי שמעורב בה לחדול ממעשיו", והוסיף: "מי שעומד מאחורי ההפיכה היא הבורגנות. אלה בעלי הון הרוצים להפוך את הונדורס לרפובליקת בננות". ארגון מדינות אמריקה הציב למבצעי ההפיכה בהונדורס אולטימטום של 72 שעות להחזיר את הנשיא המודח מנואל סלאיה למדינה ולתפקידו, ולא – היא עלולה להיות מושעית מהארגון. מזכ"ל הארגון, חוזה מיגל אינסולזה, כינה את האירועים בהונדורס "הפיכה בסגנון הישן שסברנו שאינו קיים עוד". למעשה שום מדינה לא הכירה בממשלה שהוקמה על כידוני הצבא, ומדינות רבות מאמריקה הלטינית ומערב אירופה הוציאו את שגריריהן מהמדינה "להתייעצויות דחופות".
בין המגנים את ההפיכה הצבאית היה ממשל אובאמה. אבל יש לציין, שאובאמה היה בין המגנים האחרונים. שלושה ימים לקח לנשיא האמריקאי הנמרץ לפרסם הודעת גינוי רשמית. בהודעה הראשונה קרא הבית הלבן "לכל המפלגות לשמור על כללי המשחק הדמוקרטיים", אך לא כלל דרישה להחזיר את סלאיה לכס הנשיאות. למחרת, פרסמה מזכירת המדינה הילרי קלינטון הודעה חריפה יותר, אבל המילה "הפיכה צבאית" אינה מוזכרת בה, וגם הדרישה לחזרתו של סלאיה "נשכחה". האם ארה"ב מסכימה שיש להחזיר את סלאיה לשלטון? במסיבת עיתונאים קראה קלינטון "להחזיר את החיים הדמוקרטיים להונדורס", אך סירבה להתייחס לדרישה מפורשת להחזרת הנשיא לתפקידו.
מדוע קשה כל כך לממשל ארה"ב לדרוש את החזרתו של סלאיה לשלטון? אולי מפני שהוא ידידם של המנהיגים המתקדמים של אמריקה הלטינית ודורש רפורמות חברתיות בארצו? או בגלל שארה"ב, בסופו של דבר, קשורה בהפיכה ומנסה לסחוט מהנשיא המודח "עסקה", לפיה הוא ישוב לארצו, אבל במעמד של "אזרח חופשי", ולאו דווקא של נשיא? הדבר היחיד שאפשר לומר לזכות אובאמה, שהוא לא פרסם הצהרת תמיכה בקושרים, כפי שעשה קודמו, ג'ורג' בוש, שפירסם הודעת תמיכה ב"הדחתו" של הנשיא צ'אבס בעת הפיכת הנפל שאירעה בוונצואלה ב-2002.
"אם האוליגרכים שוברים את כללי המשחק כפי שעשו – לעם מותר להתנגד ולהיאבק, ואנחנו תומכים בהם" – הדגיש צ'אבס. גם מנהיג המהפכה הקובנית, פידל קסטרו פרסם בעיתון המפלגה הקומוניסטית "גראנמה" טור, בו הוא הגדיר את ההפיכה בהונדורס כפאשיסטית. עוד גולל קסטרו את קורות ההפיכה והדגיש "אם ההמונים ינהלו מאבק נחוש, לא תהיה לקושרים דרך אחרת אלא להסתלק מן השלטון".
