עטה או לא עטה כפייה? מייד עם גמר המונדיאל בליל יום ראשון האחרון הופצו ברשתות החברתיות תמונות בהן נראה השחקן הצעיר (והמבריק) של נבחרת ספרד המנצחת, לאמין ימאל, מניף או מחזיק כפייה כסימן תמיכה בעם הפלסטיני. יש הטוענים שמדובר במניפולציה שנעשתה באמצעות הבינה המלאכותית. אבל בכל מקרה, התמונה הפכה ויראלית בקלות כי חודשיים לפני המונדיאל, במהלך חגיגות האליפות של מועדון ברצלונה ("ברסה") ברחובות העיר, תועד ימאל מניף את דגל פלסטין.

במהלך המונדיאל, האישיות המצרית המרכזית שהניפה את דגל פלסטין לא הייתה שחקן, אלא מאמן נבחרת מצרים, חוסאם חסן. במסיבת העיתונאים לאחר הניצחון על אוסטרליה אף הצהיר: "אני מקדיש את הניצחון במשחק לעם המצרי ולעם הפלסטיני הטוב והנדיב". בפדרציית הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א) נזפו במצרי בעקבות הנפת הדגל ודברי השבח "בגלל שאסור להביע עמדות פוליטיות בטורניר".

ואז הגיעו הארגנטינאים

ואז הגיעו שחקני נבחרת ארגנטינה שהניפו את הכרזה "איי מלווינאס הם ארגנטיניים" מיד לאחר סיום משחק חצי הגמר נגד נבחרת אנגליה ב-15 ביולי. הכרזה הייתה אלתור על גבי סדין של בית מלון שאוהד ארגנטיני הצליח להגניב לאצטדיון למרות האבטחה הכבדה. לאחר הניצחון הועברה הכרזה  מהיציע לשחקנים שחגגו על הדשא.

האיים שבדרום האוקיאנוס האטלנטי היו תחת ריבונות ארגנטינית ונכבשו בידי בריטניה ב-1822 וזו החליפה את שמם ל"איי פולקלנד". מאז ועד היום ארגנטינה מתמידה לדרוש להשיב את האיים לריבונותה ואף האו"ם מגדיר אותם רשמית שטח תחת כיבוש קולוניאלי.

הנפת הכרזה לא הייתה לרוחו של הנשיא חאבייר מיליי, שאינו מסתיר את הערצתו לראשת ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, מנושאות הדגל של הקפיטליזם הניאו-ליברלי. היא זו שפתחה במלחמה ב-1982 כדי למנוע את השתלטות ארגנטינה על האיים. מיליי אף הציב את הדיוקנאות של תאצ'ר ושל נשיא ארה"ב הימני קיצוני רונלד רייגן בלשכתו בבואנוס איירס. בריאיון לרשות השידור הבריטית בי.בי.סי הסביר מיליי שהוא מעריץ את המדיניות של תאצ'ר נגד איגודי העובדים. "נכון, בזמנה זה היה התור שלנו להפסיד במלחמה, אבל היא הייתה מבריקה. אז מה כאן הבעיה?".

בהקשרים הפוליטיים הארגנטיניים, תמיכה בהשבת הריבונות לאיים פירושה התנגדות פעילה למיליי ולמדיניותו הכלכלית והחברתית. וזה בדיוק מה שעשו שחקני הנבחרת.

גם הגעתו של הנשיא דונלד טראמפ למגרש המונדיאל, הופעה ראשונה של נשיא אמריקאי במעמד היוקרתי, הניבה מחאות: שריקות בוז צורמות של עשרות אלפי אוהדים דווקא ברגעי השיא של הלילה, בעת מסירת הגביע, ומחאה שקטה אך מהדהדת של בלם ארגנטינה כריסטיאן רומרו.

בעת חלוקת המדליות, כאשר שחקני ארגנטינה המובסים והמבואסים עברו פני על הפודיום לקבלת מדליות הכסף, יצר הבלם רומרו רגע שהפך ויראלי: הוא לחץ את ידו של נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו שעמד מימין, התעלם לחלוטין מטראמפ שעמד במרכז, והמשיך ישר כדי ללחוץ את ידה של נשיאת מקסיקו, קלאודיה שיינבאום.

הנאחס של נתניהו בפעולה

ישנה גם הנקודה הישראלית, איך לא? ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע ערב גמר המונדיאל תמיכה פומבית "בנבחרת ארגנטינה ובנשיא מיליי – ידיד אמת של ישראל". רבים בארגנטינה חששו שהברכה תיהפך לקללה. הרי בכל העולם נתניהו מוכר כנאחס מפיץ רעל לכל עבר. ואשר יגורו בא: הנבחרת הפסידה.

הנאחס לא הסתיים עם טקס סיום הטורניר. ממשלת מיליי ניסתה לנצל את שובה של הנבחרת לבואנוס איירס כדי לעשות הון פוליטי כלשהו, ולכל הפחות להשיג צילום משותף של הנשיא עם השחקנים, ובייחוד עם ליונל מסי. אבל מסי ברח, ובמקום לנחות בבירת ארגנטינה החליט לשוב לקבוצתו בפלורידה. שחקנים נוספים שבו אף הם לקבוצות שבהן הם משחקים ברחבי אירופה. יתר השחקנים והמאמן סירבו לקחת חלק במהלך השקוף ולהשתתף בצילום המשותף עם מיליי.

אז חכמי "הבית הוורוד", ארמון הנשיאות בבואנוס איירס, סברו שיש להכריז, עם שובה של הנבחרת ביום שני, על יום שבתון כלל-ארצי ו"לקיים חגיגות עממיות" ברחבי המדינה. אך לא היה ממש מצב רוח לחגיגות ההפסד, ובצמרת השלטון היו מי שחששו מהפיכת ה"חגיגות העממיות" למחאות המוניות בגלל מצבה הכלכלי והחברתי הירוד של המדינה, תולדה של מדיניותה הניאו-ליברלית הקיצונית של ממשלת מיליי. לא נותר אלא לבטל את הכול.

היה זה מונדיאל לתפארת: נגד הקולוניאליזם, נגד טראמפ, נגד נתניהו, נגד מיליי ודומיהם. כן ירבו. חבל שארגנטינה הפסידה, נפגש מול הטלוויזיה בעוד ארבע שנים.