המדיניות השקטה של הכשרת מאחזים בלתי מורשים והפיכתם להתנחלויות רשמיות

עשר שנים לאחר פרסום דו"ח המאחזים של עו"ד טליה ששון, ארגון זכויות האדם 'יש דין' ופורום הזכויות חושפים שינוי דרמטי במדיניות ישראל בנוגע למאחזים בלתי חוקיים. החל משנת 2011,  לצד המסלול הרשמי והידוע של קידום תכניות בנייה בהתנחלויות ואישורן על ידי הממשלה, ישראל מקדמת במסלול צדדי ונסתר, בנייה והרחבה של שטחי השליטה שלה בגדה באמצעות הכשרה של עשרות מאחזים שנבנו באופן לא חוקי, תוך השקעת מאמצים רחבי היקף.

 2015-03-14_204713

נכון להיום רבע מהמאחזים (25 מתוך כ-100 מאחזים בגדה המערבית) הוכשרו או מצויים בהליכי הכשרה. הליכי ההכשרה מקודמים בעקבות החלטת הדרג המדיני. להכשרת מאחז נדרשים שלושה צעדים: החלטה של הדרג המדיני על קידום הליכי הכשרה למאחז; קרקע שאינה פרטית (כלומר שרשומה כאדמת מדינה או שהוכרזה ככזו על ידי המדינה); וביצוע הליכי תכנון עד לאישור תב"ע והוצאת היתרי בנייה מכוחה.

ב-13 מאחזים הושלמו כל הליכי ההכשרה והתכנון: ארבעה מהם הוכשרו כשלוש התנחלויות עצמאיותרחלים (יחד עם נופי נחמיה), סנסנה וברוכין. ותשעה הוכשרו כשכונות בהתנחלויות קיימות, אך רובם מתפקדים כהתנחלויות עצמאיות לכל דבר כולל מזכירות ומוסדות נפרדיםכמו כן, 12 מאחזים מצויים בשלבים שונים של הכשרה לאחר שהדרג המדיני הורה לבחון ולקדם את הכשרתם: שישה מהם נמצאים בעיצומו של הליך תכנוני (חלקם לאחר אישור תכניות להפקדה) ושישה נמצאים בהליכי הכרזה על אדמות מדינה או בהליכי סקר לבדיקת מעמד הקרקע לקראת הכרזה. כאשר יסתיימו הליכי התכנון, יסיימו מאחזים אלה את תהליך הכשרתם ויהפכו לנקודות יישוב חוקיות בראי הדין הישראלי.

הכשרת מאחזים, משמעותה הקמת התנחלויות חדשות, והיא מנוגדת להתחייבויות פוליטיות שישראל נטלה על עצמה לאורך השנים להקפיא את הבנייה בשטחים ולפרק את המאחזים הבלתי חוקיים – בעיקר בעקבות תכנית "מפת הדרכים" לסיום הסכסוך הישראליפלסטיני שהוצגה באפריל 2003. כאמור, מדובר בשינוי מדיניות דרמטי של מדינת ישראל, ה"מתבצע מתחת לרדאר של הציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית. זאת לאחר שבשנת 2008 בעקבות עתירה של 'שלום עכשיו' נגד בניה בלתי חוקית במאחזים חרשה והיובל, הודיעה המדינה בבג"ץ כי בכוונתה לפנות כל בנייה בלתי חוקית בגדה לפי סדרי עדיפויות".

מרבית המאחזים הבלתי מורשים הוקמו מאמצע שנות התשעים ועד אמצע שנות ה-2000 מאז הקמתם, מאחזים ספורים בלבד פונו על ידי המדינה. מדינת ישראל אפשרה את הקמת המאחזים, מימנה את הקמתם ותמכה בקיומם, אך בד בבד ממשיכה להצהיר כי מעמדם של יישובים אלה, שהוקמו בניגוד לחוק, אינו שווה לזה של ההתנחלויות.

לעיון בדו"ח המלא (34 עמודים, בעברית):

http://www.yesh-din.org/userfiles/Yesh%20Din_Under%20The%20Radar%20-%20Hebrew_Proof07.pdf