קיימת מדיניות עקבית ומכוונת של הממשלה, שמטרתה להדיר את הציבור הערבי ממוקדי קבלת ההחלטות, ולמנוע את הטיפול ההולם במצוקת הדיור הקיימת בכלל המדינה, וגם בקרב ציבור זה.
הריסות בתי תושבים בכפר אל-עראקיב שבנגב (צילום: אקטיבסטילס)
נבחן לדוגמא תכנית שמשרד השיכון הנהיג בשנתיים האחרונות, המכוונת לתת סיוע של כ-100,000 שקל למשתכן למי שבונה דירה חדשה, כאשר 40,000 שקל נמסרים לקבלן, ו-60,000 שקל נמסרים למי שרוכש את הדירה. אולם ביישובים הערביים – שם רבים בונים את בתיהם בעצמם, ולא רוכשים אותם מקבלן – הקריטריון הזה אינו רלוונטי. התכנית הזו, בפועל, מוציאה את כל היישובים הערביים, למעט נצרת, אל מחוץ למסגרת התכנית. כ-1,100 אזרחים זכו בסיוע, במסגרת תכנית זו, אולם רק 19 מתוכם הם תושבים ערבים – וכולם מנצרת.
תכנית חדשה שהוצעה לאחרונה בידי שר האוצר, מציעה להעניק פטור ממע"מ לגבי רכישת דירה חדשה מקבלן. אולם ביישובים הערביים אין כמעט בנייה קבלנית – ולכן התכנית הזו מדירה אותם. זאת, עוד בטרם נתייחס לקריטריון של חובת שירות בצבא, שנכרך בצורה צינית ונבזית יחד עם התכנית הזו, ונועד להותיר בחוץ את האזרחים הערבים.
תכנית נוספת של משרד השיכון כוללת מתן מענק של 25,000 שקל לרשות מקומית שמנפיקה היתר בנייה יחיד. המשמעות היא, שככל שרשות מקומית תנפיק יותר היתרי בנייה – היא תזכה ביותר מענקים מהממשלה. אולם ביישובים הערביים, כפי שציינתי קודם אין בנייה קבלנית, ולכן גם לא ניתנים מענקים.
ראוי להדגיש, שבנייה של דיור ציבורי – בין אם להשכרה, ובין אם לרכישה – לא קיימת כלל ביישובים הערביים. גם לא תכניות של בנייה ציבורית לנכים, או תוכניות פינוי-בינוי.
לכן, המסקנה מהדברים היא שעל משרדי הממשלה להתייחס בכבוד ליישובים הערביים ולציבור הערבי, ולנסח תכניות שיתאימו לצרכים שלהם. זאת במקום המצב הקיים, בו משרדי הממשלה מהנדסים תכניות אשר עומדות בניגוד חריף לצורך הקיים בדיור ולדפוסי הבנייה ביישובים אלה.
ח"כ חנא סוויד
דבריו של ח"כ חנא סוויד (חד"ש) במסגרת הצעת אי-אמון בממשלה
שהגישה סיעתו, בשבוע שעבר פורסמו בגיליון השבוע של "זו הדרך"