שבועיים מאז שהסתיים שלב א' של עסקת החטופים בין ישראל לחמאס, ועתיד המשך העסקה מעורפל מתמיד. הציבור הישראלי למוד הסבל והצער דבוק למסכים ועוקב אחר כל מילה היוצאת מפי השבים מעזה ומפי משפחותיהם, לצורך הסחת דעת, יזמה ממשלת נתניהו מבצע צבאי אכזרי בגדה המערבית: אלפי פלסטינים מפונים מבתיהם בטול כרם ובג'נין והזעם המצטבר בגדה המערבית מאיים להתפוצץ.

בכאן 11 וביוטיוב עלתה לאחרונה סדרה תיעודית חדשה בשם "סינדרום עזה". ההגדרה המילונית לסינדרום היא "צירוף של תסמינים המציינים קיומה של מחלה מסוימת". אכן, היחסים בין ישראל לבין הפלסטינים בעזה הם כמו מחלה בלתי ניתנת לריפוי, המתלקחת ונרגעת אך לעולם אינה מגיעה לשלב ההחלמה, בוודאי שלא להחלמה מלאה.

הסדרה שיצרו דובי קרויטורו, הילה יצחקי, אבי סופר ודנה דירקטור עלתה למסך בזמן שמנוהלת המלחמה הנוראה ביותר שידעה עזה מאז הנכבה ב-1948 והיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים בעקבותיה. אז מצאו מאות אלפי פליטים פלסטינים מקלט ברצועה. הם סברו שהמקלט זמני, אך הוא נתגלה כמקלט קבע. על אף קרבתה הגיאוגרפית של הרצועה לתל אביב ולגוש הדן (מרחק של שעת נסיעה), תהום נפערה בין ישראל לבין עזה והשנאה המלובה עקב האלימות בעזה עלולה לחזור ולהכות בישראל בריבית דריבית. הישראלים כנראה לא יתמודדו בהצלחה עם טרגדיה נוספת.

80% מהתושבים – פליטים וצאצאיהם

ההיסטוריה האומללה של רצועת עזה כיחידה גיאוגרפית ראשיתה בימי הנכבה. מאות אלפי פלסטינים שגורשו או ברחו זרמו לשטחה מיפו, מאיסדוד (אשדוד), מג'דל (אשקלון), ליד (לוד), רמלה וערים ויישובים פלסטיניים נוספים. 80% מתושבי רצועת עזה הם פליטים פלסטיניים שחלמו על שיבה לבתיהם וכפריהם, כפי שניסו לעשות מיד אחרי הנכבה, וצאצאיהם. ישראל פעלה בכוח למניעת שיבת הפליטים. בהמשך בוצעו חדירות מעז ומתקפות צבאיות ישראליות. ישנו קשר הדוק בין הבעיה הלא-פתורה של הפליטים הפלסטיניים לבין המלחמות בין ישראל ועזה.

באופן גס, בהיסטוריה של עזה ב-76 שנים האחרונות מבחינים בשלוש תקופות: התקופה הראשונה היא היווצרותה של רצועת עזה כיחידה טריטוריאלית בגבולות הפסקת האש  שהושגה ב-1949. משנה זו ועד כיבושה בידי צה"ל ב-1967 הייתה הרצועה תחת שלטון צבאי מצרי. בתקופה השנייה (1994-1967) היה קיים בה ממשל צבאי ישראלי, למרות  שבעקבות הסכמי קמפ דייוויד 1978, הועברה עזה לשליטתה של הרשות הפלסטינית. התקופה השלישית ראשיתה בהתנתקות מעזה ב-2005, שביצע אריאל שרון ללא תיאום עם הרשות הפלסטינית. שנתיים לאחר מכן, ב-2007, ביצע חמאס הפיכה צבאית נגד שלטון הרשות הפלסטינית ברצועה.

המרואיינים בסדרה הציגו כמה תובנות חשובות: עזה ומדינת ישראל הם יחידה גיאוגרפית אחת; גבולות פתוחים בין ישראל לרצועה הם אינטרס ישראלי ופלסטיני; בעיית הפליטים בעזה לא נפתרה שכן שרון, בהסכמת האמריקאים, שלל את זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים במסגרת ההתנתקות ב-2005; ותובנה אקטואלית – ההעדפה שהעניק הממסד הפוליטי והצבאי הישראלי לחמאס, שהציג עצמו כארגון סיוע דתי א-פוליטי, על פני אש"ף שדרישות פוליטיות.

הממסד הישראלי אימץ את ראיית חמאס כארגון סיוע איסלמי, והעלים עין משאיפתו להפוך ארגון פוליטי-צבאי שיילחם נגד ישראל למען כינון מדינה איסלמית אחת מהים ועד הנהר. בכירים לשעבר כמו יוסי ביילין (יוזמת ז'נבה) מתוודים בסדרה, כי רק בשנים לאחר מכן הבינו כי זו הייתה איוולת נוראית שאת מחירה שילמו ומשלמים ישראלים ופלסטינים רבים.

גורל אחד

בהזיה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בדבר ריביירה אמריקאית בעזה אין חידוש. עוד ב-1994 פינטזו ישראלים ופלסטינים על הקמת מלונות לאורך חופה של עזה. כדי לממש זאת, נשלחו ישראלים לסייע לפלסטינים לפתח את הכלכלה בעזה. אך את פירות השגשוג הזמני הזה קצרה אליטה פוליטית-כלכלית צרה ומנותקת מהעם. אז והיום הפנו ההוזים עורף לפתרון אמיתי, כן ומלא של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

מנהיגי חמאס כמו יחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה גדלו  במחנות הפליטים של רצועה. עשרות שנים של שלטון צבאי ישראלי; הקמת התנחלויות ברצועה ופירוקן; ממשל פלסטיני מושחת שהוחלף בשליטה של ארגון טרור – יצרו סבל אנושי רב. מצוקת תושבי עזה תסתיים לא בממשל צבאי ישראלי ישיר, לא בשלטון פלסטיני מושחת המתפשר על פינוי התנחלויות, ולא בשליטה של ארגון טרור רצחני ודכאני. עזה תשתקם באמת רק תחת שלטון פלסטיני עצמאי שגבולות השלום שלו עם ישראל יהיו פתוחים. לבד מאשר בתקופות קצרות, לא נהנתה רצועת עזה ב-76 שנות קיומה  בגבולותיה הצרים מתקופות של שגשוג וחופש. סוקרים פלסטיניים סבורים, כי אם יתקיימו כעת בחירות ברצועה, חמאס ינחל הפסד, אולם החלופה טרם התגבשה.

נתניהו וסמוטריץ' חידשו את המלחמה כדי למנוע הקמתה של פלסטין עצמאית בצד ישראל; אם הרצועה לא תשוקם; ואם לעם הפלסטיני לא תהיה הזדמנות להתארגן מחדש פוליטית ולפעול להגעת הסדר שלום ישראלי-פלסטיני כולל –  אנו והם עלולים להיקלע שוב למרחץ דמים לשנים רבות.

המסר המרכזי של "סינדרום עזה" הוא כי עזה וישראל לא הולכות לשום מקום – או שנמות יחד או שנחייה יחד. גורל הישראלים כרוך בגורל הפלסטינים ברצועה ובגדה המערבית. לכן הגיע הזמן לעצור את הקטל ברצועה (ואת הפעילות הצבאית בגדה) ולפעול להסכם שלום ישראלי-פלסטיני צודק ויציב. התלקחות מחודשת תהיה קשה ומרה יותר לכולם.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/136098