מאמרים מדיניות
מאת א. גת
במקום לעשות שימוש במושג המפורש "רצח", בוחרים הפרשנים לדבר על "מבצע", "חיסול", "התנקשות", ו"פעולה חשאית".
התקשורת הישראלית, רובה ככולה, אינה מהססת להשתמש במילה המפורשת "רצח", כאשר היא דנה בפעולה שביצעו פלסטינים או לבנונים. אך כאשר שליחי המוסד הישראלי ביצעו בשבוע שעבר רצח בדם קר במלון בדובאי, והוציאו להורג ללא משפט את מחמוד אל-מבחוח, פעיל חמאס מעזה – אותה תקשורת מעדיפה להשתמש בביטויים מכובסים כמו "חיסול" ו"פעולה חשאית".
הבחירה במילים אינה מקרית. המילים המכובסות נועדו לשכנע את דעת הקהל בישראל ובעולם, כי רצח הנעשה בידי שליחיה הרשמיים של הממשלה הישראלית הוא בעצם פעולה לגיטימית, למרות שהיא רומסת ברגל גסה את החוק הבינלאומי.
כיצד הייתה מייחסת התקשורת הישראלית לפעולת חיסול/רצח זהה של תייר, שהייתה מתרחשת בידי אזרחים זרים במלון בלב תל-אביב?
אחרי יממה של חגיגה בעקבות "המבצע המוצלח", באה חשיפת הסוכנים, בעלי הזהות הגנובה, בידי משטרת דובאי, וקלקלה את השמחה של הפרובינציה הישראלית. אך עדיין ממשיכים דוברים ומדליפים לצבוט את הלחיים, ולספר בשבחי "החיסול הממוקד".
נכון שרצח אל-מבחוח לא היה מקרה בודד, בעשרות שנות הפעילות של המוסד הישראלי, הוא ביצע עשרות מעשי רצח ברחבי העולם, בדרך כלל בידיעה ובהסכמה שבשתיקה של ארגוני הביון באותן מדינות. כל פעולה כזאת הייתה בלתי חוקית מבחינת החוק של המדינה והחוק הבינלאומי, ובמקרים ספורים גם נתפסו המבצעים ו…הוחזרו לישראל.
אך תהיה זו טעות להתייחס רק לפן המבצעי של הרצח בדובאי ושל חשיפת הצילומים של מבצעיו. לרצח בדובאי הייתה מטרה פוליטית, שבגללה אישר ראש הממשלה נתניהו את הפעולה: הרצח נועד לאותת לראשי חמאס ולראשי השלטון באירן, כי ממשלת ישראל מסוגלת לפגוע בכל אחד מהם. זוהי בעצם פעולה של סחיטה פוליטית, המשלימה את האיומים בדבר פעולה צבאית קרובה.
כאשר מחברים את הידיעה בדבר הרצח בדובאי עם הפרסום הנרחב, ממש באותו שבוע, בדבר המטוס ללא-טייס (מל"ט) הגדול והחמוש, תוצרת ישראל, שבו מצטייד עתה חיל האוויר הישראלי – מקבלים את שני הצדדים של האיום התוקפני: רצח אישים, מצד אחד, ותקיפה אווירית, מצד שני. ואת מחיר המלחמה הבאה ישלמו, כרגיל, העמים.
