מאות פסיכולוגים, רנטגנאים ועובדים סוציאליים, וכן סטודנטים לעבודה סוציאלית ופסיכולוגיה, התכנסו ביום שישי שעבר, 1 בינואר, בכיכר רבין בתל אביב להפגנת מחאה נגד הסכם השכר המעודכן למגזר הציבורי, שסוכם לאחרונה בין הממשלה להסתדרות (על ההסכם ר' גיליון "זו הדרך" הקודם, עמ' 3).
מפגינות נושאות מטריית מחאה בהפגנה שנערכה ביום שישי האחרון, 1 בינואר, בכיכר רבין (צילום: 'עתידנו – למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל')
התנועות שארגנו את המחאה הן של העובדים הצעירים ושל הסטודנטים במקצועות הטיפול, היוצאים לא רק נגד הממשלה אלא גם נגד ראשי ההסתדרות וראשי הארגונים היציגים שלהם שבמסגרתם הם פועלים. הם מסרו לעיתונאים: "לא נסכים להשלים עם ההסכם שנחתם מעל ראשינו ושלא מייצג נאמנה את דרישות ורצונות העובדים והעובדות בשטח במקצועות אלה. ההסכם שעתיד להיחתם אינו הסכם 'היסטורי' כדברי השר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. ההסכם הוא תעודת עניות לממשלה ולהסתדרות ביחסם לעובדים בעלי השכר הנמוך, והוא פוגע בזכות הציבור לחיי רווחה ובריאות ולקבלת טיפול מקצועי, איכותי, במימון המדינה".
המפגינים קראו קריאות רבות, וביניהן: "שינוי טבלת השכר, כבר היום ולא מחר!"; "עובד קשה ולא מרוויח, משהו פה מסריח"; "מ-א-ב-ק, השכר שלי נשחק!"; "לא מתפשרים על פירורים – את העובדות מתגמלים"; "גם בגשם וגם בקור את השקט לא נשמור" ו"כחלון – כחלון מה יהיה? דורשות שכר טוב בהווה!".
אחת הנואמות המרכזיות בעצרת ההפגנה הייתה העובדת הסוציאלית ענבל חרמוני, מראשי "עתידנו – למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל". בשיחה עם "זו הדרך" אמרה חרמוני: "קיימת התמרמרות רבה בקרב
סוציאליים ועובדים נוספים לגבי ההבנות שהושגו בין כחלון לניסנקורן ושאמורות להיות בסיס להסכם השכר במגזר הציבורי. אף ועידת איגוד העובדים הסוציאליים התכנסה השבוע בשל חששות כבדים בקרב חבריו שההבנות לא בדיוק מקדמות את מעמדנו. אנו מברכים על התוספות שהושגו – אבל זה לא מספיק. הן בקושי מפצות על יוקר המחייה. באוצר מספרים לנו שהתוספות ידביקו את קצב עליית המדד הנמוך. אבל כל שכיר יודע שיוקר המחיה עולה מהר יותר מהמדד ומהשכר".
חרמוני הדגישה: "תקוותנו היא שטרם חתימה על ההסכם, קולנו יישמע והקריאות שלנו יבואו לידי ביטוי בהסכם הסופי. לכן, מיהרנו לקרוא להפגנה, חרף תנאי מזג הקשים והידיעה שהפגנה המתארגנת בהתראה כה קצרה, שלושה ימים מראש, יכולה להיכשל – אך בכל זאת הצלחנו לכנס מאות עובדים זועמים". "זו לא הפגנה בה משתתפים רק עובדות ועובדים סוציאליים. אמנם היינו הראשונים שקראנו לקיימה, אך מגזרים נוספים הצטרפו, ואנו מקווים ששיתוף הפעולה בינינו יימשך. עבורנו זה הצעד הראשון של עשייה משותפת, אבל בהחלט לא האחרון", סיכמה ענבל חרמוני.
