מאת אפרים דוידי*

    "רבים בארה"ב תוהים, כיצד הדבר אפשרי; כיצד חלק מהבנקים משגשגים זמן קצר כל כך לאחר הקריסה הפיננסית, בעוד שהמונים עדיין מודאגים מהאפשרות, שיאבדו את מקום עבודתם ואת ביתם?" – שאלה זו הציב הפרשן הכלכלי הוותיק גראהם באולי במאמר שפירסם לאחרונה ביומון "ניו-יורק טיימס".

    לדבריו, אחד הכוחות החזקים, המניעים את ההתעוררות בוול סטריט, הוא הממשל בוושינגטון. רבים מהצעדים, שנקטו קובעי המדיניות בשנה שעברה, כדי לייצב את המערכת – הורדת הריבית לשיעור אפסי, הזרמת הון לבנקים הגדולים מכספי משלמי המסים, וערבות של מיליארדי דולרים לחובות של מוסדות פיננסיים – סייעו להכשיר את הקרקע לעידן חדש של עושר בוול סטריט.

    באולי הוסיף: "ענקים כמו גולדמן סאקס וג'יי.פי. מורגן צ'ייס מרוויחים הון בתחומים לוהטים כמו מסחר במניות ובאג"ח, במקום בתחום המשעמם של הלוואות לאזרחים. הם מרוויחים גם מנטילת סיכונים, שיריבים חלשים אינם מסוגלים, או אינם מוכנים להרשות לעצמם. זה היתרון שבהצטמצמות התחרות לאחר הכישלון של כמה מבנקי ההשקעות הגדולים. גם כאשר הבנקים הגדולים נאבקים במאמצי הקונגרס לאכוף רגולציה הדוקה יותר על המגזר הפיננסי ולהגביל את שכר הבכירים בו, צריכה וול סטריט להודות לוושינגטון".

    אך לא כל הבנקים מסתדרים. ענקי בנקאות כמו סיטי ובנק אוף אמריקה, שהונם תלוי בעליות ובמורדות של צרכנים מן השורה, מנסים להשתנות בכוח, כמו גם בנקים מקומיים רבים. אין לשכוח, כי מתחילת השנה נסגרו יותר ממאה בנקים בינוניים וקטנים ברחבי ארה"ב, בייחוד במדינות בהן האבטלה מכה בכל עוצמתה.  

    אך ירידתם של מוסדות פיננסיים מסוימים, יחד עם התמוטטותם של כמה מהמתחרים החזקים ביותר בעבר (כמו ליהמן ברדרס), תרמה לריכוז הכוח הפיננסי בארה"ב במספר קטן יותר של ידיים. הבנקים החזקים מסוגלים כיום לגרוף יותר רווחים מהשווקים הפיננסיים ולגבות עמלות גבוהות יותר על מגוון רחב של שירותים בנקאיים.

רווחי הבנקים: זינוק בירידה

    למעלה משנתיים וחצי מתחילת המשבר בשוק המשכנתאות, ושנה לאחר שהמשבר היכה ברבים מענקי המגזר הפיננסי – גדל והולך הונם של המוסדות, שנחשבו "גדולים מכדי ליפול", במקום להצטמצם. עבור רבים מהם, העסקים כיום שבו למסלולם הרגיל. בעשור האחרון היה קצב הצמיחה של המגזר הפיננסי המהיר מבין המגזרים המרכיבים את כלכלת ארה"ב, ושני שלישים מהצמיחה בתוצר המקומי הגולמי הושגו הודות להכנסות של העובדים במגזר הפיננסי. כעת הם שוב פורחים, אבל הפעם הודות ל"חבילות הסיוע" של הממשל.

    נשאלת השאלה: איך ייתכן, שהבנקים בארה"ב עושים שימוש בכספי הסיוע הממשלתי, כדי לשקם את הונם ולהרוויח בגדול? וכיצד ייתכן שהם משלמים למנהלים סכומי עתק כמשכורות וכבונוסים? האם "בעל הבית השתגע"? האם ממשל אובאמה אינו מבחין בעובדה, שקומץ בעלי הון עושה שימוש בכספי הציבור בעיצומו של המשבר הכלכלי, כדי להתעשר עוד ועוד?

    כמובן שהממשל מבחין בהתעשרות המהירה. מדי פעם גם מושמעת מכיוונו של הנשיא אובאמה קריאת שבר. אך קריאות אלה אינן אלא מפגן יחצנות מחושב היטב. הממשל אינו נוקט צעדים מעשיים, שמטרתם להקטין את שכרם המופלג של הבנקאים הבכירים. לעומת זאת, היה זה הממשל שנקט צעדים מעשיים , כדי להבטיח את שכרם של הבנקאים הבכירים ואת רווחיותה של המערכת הפיננסית. הכוונה לשתי חבילות סיוע, אחת שהעניק ממשל בוש והשנייה שניתנה עם תחילת כהותנו של אובמה. כבר נשמעת הדרישה להגיש למוסדות הפיננסיים חבילת סיוע שלישית בהקף של טריליוני דולרים (טריליון – אלף מיליארד).

    במילים אחרות, הממשל של ארה"ב פועל בשיטתיות, כדי שהחברה (באמצעות תקציב המדינה, ובייחוד באמצעות הגרעון התופח בתקציב) תממן את מחיר המשבר הקפיטליסטי ואת שיקום הרווחיות של המערכת הפיננסית. וכאשר המערכת משתקמת, הרווחים אינם שבים לחברה האמריקאית. הבנקאים ובעלי ההון בוול סטריט צוחקים כל הדרך אל… הבנק.

הגידול באבטלה

    השיקום המהיר ברווחיות הבנקים, הודות לסיוע שנתקבל מהממשל, עומד בסתירה גמורה למצב החברתי בארה"ב.

    לפי הנתונים הרשמיים, שיעור האבטלה מתקרב במהירות ל-10 אחוזים מכוח העבודה. האיגודים המקצועיים האמריקאים טוענים, שאלה נתונים מוקטנים, וכי האבטלה הריאלית, הכוללת את המובטלים שסיימו את תקופת הזכאות שלהם לדמי אבטלה ואינם עובדים, היא כ-17 אחוזים מכוח העבודה.

    בארצות גוש היורו התמונה דומה: גם שם מתקרב שיעור האבטלה ל-10 אחוזים. כמה מדינות באיחוד האירופי, כגון לטביה בצפון וספרד בדרום, סובלות משיעור אבטלה המטפס ועולה ל-20 אחוזים מכוח העבודה. (להשוואה, במדינת ישראל יש "רק" 8.3 אחוזי אבטלה.)

    באירופה ובארה"ב, וגם בישראל, השלטון, הבנקאים והפרשנים הכלכליים יוצאים מגדרם, כדי להוכיח שאנו עדים ל"יציאה מן המשבר". מה שברור הוא, שהתערבות מסיבית של הממשל האמריקאי בכלכלה והזרמת טריליוני דולר מכספי הציבור מניבות פרי. הניתוח, אפוא, הצליח. אבל כלל לא ברור, האם החולה חי.

 ————-

* מתוך ההרצאה: "המשבר הקפיטליסטי – סיכום ביניים, שנתיים לאחר תחילתו", שנערכה ב-30.11 בסניף טייבה של מק"י.