רעש בלתי נסבל, עבודות בנייה ופועל בניין המתחיל את יום עבודתו כלולים בסצנת הפתיחה של סרטה החדש של ענת מלץ "נדל"ן סיפור אהבה". בולמוס הבנייה, הריון מתקדם ויוקר המחייה מאלצים את אדם ותמרה, זוג תל אביבי צעיר בשנות ה-20 או ה-30 לחייו, למצוא פתרון דיור במטרופולין הצפוני חיפה. אדם בן העיר חיפה ממאן לחזור אליה ולהתמודד עם אמו הביקורתית שגם מרבה לעלוב בו. אך מחירי הדיור בחיפה קוסמים לזוג הצעיר.
לפני למעלה מעשור הוציא משבר הדיור בישראל מאות אלפי ישראלים לרחובות ב"מחאת האוהלים" (2011). המחאה התעצמה ואיימה על שלטונו הניאו-ליברלי של נתניהו. לכן נאלץ לשחרר למעלה מאלף אסירים פלסטינים תמורת החזרתו של החייל החטוף גלעד שליט, חמש שנים לאחר שנפל בשבי. כדי להסב את תשומת הלב ולפרק את המחאה, הוביל נתניהו בבחירות 2015 את הקמפיין "הערבים נעים בכמויות" לקלפיות.
מה נשאר ממחאת הדיור – ועדת טרכטנברג? מחיר למשתכן? ממשלות ישראל לא נדרשו לסוגיה באופן מכוון, שכן הכנסות המדינה מעסקות נדל"ן גבוהות מאוד. בפועל מציעה הממשלה לציבור הרחב כמה אלפי דירות במחיר למשתכן, עליהן נאבקים זוגות צעירים בעלי אמצעים. היתר נעשקים בשוק השכירות הפראי המתרחב משנה לשנה.
תל אביב השוקקת שבה שולטים טייקוני נדל"ן קורסת תחת מיזמי בנייה ושכר דירה חונק. ולמרות זאת התושבים עושים כל שביכולתם כדי להישאר בתחומי העיר ולהנות ממה שיש לה להציע. כתמונת תשליל מוצגת חיפה, העיר הצפונית, באופן סטריאוטיפי כעיר הררית, זקנה ומשעממת, המציעה פתרון דיור למשפחות צעירות. שוק הנדל"ן עוד לא טרף את חיפה והפערים בדמי השכירות בינה לבין ערי גוש דן עודם משמעותיים.
הזוג הצעיר, גיבורי הסרט, מצוי כאמור בשלבי הריון מתקדמים. הם נוסעים ברכבם החבוט ורבים על צריכת סמים קלים או על העיר בה יתגוררו. אדם פשט את הרגל עם בית קפה שכשל. מאז הוא שליח וולט המשוטט בלילות ברחובות תל אביב ומספק משלוחים לעשירון העליון, תמרה היא מעצבת גרפית ומאיירת הנאלצת לעבוד בשלוש עבודות רק כדי לשרוד (נשמע מוכר?). תמרה אינה בקשר עם אמה המתגוררת בפריס עם בן זוגה. הקשר ביניהן עלה על שרטון בעקבות מערכת יחסיה עם אדם. לקראת סופו של הסרט, מגיעות מערכות היחסים בין אדם ותמרה לבין אמה לנקודת איזון והשלמה.
עשרות כתבות פורסמו לאורך השנים על אודות תוכניות דיור ציבורי מעוררות השראה בערים הגדולות בעולם (אמסטרדם, וינה ואחרות). אך הדיור הציבורי בישראל נותר מוזנח ומופקר ומה שנשאר ממנו מכרסמת הממשלה. שר השיכון גולדקנופף, האחראי לדיור הציבורי, מקדם בעיקר פרויקטים עבור המגזר החרדי.
על רקע המחאות שהתרבו בשנים האחרונות לשמירה על עקרון הפרדת הרשויות, נגד המלחמה ונגד פיטורי ראש השב"כ, נדחקה מחאת הדיור לתחתית סדר היום החברתי. הדיון הציבורי בנושא מסתכם לרוב באנחה ובהשלמה עם המצב הקיים. הוגי הניאו-ליברליזם שכנעו את הציבור שאין פתרון למשברים הקפיטליסטיים וכי המצב הנוכחי הוא המצב האפשרי היחיד. האמנם המצב חייב להיות כך? כלום אין פתרון?
"לנצח נחיה בשכירות" אומר אדם לתמרה. אכן, עשרות אלפי משקי בית בישראל חיים "לנצח" בשכירות. הגישה הרוקנרולית, הילדותית של אדם משככת את החרדה של היעדר בית יציב. זה נראה רומנטי בעיניו, על אף שתמרה רומזת לו שוב ושוב כי הם אינם יכולים להמשיך לחיות כך. הסרט של ענת מלץ מוקדש לנושא חשוב. המצוקה של עשרות אלפי זוגות הצעירים כמעט שאינה מקבלת ביטוי תרבותי או ציבורי. מספיק לצפות במהדורות החדשות או לקרוא עיתונים כדי להיווכח כי אין כתבות על מצוקת דיור, אך יש כתבות רבות על תשואות בעלי נדל"ן. בכוחם של קולנוע וספרות לבטא מחאה ואפילו מחאה נוקבת.
סרטה של מלץ מבטא את מצוקת הצעירים הרבים שאינם בעלי דירות. אך אם וכאשר יתקיימו בחירות כלליות דמוקרטיות, כלום תטפל ממשלה חדשה שתקום במשבר הדיור? האם תנסה לשכך ולו במעט את המצוקה המחריפה של מעמד העובדים הישראלי?
