מול עלית תנועות ימין, מסתמנת באירופה גם מגמה הפוכה: תנועות מחאה שהחלו דרכן בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008 התגבשו כמפלגות שמאל חדשות ביוון, בספרד, בפורטוגל ובאיטליה. אפילו בארצות-הברית מתמודד לנשיאות ברני סאנדרס, מועמד סוציאל-דמוקרטי, הזוכה בתמיכה רחבה. המכנה המשותף של שמאל חדש זה הוא מאבק במדיניות הניאו-ליברלית של צנע, קיצוצים והפרטות.

בבריטניה מוצאת ההתנגדות לניאו-ליברליזם ביטוי לא בהופעת מפלגת שמאל חדשה, אלא במהפך שמאלי במפלגת העבודה הבריטית. מגמת "הלייבור  החדש" שהובילו טוני בלייר וגורדון בראון, שהייתה הגמונית במפלגה בשנים 2010-1997, קורסת. "הדרך השלישית" של בלייר ובראון התרחקה מהאיגודים המקצועיים, מעוזה ההיסטורי של המפלגה, התמרכזה והתקרבה לעמדות השמרנים במדיניות הכלכלית ובמדיניות החוץ. בלייר הפך דוברו של בוש והוביל את בריטניה להשתתף במלחמות ארה"ב ונאט"ו בעיראק ובאפגניסטן. הוא גם תמך בהתקרבות נוספת לאיחוד האירופי (בריטניה חברה באיחוד, אך לא בגוש היורו, ושומרת על הליש"ט ועל מדיניות מטבע עצמאית).

ג'רמי קורבין בדיון שנערך על ידי עיתון הבוקר הקומוניסטי הבריטי "מוריניג סטאר" (צילום: מורנינג סטאר)

ההיצמדות לימין-מרכז אמנם הביאה לבלייר את ראשות הממשלה שלוש פעמים, אך הלייבור, שלא בידלה עצמה מהשמרנים, איבדה את דמותה ונשמתה והפסידה מנדטים בכל מערכת בחירות, עד שבשנת 2010 איבדה את השלטון לשמרנים. לאחר הכישלון בבחירות שנערכו השנה, התפטר המנהיג אד מיליבנד וב-12 בספטמבר יתפרסמו תוצאות הבחירות הפנימיות להנהגה החדשה של הלייבור.

המועמד המוביל בבחירות להנהגת הלייבור הוא איש השמאל  ג'רמי קורבין (66). עלייתו המטאורית של קורבין הפתיעה את המערכת הפוליטית. בשלב הראשון, הוא גייס בקושי את התמיכה של חברי הפרלמנט במספר הדרוש להגשת מועמדות. אך במהרה זכה בתמיכה של כל האיגודים המקצועיים הקשורים במפלגה ושל איגודים נוספים.

בעקבות הגשת מועמדותו, מאות אלפי צעירים נרשמו להשתתפות בבחירות למנהיגות המפלגה; 13,000 התנדבו עד כה למסע הבחירות שלו. המפלגה כמעט שילשה את מספר חבריה ותומכיה. קורבין הבטיח, שאם יבחר, חברים מהשורה ולא ההנהגה מלמעלה הם שיקבעו את דרך המפלגה. קורבין הוא דמות ידועה ואהודה בשמאל הדמוקרטי הסוציאליסטי הבריטי. הוא מסמל סיכוי לפוליטיקה ישרת דרך של אדם שלחם עשרות שנים למען אמונותיו.

הוא הגיע לפוליטיקה כפעיל באיגודים המקצועיים, ומשמש כחבר פרלמנט מטעם אזור צפון איזלינגטון שבלונדון מאז 1983. אדם צנוע, צמחוני, רוכב על אופניים (אין לו מכונית), ירוק; תומך בייצוג שווה לנשים בפרלמנט; משתתף ומוביל בכל הקמפיינים, ההפגנות והשביתות מאז המערכה לפירוק נשק גרעיני. הוא יצא בתקיפות נגד המלחמות בעיראק ובאפגניסטן והתפרסם במאבקו בגזענות ובפשיזם. פעיל בסולידריות עם העם הפלסטיני, מתנגד לכיבוש ולמדיניות האפרטהייד של ישראל.

בהנהגת קורבין תנסה מפלגת העבודה הבריטית לחזור למדיניותה ההיסטורית: כלכלה מעורבת – ממלכתית ופרטית; מדינת רווחה, המקצה שירותים בסיסיים לפי הצורך ולא לפי היכולת לשלם; מדיניות מקרו-כלכלית שאינה נרתעת מהרחבת החוב הלאומי לצורך האצת צמיחה והורדת אבטלה; מדיניות מיסוי פרוגרסיבית; העלאת המיסוי על ההון והענשת מעלימי מס; הלאמה, ללא פיצוי, של חברות תחבורה שהפריטה מרגרט ת'אצר, ובייחוד מערכת הרכבות הבריטית; חיזוק האיגודים, הסכמי השכר הקיבוציים וזכויות העובדים.

במאי השנה התקיימו בבריטניה בחירות לפרלמנט. הבחירות הבאות יתקיימו, ככל הנראה, רק בעוד חמש שנים – פרק זמן ארוך בפוליטיקה. לשמרנים יש עתה רוב מוחלט, קטן אמנם, אך די בו להבטיח קיום ממשלה ללא שותף קואליציוני. אם ייבחר לראשות הלייבור, צפויות לקורבין, אפוא, כמה שנים, בהן ייבחנו מנהיגותו ויכולתו להפיח רוח חדשה במפלגה שאיבדה את דרכה. הלייבור אינה מפלגה מהפכנית, ולכן אם ייבחר, יאלץ קורבין לשאת ולתת ולהתפשר. המנהיגות הקודמת של הלייבור (בלייר, גורדון וקינוק) מנהלת נגדו מלחמת חורמה. בתנאים אלה, לא מן הנמנע שיתחולל פילוג במפלגה. אולם קיימת גם האפשרות שיעלה בידי קורבין לכונן חזית עם הירוקים ועם המפלגות הלאומיות בסקוטלנד ובווילס. סוד קסמו כרגע היא אמינותו.

הלקח הישראלי המתבקש מההתפתחויות האלה בבריטניה הוא, כי מול שלטון הימין יש להציב אלטרנטיבה ברורה וחזון פוליטי אחר. מפלגת אופוזיציה המקבלת את הנחות היסוד של יריבתה רק מחזקת את הגמוניית המפלגה שבשלטון ואת טענתה שאין דרך אחרת. את זה הבינו בלייבור, אך לא במפלגת העבודה. מי שרוצה להיות תואם נתניהו יכול אולי לחבור אליו, אך לא להחליפו. כדי ליצור מחנה נגדי חייבים להציע תכנית נבדלת ממש. רק כך אפשר ליצור אופוזיציה לוחמת ובעלת סיכוי.

אבישי ארליך

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"