בין מתקפות צבאיות על עזה לבין מתקפות של הסתה נגד האזרחים הערבים ומתקפות כלכליות על העבודה המאורגנת ועל שרידי המגזר הציבורי בישראל – מנהלת ממשלת נתניהו בשנים האחרונות מתקפה נוספת, אשר נעלמת מעיני רוב הציבור: מתקפה משולבת, מתוחכמת וחסרת עכבות על מערכת התכנון והבנייה. בין אם השינויים נעטפים בהסברים בדבר "רפורמת מרפסות" או "הוזלת הדיור" ובדבר פירוק הבירוקרטיה של רשות מקרקעי ישראל, ובין אם הם מוגשים תחת ראשי התיבות וד"לים, ותמ"לים וכדומה – הסיפור תמיד דומה להפליא: בכל צעד מבקשת הממשלה להסיר לבנה נוספת מהסכר שהוצב בפני השתוללות תכנונית חסרת רסן בשירות ההון.
השינוי בתמ"א 35 לא יפתור דבר
בשבועות האחרונים החלה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לקדם שינוי בתכנית המתאר הארצית (תמ"א) מס' 35, אשר מטרתו – אישור הקמה של עד מיליון יחידות דיור, בשטחים בהיקף של 150 אלף דונם באזור מרכז הארץ, אך מחוץ לערים הגדולות. מהלך זה משתלב היטב בחוק ותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור), כך שיתאפשר בקלות יתרה תכנון חפוז של אזורי מגורים עצומים מחוץ לגבולות הערים הקיימות, ובהליך מפוקח בקושי.
דוברי הממשלה, יסבירו, כמובן, שמטרת השינוי בתמ"א 35 היא לא יותר מאשר הסרת חסמים בפני כוחות השוק, המבקשת להרחיב את היצע הדיור ובכך להוזיל אותו. אך טענה זו היא הטעיה מוחלטת. בתוך הערים הקיימות ישנן תוכניות מאושרות לבניית דירות, אותן ניתן לממש כבר עכשיו. חברות הנדל"ן הגדולות מחזיקות באישורים, אך נמנעות מלהשתמש בהם מיד, וזאת משיקולי רווח. כנראה שיש לטייקונים המחזיקים בחברות אלה אינטרס להמתין עם פיתוח של נכסים מסוימים, אשר עשויים להיות רווחיים יותר עבורם בעתיד. את ההשלכות של שיקולים אלה משלמים האזרחים.
המהלך של הממשלה – אם תימשך המגמה הנוכחית – הוא להגדיל את היצע הקרקע העומד לרשותם של הטייקונים, מבלי שההיצע העומד לרשות קוני הדירות למגורים יגדל אפילו במעט. זו תוצאה דומה מאוד לזו הצפויה למהלך של ביטול המע"מ על קניית דירה ראשונה: כל עוד טייקוני הנדל"ן ימשיכו בשלטונם המוחלט בשוק הדירות, כל ההנחה במס תיבלע ישירות בחשבונם, אם לא בסבב הדירות הראשון שיימכר, אז בסבב השני.
גורל דומה, בזעיר אנפין, פקד את התוכנית למתן מענקים לסטודנטים שהתגוררו בשכירות במרכז ירושלים בעשור הקודם. ראשוני הזוכים במענק אומנם נהנו מהפחתה משמעותית בעול הכלכלי שהוטל עליהם, אך מיד לאחר מכן זינקו מחירי הדירות, וסכום המענק נבלע בהפרש. גם לאחר ביטול המענק נותרו מחירי השכירות גבוהים כשהיו, ואף עלו עוד יותר.
דרוש דיור ציבורי
מול השליטה העמוקה של הטייקונים בתחום הדיור בישראל, ניצבת היום מערכת תכנון ובנייה מוחלשת, המדלדלת יותר מיום ליום. כמובן, רצוי היה שמערכת התכנון לא תעמוד לבדה בפרץ. במצב עניינים תקין יותר, גם אם לא מושלם, מערכת חזקה ורחבה של דיור ציבורי לכל שכבות האוכלוסייה העובדות, הייתה יכולה להוות אלטרנטיבה בעלת משקל. אולם בדיור הציבורי – שבעבר היה קיים בישראל, גם אם תוך הקצאה בלתי שוויונית של משאבים – בוצע חיסול מהיר בעשורים האחרונים.
למעשה, תוכנית החיסול של הדיור הציבורי מתקדמת בקצב המהיר ביותר שניתן לדמיין. מלבד הפצצה של שיכונים מהאוויר תוך שימוש בנוהל "הקש בגג", ניסו הממשלות את כל הדרכים: להפליל את הדיירים ולפנותם כ-"עברייני בנייה" ו-"פולשים", להעלות את שכר הדירה בתואנות שונות ולפנות את הדיירים, להציע להם פיצוי זעום בתמורה לדירתם במסגרת "פינוי–בינוי", להכריז על דירות כבלתי ראויות למגורים מבלי לשפץ אותן, וגולת הכותרת: למכור את מלאי הדיור הציבורי, ובמקום לבנות דירות חדשות – פשוט להעלים את הכספים אל פינות אפלות בתקציב המדינה.
מדיניות זו זכתה בשבוע שעבר להכשר בידי היועץ המשפטי לממשלה, למרות שהיא סותרת את חוק הדיור הציבורי. בסופו של תהליך החיסול, דיור ציבורי נתפס בעינינו היום כפתרון לחלשים ולחסרי היכולת המצויים שבשולי החברה. אך זה לא חייב להיות כך. מערכת בריאה וחזקה של דיור ציבורי יכולה להציע פתרוןגם לטובת הנמנים עם שכבות הביניים, כך שדיור יהפוך זכות יסודית במקום אמצעי להפקת רווחים.
יובל דרייר–שילה
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"