הפלישה של צבא רוסיה לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022 נתקבלה בהפתעה ברוב מדינות העולם. הררי מילים נכתבו על רשעותה של הפדרציה הרוסית. שליטה פוטין תואר כרוע המושלם באופן כמעט מיתי. נשיא אוקראינה זלנסקי ממלא בסיפור הזה את תפקיד הגיבור ההרואי, המקריב את בני עמו על מזבח המאבק המערבי בענק הרוסי. אך הדמיון הליברלי מנטרל גורמים פוליטיים וכלכליים מהותיים שיש בכוחם להאיר את הגורמים והנסיבות לפלישה הרוסית לאוקראינה.

לפני כשנה טען ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט כי פתח בתהליך גישור בין רוסיה לאוקראינה – משימה הגדולה עליו ועל ניאו-ליברלים רבים אחרים. ממשיכו, ראש ממשלת ההפיכה נתניהו, חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם רוסיה בתחום הקולנוע ובתחומים נוספים ואינו מעביר נשק מתקדם לאוקראינים. השיקול של נתניהו – מהלך כזה עלול לפגוע באינטרסים הגיאו-פוליטיים של הממסד הישראלי ולצמצם את מרחב התקיפה הישראלי בסוריה – מדינה חסות רוסית.

קשרי האליטה עם המערב בארון

אשר לקשרים הענפים והמסועפים של האליטה הפוליטית-כלכלית הרוסית עם האליטות הדומות במדינות המערב,  אלה מוסתרים עמוק בארון: חלילה שלא יקשרו את שמם של הטייקונים המערביים המושחתים עם הרודן ממוסקבה. מאז פרוץ המלחמה, מטשטשות האליטות הבינלאומיות קשרים כלכליים חובקי עולם עם רוסיה. בתחילת שנות האלפיים עוד סברו במדינות המערב כי אפשר לקרב אליהן את רוסיה של פוטין ואף שקלו לצרפה לברית נאט"ו.

"ההצלחה האדירה של פוטין בניצול המודל הניאו-ליברלי התרחבה אל מעבר לגבולות רוסיה ונתקבלה בחום בקרב אליטות בינלאומיות. תוך התעקשות מרה על הפרדה בין פוליטיקה לכלכלה, סגר פוטין עסקאות טובות עם תאגידים מסביב לעולם" – כתב הסוציולוג והעיתונאי גרגורי יודין, אשר חי ועובד ברוסיה. במאמר אקדמי שראה אור כיומיים לפני שהחלה המלחמה באוקראינה באתר האופוזיציה הרוסי "מדוזה" (שמטהו בריגה, לטביה) התריע, כי רוסיה עומדת לפתוח במלחמה. בהפגנה הראשונה במוסקבה נגד הפלישה, שנערכה ב-24 בפברואר 2022, הוכה יודין קשות בידי שוטרים ואושפז.

בריאיון למגזין האמריקאי "אינטלג'נסר" (אפריל 2022), חודשיים לתוך המלחמה, הסביר יודין כי שורשי הדה-פוליטיזציה של החברה הרוסית הן הרפורמות הכלכליות שבוצעו בתחילת שנות ה-90' וקריסת ברית-המועצות. הדה- פוליטיזציה הוא כלי נשק מרכזי בידי פוטין, שעלה לשלטון ברוסיה בשנת 1999. שיעורי ההשתתפות בבחירות ברוסיה צנחו מאז בשל חוסר האמון הכללי והעדר בחירות חופשיות. בעקבות המלחמה באוקראינה, מצויים עובדי ציבור ברוסיה תחת פיקוח הדוק. כל התנגדות למלחמה עלולה להיענש בפתיחה בהליכים פליליים.

המבנה החברתי-הכלכלי, אי-השוויון הקיצוני, ריסוק האופוזיציה השמאלית וחוסר האמון הקיצוני השורר ברוסיה  – כל אלה עומדים במרכז התפיסה הניאו-ליברלית הרוסית. יודין ציין אז כי בצ'ילה של פינושה נוסה הניאו-ליברליזם לראשונה בהצלחה באמצעות אנשי "אסכולת שיקגו". אלה המליצו על ריסוק האופוזיציה, ריסוק החברה הצ'יליאנית והעלמת כל בדל של פלורליזם או אופוזיציה פוליטית.

בריאיון שפורסם שנה מאוחר יותר, בפברואר האחרון, באותו אתר חדשות "מדוזה", הדגיש יודין  כי תוכניתו של פוטין מבוססת על מלחמה נצחית. פוטין לא קבע למלחמה מטרות שהשגתן תאפשר לסיימה. לכן מספר המשרתים בצבא גדל, הכלכלה מוכוונת לתותחים וההשכלה היא כלי תעמולה והכנה לצבא. להערכת יודין, החברה הרוסית ברובה עדיין לא החלה להבין את משמעות המלחמה. זה אחד המקרים הנדירים שמעשי פוטין זוכים בהסכמה רחבה. פוטין הצית ברוסים תחושת עלבון חריפה שדבר לא ירגיע אותה. מבחינת פוטין, האחראים לעלבון הם הסדר העולמי וקודם-כל ארצות-הברית.

בדרום הגלובלי, הסובל מהעמקת אי-השוויון, נפוצות טענות כלפי הסדר העולמי וכלפי ארה"ב, אשר גורפת רווחים ממנו. לכן בחלק זה של העולם נוטים לגלות הבנה לפוטין. אך הבנה אין פירושה תמיכה, שכן פוטין מנסה לממש את מה שלגביו הוא מותח ביקורת על ארצות-הברית.

ההיגיון של פוטין מוביל אותו לתבוסה

לפוטין ראיית עולם האופיינית לאימפריות: מבחינתו, מזרח אירופה כולה היא אזור השפעה רוסי. לדעת יודין ההיגיון של פוטין מוביל אותו לתבוסה. השאלה שנותרה היא, כמה ימותו עד אז. ההון הבינלאומי, ובמיוחד המערב-אירופי, צופה  מאוקראינה שתוותר על חלק משטחה.

בריאיון מבהיר יודין, שהוא מאמין ברוסיה וביכולתה להתמודד עם המשבר הקשה מנשוא. בתולדות המחשבה, קובע יודין, הקלסיקאי של ביקורת האימפריאליזם הוא ולדימיר לנין. הוא זה שדיבר על "השוביניזם של רוסיה הגדולה" ביחס לאוקראינה והוא שתקף את האימפריאליזם גם במדינות אחרות. באוניברסיטאות בעולם מתחילים כיום את לימודי האימפריאליזם בכתבי לנין.

החוקרים של מדעי המדינה והיחסים הבין-לאומיים מן הזרם המרכזי הניחו, כי פוטין טעה בשיקוליו הפוליטיים  כאשר בחן האם לפלוש למזרח אוקראינה. אך הטיעון לאי- רציונליות של פוטין מפספס את המבנים החברתיים והאידיאולוגיים שהניעו את האליטה הרוסית המנותקת לבצע את הפלישה למחוזות במזרח אוקראינה. צריך לומר שעוצמת התגובה האוקראינית (בתמיכה מערבית) הפתיעה את שני הצדדים הניצים. פוטין לא מקריב את האינטרסים הגיאו-פוליטיים הרוסים: הוא אכן מאמין כי האליטות הבינלאומיות ישלימו עם התרחבות טריטוריאלית רוסית.

המלחמה עלולה להתרחב לאזורים נוספים

בקרב ארגוני שמאל במערב אירופה, בצפון אמריקה ובמזרח אירופה קיימת תמימות דעים כי הפלישה הרוסית לאוקראינה היא מגונה. לדעתם, כל עוד נמשכת המלחמה, החזון של השמאל ליחסי שלום והצבת אלטרנטיבה למשטר הניאו-ליברלי נתקלים בלאומנות הרוסית והאוקראינית.

בריאיון השנה מזהיר יודין כי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה עלולה להתרחב לאזורים נוספים באירופה. מלחמה אכזרית תגרור מדינות לנקוט אלימות כדי לשפר את עמדותיהן בתחרות הכלכלית. באופן רחב אפשר לטעון, כי הפלישה הרוסית היא השלב העליון של הניאו-ליברליזם האכזרי: ממלחמה כלכלית למלחמת חורבן.  זו הברבריות שמפניה הזהירה רוזה לוקסמבורג כאשר אמרה, כי הבחירה היא בין סוציאליזם לברבריות. בבואנו להתמודד עם השלכות המלחמה באוקראינה, עלינו לחשוף ולהביא בחשבון את הטקטיקה של האליטות להסתתר מאחורי חומות לאומניות, כאשר מעלליהן גוררים מדינות למלחמות.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/112562