בימים אלה מוצגת בבית לוחמי הגטאות תערוכה נודדת (בעברית ובערבית) על אודות המחתרת "הוורד הלבן", בה נטלו חלק סטודנטים ואקדמאים גרמנים, שפעלו נגד המשטר הנאצי בשנים 1943-1942.
חברי המחתרת הנס שול ואחותו סופי שול (צילום ארכיון: סוכנות הידיעות הגרמנית)
התערוכה מציגה תמונות של חברי המחתרת "הוורד הלבן", הסברים על חבריה ועל פעילותם, עלונים שכתבו והפיצו, ולוח המסכם את המחיר הכבד ששילמו חברי המחתרת על פעילותם המצפונית האמיצה. לא פורסם תאריך נעילה של התערוכה.
קוראי העברית התוודעו לסיפורה של המחתרת בספרה המקיף של ד"ר ינינה אלטמן – "הוורד הלבן, סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון" (פרדס הוצאה לאור, 2007). לרגל התערוכה בבית לוחמי הגטאות, יובאו להלן קטעים מספרה של אלטמן, שהוא רומן תיעודי רחב היקף, הכולל גם רקע היסטורי של גרמניה משנות ה-20 ועד להפלת הרייך השלישי. בקטעים מוזכרים חברי המחתרת הנס שול, אחותו סופי שול, אלכסנדר שמורל, כריסטוף פרובס ופרופ' קורט הובר.
ניצן של ורד
ב-27 ביוני 1938 [בעת ששירת בצבא הגרמני] כתב [הנס שול] לאחותו אינגה: 'בתוך כיס חולצתי, מעל החזה, אני שומר ניצן של ורד. אני זקוק לפרח הקטן הזה. הוא הצד השני של המטבע, הרחק מחיי הצבא, אך אינו סותר את מהלך מחשבותי…' ייתכן שבשורות אלה טמון הרמז לשם 'הוורד הלבן', שבו עתידים הנס וידידו, אלכס שמורל, לחתום על ארבעת הכרוזים הראשונים…
לעשות משהו
הנס התהלך כסהרורי. עונש המאסר שהיה תלוי ועומד נגד אביו, שימש המחשה ברורה בדבר החופש האישי המוגבל, ששרר תחת השלטון הנציונל-סוציאליסטי. הנס ניסה להפנים את הרעיונות שנחשף אליהם… אלכס נותר ידידו היחידי, שעמו חלק את ספקותיו. ביחד נחשפו בשיחות עם פרופסור מרטין לחזון של אירופה חופשית, פדרלית, פלורליסטית, שהפיחו בהם אמונה שיש בידי האדם אפשרות לחולל שינוי; לדעותיו של יוזף פורטמאייר, שהעלה מפורשות את הצורך בהתנגדות פעילה, ובצורך לסילוקו של היטלר; ולכל זה התווספה התמונה המזוויעה של הנעשה בשטחים הכבושים, שתיאר באוזניהם הארכיטקט אייקמאיר. אפשר למנות שורה של גורמים שהביאו אותם לנקיטת עמדה פעילה נגד המשטר, אבל המניע הייחודי החשוב היה טמון באישיותם.
הכרוזים
לא ניתן לקבוע בוודאות, האם הנס ואלכס החליטו לחבר את הכרוזים שכונו "הוורד הלבן" עקב תגובתו של פרופסור הובר, "חייבים לעשות משהו, ומוטב עוד היום!" – או שמא תכננו לעשות זאת ממילא ותגובתו הייתה בבחינת זרז…
מרגע שהגיעו לכלל החלטה הסתגרו החברים בחדרו של אלכס שבבית הוריו, כשהם מסכמים שאיש מלבדם לא יעורב במשימה, וזאת על מנת לשמור על ביטחונם וביטחון קרוביהם וידידיהם… כדי שהדבר יהיה אפקטיבי, יכינו סדרה של ארבעה כרוזים שישלחו לאותם האנשים בהפרשי זמן קבועים כמעין מגזין…
הנס ניסח את החלק הארי של הכרוזים הראשון והרביעי. אלכס ניסח חלקים בכרוזים השני והשלישי – שהוקדשו לדיכוים של היהודים והפולנים על אדמת פולין – כאשר הכרוז השלישי קרא להתנגדות פעילה ולהפלת המשטר, תוך התוויית הקווים הכלליים לפיהם יוכל כל אדם ליטול חלק בכך…
[בכרוז הראשון נכתב] "אין דבר גרוע יותר מעם תרבותי המאפשר לכת חשוכה ובלתי אחראית להובילו ללא התנגדות. ללא ספק, כל גרמני ישר מתבייש כיום בממשלתו, אך למי מאיתנו יש מושג מה תהא הבושה שנחוש, אנו וילדינו, לאחר שיסירו מעינינו את מסך הערפל ביום מן הימים והפשעים הנוראים ביותר, שקצרה דעתו של בן-אנוש מלהבינם, ייחשפו לאור היום?… הביעו התנגדות – התנגדות – בכל מקום שאתם מצויים בו…"
בכרוז השלישי מפורטים האופנים שבאמצעותם יכול כל אדם ואדם לתרום את תרומתו:
"חבלה במפעלי הנשק, החרמת אסיפות, הפגנות וחגיגות המאורגנות מטעם המפלגה הנאצית, חבלה בכל תחומי המדע והכלכלה, המסייעים למלחמה, החרמת מופעים אמנותיים, שתכליתם לרומם את יוקרתם של הפשיסטים, והימנעות מתרומות המדרבנות את רוח הלחימה"…
[בכרוז החמישי, ינואר 1943, נכתב] "הכרוז של תנועת ההתנגדות בגרמניה. קריאה לכל הגרמנים! המלחמה מתקרבת לסיומה הוודאי… בדיוק מתמטי, מוביל היטלר את העם הגרמני לקראת תבוסה… אל תאמינו לתעמולה הנציונל-סוציאליסטית, שהחדירה עד לשד עצמותיכם פחד מפני הבולשביזם… מעמד הפועלים חייב להשתחרר ממשטר משעבד באמצעות סוציאליזם נבון… לכל עם ולכל יחיד הזכות לאוצרות עולם!… תמוך בתנועת ההתנגדות, הפץ את הכרוזים!"
שילמו בחייהם
ב-18 בפברואר 1943 נעצרו סופי והנס שול באוניברסיטה לאחר שנצפו מפזרים את הכרוז השישי, ובהמשך נעצרו יתר חברי המחתרת. כעבור ימים ספורים הוצאו סופי, הנס וכריסטוף להורג בבית הסוהר במינכן.
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
