שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שרה גדות, הורתה למוסדות התכנון ולמנהל מקרקעי ישראל שלא לקדם את התוכנית להפיכת מתחם תעש ברמת השרון לאזור מגורים, תעשייה ושירותים, לפני שייערך סקר מקיף למיפוי זיהום המים והקרקע באזור. החשש הוא שהקרקע במתחם, שמשתרע על פני כ-7,500 דונם, ובה חומרים מסוכנים כתוצאה מפעילות תעשייתית רבת שנים של מפעלי התעשייה הצבאית במקום.
כך קיבלה השופטת את עתירתן של עמותת "אדם טבע ודין" ועמותת "אחלה – איכות חיים לתושבי השרון" נגד עיריית הרצליה, המועצה האזורית דרום השרון ועיריות רמת השרון והוד השרון. העיריות פועלות מזה תקופה ארוכה כדי לנצל את שטחי הנדל"ן שגובלים בשטחן, ולהפוך אותם למתחם מגורים יוקרתי שיכלול כ-23 אלף יחידות דיור.
לפני למעלה מעשור החליטה המדינה לפנות את מתחם תעש ברמת השרון, ולטהר את השטח בו פעלו מפעלים שהשתמשו, בין היתר, במתכות כבדות, חומרי נפץ, רעלים ודלקים. התכנון היה לממן את הפעולות היקרות של טיהור הקרקע באמצעות שיווקה במחיר גבוה בשל מיקומה המבוקש. אלא שלא בוצע סקר שבדק את היקפי הזיהום, אופיו ומיקומו. בוצע, בין היתר סקר זיהום מים אך ממצאיו טרם גובשו. למרות הנתונים הלוקים בחסר, הוועדה המחוזית שאחראית על הפרויקט המשיכה בקידומו והורתה על הפקדת תוכנית הבניה.
העמותות טענו בבית המשפט כי הוועדה המחוזית החליטה על קידום התוכנית מבלי שיהיו בפניה נתוני אמת עדכניים ומלאים אודות מיקום זיהומי הקרקע וזיהומי מי התהום במקום, סוג החומרים המסוכנים, כמותם וריכוזם, ומבלי שנקבע דרכי הטיהור, אמצעי הטיהור ומקורות המימון לכך. עוד טענו העמותות כי מדובר בתוכנית רשלנית אשר בידי מתכנניה לא היה קיים מידע מוסמך ומלא על הסיכונים שבמקום.
השופטת קיבלה את עמדתן וקבעה כי ההחלטה להפקיד את התוכנית בעניין הבנייה במקום לוקה בחוסר סבירות נוכח היעדרה של תשתית עובדתית מהימנה, ראויה ומספקת בנושא זיהום המים והקרקע – ולכן דינה להתבטל. היא קבעה עוד כי סקרי הקרקע שנעשו עד כה הינם היסטוריים ובלתי מספקים, ופסקה תשלום הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקלים על הנתבעות.
ב"אדם טבע ודין" ברכו על ההחלטה. "בית המשפט קבע כי הדאגה לבריאות הציבור והטיפול בזיהום קרקע ומים הם תנאי בסיסי לקידום תוכניות בניה… ההחלטה שמה קץ לתפיסת עולם מעוותת, לפיה המדינה יכולה לקדם תכניות בנייה על קרקעות שזיהמה במשך עשרות שנים, תוך פגיעה בבריאות הציבור, לפני שהכירה בחובתה לטפל בהן". בעמותה ציינו כי בישראל ישנם כיום רבבות דונמים של קרקעות שאינן מנוצלות כתוצאה מזיהום לאורך שנים, ולטענתם המדינה מתנערת מאחריותה לדאוג לשיקומן.