מאת עידן רינג. פורסם בבלוג "רדיו בבילון".

אחד המשפטים הנפוצים ביותר בחדרי הישיבות של תאגידים וחברות גדולות ברחבי העולם בשנתיים האחרונות היה "כל משבר הוא גם הזדמנות". המשבר הכלכלי העולמי הביא להפסדים עצומים וגירעונות בקרב חברות ומדינות רבות, אך הן ידעו לנצל זאת גם כדי לבצע התייעלויות וקיצוצים שהיה להם קשה לבצע בשגרה ולעיתים פיטרו כמות עצומה של עובדים – אפילו מעבר לנדרש. אך בשבוע האחרון התברר שאותו משפט שהפך כבר לקלישאה נכון גם למשבר מסוג אחר לגמרי – האסון בהאיטי.
 
עד לפני מספר שבועות תדמית ישראל בעולם הייתה במצב גרוע בלשון המעטה. השפלת השגריר הטורקי הייתה רק האחרונה בסדרה של אירועים מביכים שהביאו לישראל סיקור בינלאומי שלילי. מאז מבצע עופרת יצוקה ופרסום דו"ח גולדסטון המחאה העולמית נגד פעולות ישראל בשטחים רק גוברת וכך גם התדמית השלילית שלה. הניסיון והמומחיות של פיקוד העורף בפינוי הריסות וטיפול ברעידות אדמה גרמו לממשלת ישראל ולצה"ל להחליט על שיגור משלחת גדולה לאי תוך זמן קצר, כפי שהיה באסונות דומים ברחבי העולם בעבר. אך בד בבד, גם האחראים על ההסברה ועיצוב דעת הקהל בקרב הממשלה והצבא זיהו את הפוטנציאל הגלום בכך והשקיעו משאבים אדירים בשביל להסיט את מוקד תשומת הלב התקשורתית מהטיפול הישראלי בעזה לטיפול הישראלי בפורט או-פרנס.
 
תחקיר דה מרקר שפורסם בשישי מגלה שמתוך 30 מיליון השקלים שהושקעו עד כה בסיוע להאיטי 10 מיליון שקלים הושקעו בהקמה ותפעול של מרכז תקשורת לוויני שמשמש עיתונאים מרחבי העולם לצורך הסיקור ובו בזמן גם מספק להם תיק עיתונות עם תמונות וסרטים מחמיאים של בית החולים ומאמץ ההצלה הישראלי. משרד החוץ לבדו השקיע 8 מיליון שקל נוספים במשלחת. התוצאה הייתה מיידית – על פי דה מרקר, פורסמו בתוך שבוע כתבות חיוביות על ישראל ביותר מ-20 כלי תקשורת בינלאומיים. על רקע הנתונים המדהימים הללו מטריד לקרוא את המאמר שפרסם ב-YNET פרופ' יואל דונחין, שהשתתף במשלחות סיוע רבות בעבר. לדבריו, חשוב הרבה יותר לשלוח לאזורי אסון בתי שימוש, מתקני טיהור, מזון ואוהלים – אך אלו מצטלמים הרבה פחות טוב מבתי חולים מאובזרים ולא משרתים את יחסי הציבור. 

אך מאמצי ההסברה הישראלית לא מכוונים החוצה בלבד. האסון ההומניטרי התברר כהזדמנות פז להשתלטות המוחלטת של דובר צה"ל על דעת הקהל הישראלית באדיבות השותפים הנאמנים שלו בתקשורת הישראלית – ובראשם רוני דניאל בערוץ 2, ידיעות אחרונות וישראל היום. הסיקור של האסון ברוב כלי התקשורת הגדולים התמקד כמעט לחלוטין במאמצים ההרואיים של "המלאכים בחאקי" והפך את הזווית הישראלית לחזות הכל. ידיעות אחרונות הגדיל ועשה כאשר פרסם ביום רביעי על שער העיתון תמונה קבוצתית של עשרות רופאים צבאיים מישראל שעובדים בבית החולים שם תחת הכותרת "סיירת האיטי" עם פרטיהם המזהים ורגעים זכורים במיוחד מהשהות שם.
 
ההתנהלות התקשורתית הזאת בעייתית משתי סיבות – הראשונה היא ההתעלמות הגורפת ממימדי האסון והמצוקה של העם בהאיטי לטובת סיפורים אישים נוגעים ללב שקשורים בדרך כזאת או אחרת לכוחות הישראלים ומצד שני הסחת דעת הקהל והתעלמות מנושאים דחופים שקורים כאן בישראל לטובת סיקור ההרואיות הישראלית בקריבים. מישהו שם לב לדו"ח החריף של ארגון ה-OECD על הפערים החברתיים ואפלית הערבים בכלכלה הישראלית? או לגירוש משפחות פלסטיניות משייח ג'ראח על ידי מתנחלים? שלא לדבר על האסון ההומניטרי המתמשך שמתרחש כמה עשרות קילומטרים מכאן בעזה – אך לא מעניין אף אחד בירושלים.
 
 החמור ביותר הוא שיתוף הפעולה העיוור והפופוליסטי של מרבית אמצעי התקשורת עם "מאמצי המלחמה" של צה"ל על דעת הקהל מבית ומחוץ. הייצוג של תושבי האיטי בתקשורת הישראלית מוטה ומקומם. בסגנון ניאו-קולוניאלי קלאסי, התקשורת בישראל מציגה בעיקר תמונות של ביזה, אלימות או חוסר אונים מוחלט ומגמדת את האדם הפשוט בהאיטי לכדי אובייקט פראי או פרימיטבי שזקוק לסיוע המיידי של האדם הלבן הנאור – אותו מלאך בחאקי וחלוק לבן. האם ראיתם בשבוע האחרון תמונות או סיפורים על סולידריות בין התושבים בהאיטי? על מאמצי ההצלה והסיוע הפנימיים? האם היקף האלימות והביזה שאנו רואים בתקשורת כאן משקפים את המצב האמיתי בשטח? כל אלו לא משרתים את ההסברה הישראלית וגם לא את הנרטיב הלאומני המתלהם של התקשורת הישראלית – ולכן הם גם לא נראים במקומותינו, למרות שהם בהחלט קיימים ובשפע. התוצאה הסופית היא המשך של שטיפת המוח הצבאית שעובר הציבור בישראל. צעד נוסף במיליטריזציה של החברה שמעביר מסר ברור – הצבא שלנו מוצלח וחכם, תנו לו לטפל בבעיות והוא יצליח. ההיקש הלוגי לגבי משברים ובעיות אחרות במזרח התיכון ברור למדי.