הסוציולוגית פרופ' קים ליין שפלי: הרודנות החדשה – מראית עין של דמוקרטיה

בספרון של הוצאת אופק מבית קרן ברל כצנלסון שפורסם לאחרונה, ראה אור תרגום למאמרה פורץ הדרך של הסוציולוגית פרופ' קים ליין שפלי "רודנות בחסות החוק". מאמרה של ליין שפלי, המלמדת באוניברסיטת פרינסטון, מצביע על אופני הפעולה של דיקטטורים במאה ה-21 ועל אופי שלטונם, השונה מהאופי שלמדנו לזהות עם המשטרים הדיקטטוריים במאה ה-20. לא פעם אנו חשים מבוכה ובלבול: אנחנו יודעים לזהות את השלטון והשליט כבעלי אופני פעולה דיקטטוריים, אולם אנו עדיין מחפשים סימנים שלמדנו לזהות עם דיקטטורים: הפיכה אלימה, סגירת אמצעי תקשורת, מעצר ראשי האופוזיציה וכליאתם לתקופות ארוכות, אך לא בהכרח מוצאים.

שר המשפטים יריב לוין (ליכוד) בנאום ההפיכה המשטרית ששודר בכלי התקשורת המרכזיים ב-4 בינואר 2023, אמר: "אנחנו הולכים לקלפי, מצביעים, בוחרים. אך פעם אחר פעם אנשים שלא בחרנו מחליטים עבורנו. ציבורים רבים נושאים עיניהם למערכת המשפט ולא שומעים בה את קולם. זו לא דמוקרטיה". טיעונים כאלה ניתן לשמוע מפי אנשי ימין קיצוני רבים בארץ ובעולם.

הציבור הישראלי למוד המחאות (מחאת בלפור 2020, מחאת הקיץ החברתי 2011) הבין כי נושאים כמו: "ביטול עילת הסבירות", "שינוי הוועדה לבחירת שופטים", "פסילת חוקים ופסקת התגברות" ו"שינוי סמכותם של היועצים המשפטיים", אינם נושאים משפטיים-אפרוריים. אלה נושאים הקובעים סדרי עולם ומשפיעים על אופן התנהלות המדינה ועל יחסה לאזרחיה. ראשי ארגונים מקצועיים, אנשי צבא, ראשי ההסתדרות וראשי ההייטק נרתמו למאבק ודיברו נגד חוקי ההפיכה המשטרית. הם מתנגדים למהלך ההופך את הממשלה למוסד החזק ביותר מבין שלושת מוסדות השלטון, ושמוביל הלכה למעשה לביטול הפרדת הרשויות בישראל. המפגינים צפו בדאגה בהצלחה הרבה של שני הדיקטטורים האירופיים, פוטין ברוסיה ואורבן בהונגריה, שהשיגו כוח בלתי מוגבל באמצעים חוקיים.

פעולות המבססות רודנות

ליין שפלי זיהתה שמונה פעולות המבססות רודנות: "ניצחון המנהיג בבחירות הוגנות וחופשיות; פירוק המנגונים המגבילים את הרשות המבצעת; השתלטות על בית הנבחרים או הפיכתו לבלתי רלוונטי; הכפפת בית המשפט לרשות המבצעת על ידי 'רפורמות' ומינוי נאמנים; הצבת נאמנים בתפקידי מפתח (התובע הכללי, ועדת הבחירות המרכזית, הוועדה לבחירת שופטים וכדומה); שינוי המפה התקשורתית, כך שכל כלי התקשורת ישמשו תיבת תהודה למסרי הממשלה; דה לגיטימציה והגבלת פעילות של ארגוני חברה אזרחית ומפלגות האופוזיציה; שינוי חוקי הבחירות באופן שמבטיח ניצחון בבחירות עתידיות".

ב-16 שנות שלטונו של נתניהו, יושמו בפועל רבות מהפעולות שצוינו לעיל: המפה התקשורתית השתנתה ללא היכר עם עליית ערוץ 14, היומון "ישראל היום" ותחנת הרדיו גלי ישראל המשמשים כתיבות תהודה למסרי הממשלה; דה לגיטימציה של ארגוני חברה אזרחית ושל מפלגות אופוזיציה כמעט וחיסלה את האופוזיציה לשלטון; בית הנבחרים הפך כלי שרת של נתניהו; ונאמנים רבים הוצבו בתפקידי מפתח (לבד מהיועמ"שית לממשלה גלי בהרב מיארה ומפרקליט המדינה עמית איסמן). כאשר יצליחו מאמצי ההשתלטות על בית המשפט – ההפיכה תושלם והממשלה תשיג כוח בלתי מוגבל שיאפשר לה לעשות כל העולה על רוחה מסיפוח השטחים ועד ביטול הבחירות הכלליות אחת לארבע שנים.

ליין שפלי מדגיש: "בגלל שהרודנים הללו משליטים את האמצעים הא-ליברליים שלהם בעזרת התמיכה האלקטורלית שזכו בה ומשתמשים בשיטות חוקיות או חוקתיות כדי להשיג את מטרותיהם, הם מצליחים להסתיר את קווי המתאר הרודניים שלהם בתוך המנעד הפלורליסטי של שבלונות חוק לגיטימיות". הלשון הכפולה בה נוקטים רודנים אינה חדשה. היו אלו נפוליאון בונפרטה במאה ה-19 ומוסוליני במאה ה-20 שטענו כי הם מייצגים את העם ואת האינטרסים האמיתיים שלו. אך מה שבכל זאת מאפיין את הדיקטטורים של המאה ה-21 הוא מראית העין: השארה על כנה של אופוזיציה חלשה ומוחלשת; אמצעי תקשורת המצנזרים את עצמם; שמירה על מראית עין כללית של דמוקרטיה מתפקדת.

דמוקרטיה צולעת

שיטת המשטר הישראלית הייתה תמיד דמוקרטיה צולעת. תחת שלטונו של ראש הממשלה הראשון בן גוריון, שמתנגדיו כינוהו לא אחת דיקטטור, נרמסו מפלגות אופוזיציה וכלי תקשורת כמו העיתון "קול העם" הקומוניסטי ברגל גסה ומפלגות האופוזיציה הוחרמו בידי השלטון באופן רשמי. אולם לאחר פרישתו המאולצת, החל תהליך איטי ומהוסס של דמוקרטיזציה חלקית: ביטול הממשל הצבאי שחל על האזרחים הערבים ב-1966; מימוש חופש תקשורתי (השבועון "העולם הזה"); שיפור הייצוג הפוליטי של קבוצות שונות בחברה הישראלית (מחאת הפנתרים השחורים 1971); וחיזוק מוסד בתי המשפט (בג"ץ בנק המזרחי 1995). כל זאת בתנאים של העדר חוקה ושל שליטה על העם הפלסטיני בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת עזה שנכבשו ב-1967.

הציבור הנאבק איננו יכול להסתפק בעצירת חוקי ההפיכה המשטרית, שכעת חוזרת הממשלה לחוקק. חיוני לחוקק חוקה דמוקרטית; לסיים את הכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית בצד ישראל; לצמצם פערים חברתיים ולחזק את מעמד העובדים הישראלי; לשקם את מעמד הכנסת; ולטפח את חירות הדיבור של כלי תקשורת חופשיים. במשך 76 שנים הסתפקנו בדמוקרטיה חלקית מאוד. אם לא נפעל לדמוקרטיזציה מלאה ולכיבוד זכויות שני העמים, שני העמים עלולים להידרדר לדיקטטורה מלאה שתשתרע מהים ועד לירדן.