שאלות התארגנויות עובדים והשלכותיהן, הסכמים קיבוצים ופערים חברתיים נידונו בהרחבה בכנס השנתי ה-31 של האגודה הישראלית לכלכלה שנערך בתל-אביב בשבוע שעבר (1.6). את ההרצאה המרכזית נשאה נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג בנושא הקרוב מאוד לליבם של המעסיקים בישראל: "פריון העבודה הנמוך בישראל".
לדברי פלוג, הזדקנות האוכלוסייה ועליית חלקם של החרדים והערבים "יביאו להאטה משמעותית בקצב הצמיחה העתידי של התוצר לנפש בישראל ויפגעו בשגשוג הכלכלי". בהקשר זה הציעה לצמצם את הפער בין האוכלוסיות הערבית החרדית לבין האוכלוסייה הכללית באמצעות השכלה רלוונטית לעבודה והמשך מגמות השילוב של גברים חרדים ושל נשים ערביות בשוק התעסוקה.
פלוג הציגה שני תרחישים לעתידה הכלכלי של ישראל: האחד, שאותו כינתה "ההתכנסות", מניח שהפערים בהשכלה ובשיעורי התעסוקה ייסגרו במהלך השנים הקרובות. ואילו התרחיש השני מניח שהמצב הנוכחי יישאר ללא שינוי. בתרחיש "ללא שינוי" יירד קצב הגידול הפריון במשק מהקצב הנוכחי, העומד על 1.4% לשנה (לפי הגידול הממוצע ב-15 השנים האחרונות), לקצב של 0.5% לשנה. לעומת זאת בתרחיש "ההתכנסות", ירד קצב הגידול בפריון ל-0.8%.
מסתבר שלא העובדים הם האשמים ב-"פריון הנמוך" בישראל, העומד על 33,500 דולר לנפש, לעומת 37,000 דולר בארצות הקפיטליסטיות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). לדבריה, "הפריון הנמוך" נרשם בענפי המשק "המסורתיים", דוגמת בנייה ומזון, אך הוא גבוה במיוחד בענפי ההיי-טק. יתר-על-כן, בישראל עובדים יותר שעות ומקבלים שכר נמוך יותר ("אבל זה נושא להרצאה אחרת", ציינה). כמובן, שגם "משברים כלכליים בינלאומיים" ו-"אי-היציבות הפוליטית הנובעת ממתח ביטחוני" (עוד נושא שלדבריה "יש להקדיש לו שיחה נפרדת") פוגעים בפריון.
פלוג המליצה על שורת צעדים "מחוללי צמיחה" ובהם: השקעה בתשתיות; קידום רפורמות בנמלים, במשק החשמל ובתעשיית האנרגיה והגז (קרי: הפרטות); שיפור הסביבה העסקית והפחתת הרגולציה; פתיחה לתחרות של ענפים שאינם חשופים לתחרות מהארץ או מחו"ל; העלאת גיל הפרישה, בייחוד לנשים; והרחבת המתנות למעסיקים, בדמות מס הכנסה שלילי. במילים אחרות, פלוג אומנם מכירה בכך שהעובדים אינם אשמים – אבל היא מציעה כי הם ישלמו את המחיר.
במושב בכנס שעסק בכלכלה ועבודה, הפתיע הכלכלן יובל מזר מבנק ישראל כאשר הציג מחקר, לפיו חרף העובדה שרק מיעוט מהעובדים בישראל מאורגנים – הסכמי השכר הקיבוציים, בייחוד במגזר הציבורי, דווקא משפיעים על גובה השכר של כלל העובדים בישראל. זאת, בניגוד לסברה לפיה את השכר, בייחוד במגזר הפרטי, קובעים התפוקה ופריון העבודה.
דוד מעגן מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדק את תמורות השכר בקרב עובדי ההוראה בעקבות רפורמת "אופק חדש". הוא הגיע למסקנה שאומנם ההסכם העניק תוספות שכר ניכרות למורות ולמורים, אבל התמורה לשעת עבודה פחתה. זאת, בעקבות תוספת שעות עבודה רבות במסגרת אותה "רפורמה". על-פי הדו"ח, השכר הממוצע של עובדי הוראה בכל שלבי החינוך בישראל עמד על כ-31 אלף דולר ברוטו לשנה (כ-10,000 שקלים ברוטו בחודש), לעומת כ-42.5 אלף דולר בממוצע במדינות ה-OECD. הפער הוא כ-37%. מהנתונים עולה כי המורים בישראל משתכרים פחות מעמיתיהם בלוקסמבורג, דנמרק, הולנד, ארצות הברית, נורבגיה, בריטניה ואיטליה.
החוקר אורן הלר, מהמוסד לביטוח לאומי בדק את סוגית "העוני המתמשך בישראל" (יותר מחמש שנים רצופות מתחת לקו העוני). הוא מצא כי יש משפחות ערביות רבות יותר מתחת לקו העוני מאשר משפחות יהודיות, וכי כשני-שלישים מכלל המשפחות (ערביות ויהודיות) סובלות מ-"עוני מתמשך". לדבריו, גם משפחות ערביות ובהן שני מפרנסים סובלות מ-"עוני מתמשך". על כך הוסיף ד"ר עמיחי פישלר ממשרד האוצר, כי "רמת העוני והאי-שוויון בעולם גדלו בשני העשורים – וגם בישראל". מנתוני עולה, כי 16% מהמשפחות הערביות שיש בהן שני מפרנסים – חיות בעוני.
טל סינקו (אוניברסיטת בן-גוריון) הציג בכנס ממצאים ראשונים על מחקר חדש העוסק בפערים מעמדיים בישראל, ובייחוד על הנעשה באחוזון (1%) של בעלי ההכנסה הגבוהה בישראל. עושרם של אלה גדל בעשור האחרון, ונאמד בממוצע ב-15 מיליון שקל.
נ"ע
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
